BHS (Consonants Only)*(Leningrad Codex)
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14
1:1 בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמר׃
2:1 קצף יהוה על־אבותיכם קצף׃
3:1 ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות׃
4:1 אל־תהיו כאבתיכם אשר קראו־אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים [כ= ומעליליכם] [ק= ומעלליכם] הרעים ולא שמעו ולא־הקשיבו אלי נאם־יהוה׃
5:1 אבותיכם איה־הם והנבאים הלעולם יחיו׃
6:1 אך דברי וחקי אשר צויתי את־עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זםם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו׃ ס
7:1 ביום עשרים וארבעה לעשתי־עשר חדש הוא־חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיהו בן־עדוא הנביא לאמר׃
8:1 ראיתי הלילה והנה־איש רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים׃
9:1 ואמר מה־אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה־המה אלה׃
10:1 ויען האיש העמד בין־ההדסימ* ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ׃
11:1 ויענו את־מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל־הארץ ישבת ושקטת׃
12:1 ויען מלאך־יהוה ויאמר יהוה צבאות עד־מתי אתה לא־תרחם את־ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה׃
13:1 ויען יהוה את־המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים׃
14:1 ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה׃
15:1 וקצף גדול אני קצף על־הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה׃
16:1 לכן כה־אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות [כ= וקוה] [ק= וקו] ינטה על־ירושלם׃
17:1 עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצינה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את־ציון ובחר עוד בירושלם׃ ס
1:2 ואשא את־עיני וארא והנה ארבע קרנות׃
2:2 ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את־יהודה את־ישראל וירושלם׃ ס
3:2 ויראני יהוה ארבעה חרשים׃
4:2 ואמר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר־זרו את־יהודה כפי־איש לא־נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לידות את־קרנות הגוים הנשאים קרן אל־ארץ יהודה לזרותה׃ ס
5:2 ואשא עיני וארא והנה־איש ובידו חבל מדה׃
6:2 ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את־ירושלם לראות כמה־רחבה וכמה ארכה׃
7:2 והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו׃
8:2 ויאמר אלוק רץ דבר אל־הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה׃
9:2 ואני אהיה־לה נאם־יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה׃ ף
10:2 הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם־יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם־יהוה׃
11:2 הוי ציון המלטי יושבת בת־בבל׃ ס
12:2 כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל־הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו׃
13:2 כי הנני מניף את־ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי־יהוה צבאות שלחני׃ ס
14:2 רני ושמחי בת־ציון כי הנני־בא ושכנתי בתוךך נאם־יהוה׃
15:2 ונלוו גוים רבים אל־יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוךך וידעת כי־יהוה צבאות שלחני אליך׃
16:2 ונחל יהוה את־יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם׃
17:2 הס כל־בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו׃ ס
1:3 ויראני את־יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך יהוה והשטן עמד על־ימינו לשטנו׃
2:3 ויאמר יהוה אל־השטן יגער יהוה בך השטן ויגער יהוה בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש׃
3:3 ויהושע היה לבש בגדים צואים ועמד לפני המלאך׃
4:3 ויען ויאמר אל־העמדימ* לפניו לאמר הסירו הבגדים הצאים מעליו ויאמר* אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אתך מחלצות׃
5:3 ואמר ישימו צניף טהור על־ראשו וישימו הצניף הטהור על־ראשו וילבשהו בגדים ומלאך יהוה עמד׃
6:3 ויעד מלאך יהוה ביהושע לאמר׃
7:3 כה־אמר יהוה צבאות אם־בדרכי תלך ואם את־משמרתי תשמר וגם־אתה תדין את־ביתי וגם תשמר את־חצרי ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה׃
8:3 שמע־נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי־אנשי מופת המה כי־הנני מביא את־עבדי צמח׃
9:3 כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על־אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה נאם יהוה צבאות ומשתי את־עון הארץ־ההיא ביום אחד׃
10:3 ביום ההוא נאם יהוה צבאות תקראו איש לרעהו אל־תחת גפן ואל־תחת תאנה׃
1:4 וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר־יעור משנתו׃
2:4 ויאמר אלי מה אתה ראה [כ= ויאמר] [ק= ואמר] ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על־ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על־ראשה׃
3:4 ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על־שמאלה׃
4:4 ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי לאמר מה־אלה אדני׃
5:4 ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה־המה אלה ואמר לא אדני׃
6:4 ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר־יהוה אל־זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם־ברוחי אמר יהוה צבאות׃
7:4 מי־אתה הר־הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את־האבן הראשה תשאות חן חן לה׃ ף
8:4 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
9:4 ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי־יהוה צבאות שלחני אלכם׃
10:4 כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את־האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה־אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל־הארץ׃
11:4 ואען ואמר אליו מה־שני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שמאולה׃
12:4 ואען שנית ואמר אליו מה־שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב׃
13:4 ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה־אלה ואמר לא אדני׃
14:4 ויאמר אלה שני בני־היצהר העמדים על־אדון כל־הארץ׃
1:5 ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה׃
2:5 ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר אני ראה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה׃
3:5 ויאמר אלי זאת האלה היוצאת על־פני כל־הארץ כי כל־הגנב מזה כמוה נקה וכל־הנשבע מזה כמוה נקה׃
4:5 הוצאתיה נאם יהוה צבאות ובאה אל־בית הגנב ואל־בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת־עציו ואת־אבניו׃
5:5 ויצא המלאך הדבר בי ויאמר אלי שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת׃
6:5 ואמר מה־היא ויאמר זאת האיפה היוצאת ויאמר זאת עינם בכל־הארץ׃
7:5 והנה ככר עפרת נשאת וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה׃
8:5 ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל־תוך האיפה וישלך את־אבן העפרת אל־פיה׃ ס
9:5 ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את־האיפה בין הארץ ובין השמים׃
10:5 ואמר אל־המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את־האיפה׃
11:5 ויאמר אלי לבנות־לה בית בארץ שנער והוכן והניחה שם על־מכנתה׃ ס
1:6 ואשב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת׃
2:6 במרכבה הראשנה סוסים אדמים ובמרכבה השנית סוסים שחרים׃
3:6 ובמרכבה השלשית סוסים לבנים ובמרכבה הרבעית סוסים ברדים אמצים׃
4:6 ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה אדני׃
5:6 ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רחות השמים יוצאות מהתיצב על־אדון כל־הארץ׃
6:6 אשר־בה הסוסים השחרים יצאים אל־ארץ צפון והלבנים יצאו אל־אחריהם והברדים יצאו אל־ארץ התימן׃
7:6 והאמצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ ויאמר לכו התהלכו בארץ ותתהלכנה בארץ׃
8:6 ויזעק אתי וידבר אלי לאמר ראה היוצאים אל־ארץ צפון הניחו את־רוחי בארץ צפון׃ ס
9:6 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
10:6 לקוח מאת הגולה מחלדי ומאת טוביה ומאת ידעיה ובאת אתה ביום ההוא ובאת בית יאשיה בן־צפניה אשר־באו מבבל׃
11:6 ולקחת כסף־וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול׃
12:6 ואמרת אליו לאמר כה אמר יהוה צבאות לאמר הנה־איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את־היכל יהוה׃
13:6 והוא יבנה את־היכל יהוה והוא־ישא הוד וישב ומשל על־כסאו והיה כהן על־כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם׃
14:6 והעטרת תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן־צפניה לזכרון בהיכל יהוה׃
15:6 ורחוקים יבאו ובנו בהיכל יהוה וידעתם כי־יהוה צבאות שלחני אליכם והיה אם־שמוע תשמעון בקול יהוה אלהיכם׃ ס
1:7 ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר־יהוה אל־זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו׃
2:7 וישלח בית־אל שר־אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את־פני יהוה׃
3:7 לאמר אל־הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל־הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים׃ ף
4:7 ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃
5:7 אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃
6:7 וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃
7:7 הלוא את־הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה* והנגב והשפלה ישב׃ ף
8:7 ויהי דבר־יהוה אל־זכריה לאמר׃
9:7 כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את־אחיו׃
10:7 ואלמנה ויתום גר ועני אל־תעשקו ורעת איש אחיו אל־תחשבו בלבבכם׃
11:7 וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע׃
12:7 ולבם שמו שמיר משמוע את־התורה ואת־הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃
13:7 ויהי כאשר־קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃
14:7 ואסערם על כל־הגוים אשר לא־ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ־חמדה לשמה׃ ף
1:8 ויהי דבר־יהוה צבאות לאמר׃
2:8 כה אמר יהוה צבאות קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה׃
3:8 כה אמר יהוה שבתי אל־ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר־האמת והר־יהוה צבאות הר הקדש׃ ס
4:8 כה אמר יהוה צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים׃
5:8 ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה׃ ס
6:8 כה אמר יהוה צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם־בעיני יפלא נאם יהוה צבאות׃ ף
7:8 כה אמר יהוה צבאות הנני מושיע את־עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש׃
8:8 והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה׃ ס
9:8 כה־אמר יהוה צבאות תחזקנה ידיכם השמעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יסד בית־יהוה צבאות ההיכל להבנות׃
10:8 כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין־שלום מן־הצר ואשלח את־כל־האדם איש ברעהו׃
11:8 ועתה לא כימים הראשנים אני לשארית העם הזה נאם יהוה צבאות׃
12:8 כי־זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את־יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את־שארית העם הזה את־כל־אלה׃
13:8 והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל־תיראו תחזקנה ידיכם׃ ס
14:8 כי כה אמר יהוה צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יהוה צבאות ולא נחמתי׃
15:8 כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את־ירושלם ואת־בית יהודה אל־תיראו׃
16:8 אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את־רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם׃
17:8 ואיש את־רעת רעהו אל־תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל־תאהבו כי את־כל־אלה אשר שנאתי נאם־יהוה׃ ס
18:8 ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃
19:8 כה־אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית־יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו׃ ף
20:8 כה אמר יהוה צבאות עד אשר יבאו עמים וישבי ערים רבות׃
21:8 והלכו ישבי אחת אל־אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את־פני יהוה ולבקש את־יהוה צבאות אלכה גם־אני׃
22:8 ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את־יהוה צבאות בירושלם ולחלות את־פני יהוה׃ ס
23:8 כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו* בכנף איש יהודי לאמר נלכה עםכם כי שמענו אלהים עםכם׃ ס
1:9 משא דבר־יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל׃
2:9 וגם־חמת תגבל־בה צר וצידון כי חכמה מאד׃
3:9 ותבן צר מצור לה ותצבר־כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות׃
4:9 הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל׃
5:9 תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי־הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב׃
6:9 וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים׃
7:9 והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם־הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי׃
8:9 וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא־יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני׃ ס
9:9 גילי מאד בת־ציון הריעי בת ירושלם הנה מלךך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃
10:9 והכרתי־רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד־ים ומנהר עד־אפסי־ארץ׃
11:9 גם־את בדם־בריתך שלחתי אסיריכ* מבור אין מים בו׃
12:9 שובו לבצרון אסירי התקוה גם־היום מגיד משנה אשיב לך׃
13:9 כי־דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על־בניך יון ושמתיך כחרב גבור׃
14:9 ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן׃
15:9 יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני־קלע ושתו המו כמו־יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח׃
16:9 והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני־נזר מתנוססות על־אדמתו׃
17:9 כי מה־טובו ומה־יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות׃
1:10 שאלו מיהוה מטר בעת מלקוש יהוה עשה חזיזים ומטר־גשם יתן להם לאיש עשב בשדה׃
2:10 כי התרפים דברו־און והקוסמים חזו שקר וחלמות השוא ידברו הבל ינחמון על־כן נסעו כמו־צאן יענו כי־אין רעה׃ ף
3:10 על־הרעים חרה אפי ועל־העתודים אפקוד כי־פקד יהוה צבאות את־עדרו את־בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה׃
4:10 ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל־נוגש יחדו׃
5:10 והיו כגברים בוסים בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי יהוה עםם והבישו רכבי סוסים׃
6:10 וגברתי את־בית יהודה ואת־בית יוסף אושיע והושבותים כי רחמתים והיו כאשר לא־זנחתים כי אני יהוה אלהיהם ואענם׃
7:10 והיו כגבור אפרים ושמח לבם כמו־יין ובניהם יראו ושמחו יגל לבם ביהוה׃
8:10 אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו׃
9:10 ואזרעם בעמים ובמרחקים יזכרוני וחיו את־בניהם ושבו׃
10:10 והשיבותים מארץ מצרים ומאשור אקבצם ואל־ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם׃
11:10 ועבר בים צרה והכה בים גלים והבישו כל מצולות יאר והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור׃
12:10 וגברתים ביהוה ובשמו יתהלכו נאם יהוה׃ ס
1:11 פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך׃
2:11 הילל ברוש כי־נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער [כ= הבצור] [ק= הבציר]׃
3:11 קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן׃ ס
4:11 כה אמר יהוה אלהי רעה את־צאן ההרגה׃
5:11 אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן׃
6:11 כי לא אחמול עוד על־ישבי הארץ נאם־יהוה והנה אנכי ממציא את־האדם איש ביד־רעהו וביד מלכו וכתתו את־הארץ ולא אציל מידם׃
7:11 וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן׃
8:11 ואכחד את־שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם־נפשם בחלה בי׃
9:11 ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את־בשר רעותה׃
10:11 ואקח את־מקלי את־נעם ואגדע אתו להפיר את־בריתי אשר כרתי את־כל־העמים׃
11:11 ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר־יהוה הוא׃
12:11 ואמר אליהם אם־טוב בעיניכם הבו שכרי ואם־לא חדלו וישקלו את־שכרי שלשים כסף׃
13:11 ויאמר יהוה אלי השליכהו אל־היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל־היוצר׃
14:11 ואגדע את־מקלי השני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישראל׃ ס
15:11 ויאמר יהוה אלי עוד קח־לך כלי רעה אולי׃
16:11 כי הנה־אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא־יפקד הנער לא־יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק׃ ס
17:11 הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה׃ ס
1:12 משא דבר־יהוה על־ישראל נאם־יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח־אדם בקרבו׃ ף
2:12 הנה אנכי שם את־ירושלם סף־רעל לכל־העמים סביב וגם על־יהודה יהיה במצור על־ירושלם׃
3:12 והיה ביום־ההוא אשים את־ירושלם אבן מעמסה לכל־העמים כל־עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ׃
4:12 ביום ההוא נאם־יהוה אכה כל־סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל־בית יהודה אפקח את־עיני וכל סוס העמים אכה בעורון׃
5:12 ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם ביהוה צבאות אלהיהם׃
6:12 ביום ההוא אשים את־אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על־ימין ועל־שמאול את־כל־העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם׃ ף
7:12 והושיע יהוה את־אהלי יהודה בראשנה למען לא־תגדל תפארת בית־דויד ותפארת ישב ירושלם על־יהודה׃
8:12 ביום ההוא יגן יהוה בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלהים כמלאך יהוה לפניהם׃
9:12 והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את־כל־הגוים הבאים על־ירושלם׃
10:12 ושפכתי על־בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר־דקרו וספדו עליו כמספד על־היחיד והמר עליו כהמר על־הבכור׃
11:12 ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדד־רמון בבקעת מגדון׃
12:12 וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית־דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית־נתן לבד ונשיהם לבד׃
13:12 משפחת בית־לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד׃
14:12 כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד׃ ס
1:13 ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה׃
2:13 והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את־שמות העצבים מן־הארץ ולא יזכרו עוד וגם את־הנביאים ואת־רוח הטמאה אעביר מן־הארץ׃
3:13 והיה כי־ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם יהוה ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו׃
4:13 והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש׃
5:13 ואמר לא נביא אנכי איש־עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי׃
6:13 ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי׃ ס
7:13 חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על־הצערים׃
8:13 והיה בכל־הארץ נאם־יהוה פי־שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה׃
9:13 והבאתי את־השלשית באש וצרפתים כצרף את־הכסף ובחנתים כבחן את־הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלהי׃ ס
1:14 הנה יום־בא ליהוה וחלק שללך בקרבך׃
2:14 ואספתי את־כל־הגוים אל־ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים [כ= תשגלנה] [ק= תשכבנה] ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן־העיר׃
3:14 ויצא יהוה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב׃
4:14 ועמדו רגליו ביום־ההוא על־הר הזתים אשר על־פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו־נגבה׃
5:14 ונסתם גיא־הרי כי־יגיע גי־הרים אל־אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך־יהודה ובא יהוה אלהי כל־קדשים עמך׃
6:14 והיה ביום ההוא לא־יהיה אור יקרות [כ= יקפאון] [ק= וקפאון]׃
7:14 והיה יום־אחד הוא יודע ליהוה לא־יום ולא־לילה והיה לעת־ערב יהיה־אור׃
8:14 והיה ביום ההוא יצאו מים־חיים מירושלם חצים אל־הים הקדמוני וחצים אל־הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה׃
9:14 והיה יהוה למלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד׃
10:14 יסוב כל־הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן עד־מקום שער הראשון עד־שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך׃
11:14 וישבו בה וחרם לא יהיה־עוד וישבה ירושלם לבטח׃
12:14 וזאת תהיה המגפה אשר יגף יהוה את־כל־העמים אשר צבאו על־ירושלם המק בשרו והוא עמד על־רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם׃
13:14 והיה ביום ההוא תהיה מהומת־יהוה רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על־יד רעהו׃
14:14 וגם־יהודה תלחם בירושלם ואסף חיל כל־הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרב מאד׃
15:14 וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל־הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת׃
16:14 והיה כל־הנותר מכל־הגוים הבאים על־ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יהוה צבאות ולחג את־חג הסכות׃
17:14 והיה אשר לא־יעלה מאת משפחות הארץ אל־ירושלם להשתחות למלך יהוה צבאות ולא עליהם יהיה הגשם׃
18:14 ואם־משפחת מצרים לא־תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף יהוה את־הגוים אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות׃
19:14 זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל־הגוים אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות׃
20:14 ביום ההוא יהיה על־מצלות הסוס קדש ליהוה והיה הסירות בבית יהוה כמזרקים לפני המזבח׃
21:14 והיה כל־סיר בירושלם וביהודה קדש ליהוה צבאות ובאו כל־הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולא־יהיה כנעני עוד בבית־יהוה צבאות ביום ההוא׃