BHS (Consonants Only)*(Leningrad Codex)

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  

 Ecclesiastes קוהלת

1:1 דברי קהלת בן־דוד מלך בירושלם׃

2:1 הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃

3:1 מה־יתרון לאדם בכל־עמלו שיעמל תחת השמש׃

4:1 דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃

5:1 וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם׃

6:1 הולך אל־דרום וסובב אל־צפון סובב סבב הולך הרוח ועל־סביבתיו שב הרוח׃

7:1 כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃

8:1 כל־הדברים יגעים לא־יוכל איש לדבר לא־תשבע עין לראות ולא־תמלא אזן משמע׃

9:1 מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה* הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש׃

10:1 יש דבר שיאמר ראה־זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃

11:1 אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא־יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ ף

12:1 אני קהלת הייתי מלך על־ישראל בירושלם׃

13:1 ונתתי את־לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל־אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

14:1 ראיתי את־כל־המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃

15:1 מעות לא־יוכל לתקן וחסרון לא־יוכל להמנות׃

16:1 דברתי אני עם־לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל־אשר־היה לפני על־ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃

17:1 ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח׃

18:1 כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:2 אמרתי אני בלבי לכה־נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם־הוא הבל׃

2:2 לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה־זה עשה׃

3:2 תרתי בלבי למשוך ביין את־בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר־אראה אי־זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם׃

4:2 הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃

5:2 עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל־פרי׃

6:2 עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים׃

7:2 קניתי עבדים ושפחות ובני־בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם׃

8:2 כנסתי לי גם־כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות׃

9:2 וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי׃

10:2 וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא־מנעתי את־לבי מכל־שמחה כי־לבי שמח מכל־עמלי וזה־היה חלקי מכל־עמלי׃

11:2 ופניתי אני בכל־מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃

12:2 ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר־כבר עשוהו׃

13:2 וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן־הסכלות כיתרון האור מן־החשך׃

14:2 החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם־אני שמקרה אחד יקרה את־כלם׃

15:2 ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם־אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם־זה הבל׃

16:2 כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל׃

17:2 ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח׃

18:2 ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי׃

19:2 ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל־עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם־זה הבל׃

20:2 וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש׃

21:2 כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה׃

22:2 כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש׃

23:2 כי כל־ימיו מכאבים וכעס ענינו גם־בלילה לא־שכב לבו גם־זה הבל הוא׃

24:2 אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃

25:2 כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני׃

26:2 כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:3 לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים׃ ס

2:3 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

3:3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

4:3 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

5:3 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

6:3 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

7:3 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

8:3 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ ס

9:3 מה־יתרון העושה באשר הוא עמל׃

10:3 ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

11:3 את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף׃

12:3 ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

13:3 וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃

14:3 ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

15:3 מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף׃

16:3 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

17:3 אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם׃

18:3 אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם׃

19:3 כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃

20:3 הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר׃

21:3 מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

22:3 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:4 ושבתי אני ואראה את־כל־העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם׃

2:4 ושבח אני את־המתים שכבר מתו מן־החיים אשר המה חיים עדנה׃

3:4 וטוב משניהם את אשר־עדן לא היה אשר לא־ראה את־המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש׃

4:4 וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח׃

5:4 הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו׃

6:4 טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח׃

7:4 ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש׃

8:4 יש אחד ואין שני גם בן ואח אין־לו ואין קץ לכל־עמלו גם־[כ= עיניו] [ק= עינו] לא־תשבע עשר ולמי אני עמל ומחסר את־נפשי מטובה גם־זה הבל וענין רע הוא׃

9:4 טובים השנים מן־האחד אשר יש־להם שכר טוב בעמלם׃

10:4 כי אם־יפלו האחד יקים את־חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו׃

11:4 גם אם־ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם׃

12:4 ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק׃

13:4 טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא־ידע להזהר עוד׃

14:4 כי־מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש׃

15:4 ראיתי את־כל־החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו׃

16:4 אין־קץ לכל־העם לכל אשר־היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו־בו כי־גם־זה הבל ורעיון רוח׃

17:4 שמר [כ= רגליך] [ק= רגלך] כאשר תלך אל־בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי־אינם יודעים לעשות רע׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:5 אל־תבהל על־פיך ולבך אל־ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על־הארץ על־כנ* יהיו דבריך מעטים׃

2:5 כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים׃

3:5 כאשר תדר נדר לאלהים אל־תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר־תדר שלם׃

4:5 טוב אשר לא־תדר משתדור ולא תשלם׃

5:5 אל־תתן את־פיך לחטיא את־בשרך ואל־תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על־קולך וחבל את־מעשה ידיך׃

6:5 כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את־האלהים ירא׃

7:5 אם־עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל־תתמה על־החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם׃

8:5 ויתרון ארץ בכל [כ= היא] [ק= הוא] מלך לשדה נעבד׃

9:5 אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל׃

10:5 ברבות הטובה רבו אוכליה ומה־כשרון לבעליה כי אם־[כ= ראית] [ק= ראות] עיניו׃

11:5 מתוקה שנת העבד אם־מעט ואם־הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃

12:5 יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו׃

13:5 ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃

14:5 כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא־ישא בעמלו שילך בידו׃

15:5 וגם־זה רעה חולה כל־עמת שבא כן ילך ומה־יתרון לו שיעמל לרוח׃

16:5 גם כל־ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃

17:5 הנה אשר־ראיתי אני טוב אשר־יפה לאכול־ולשתות ולראות טובה בכל־עמלו שיעמל תחת־השמש מספר ימי־[כ= חיו] [ק= חייו*] אשר־נתן־לו האלהים כי־הוא חלקו׃

18:5 גם כל־האדם אשר נתן־לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את־חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃

19:5 כי לא הרבה יזכר את־ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:6 יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על־האדם׃

2:6 איש אשר יתן־לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר־יתאוה ולא־ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא׃

3:6 אם־יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי־שניו ונפשו לא־תשבע מן־הטובה וגם־קבורה לא־היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל׃

4:6 כי־בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה׃

5:6 גם־שמש לא־ראה ולא ידע נחת לזה מזה׃

6:6 ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל־מקום אחד הכל הולך׃

7:6 כל־עמל האדם לפיהו וגם־הנפש לא תמלא׃

8:6 כי מה־יותר לחכם מן־הכסיל מה־לעני יודע להלך נגד החיים׃

9:6 טוב מראה עינים מהלך־נפש גם־זה הבל ורעות רוח׃

10:6 מה־שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם [כ= שהתקיף] [ק= שתקיף] ממנו׃

11:6 כי יש־דברים הרבה מרבים הבל מה־יתר לאדם׃

12:6 כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי־יגיד לאדם מה־יהיה אחריו תחת השמש׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:7 טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו׃

2:7 טוב ללכת אל־בית־אבל מלכת אל־בית משתה באשר הוא סוף כל־האדם והחי יתן אל־לבו׃

3:7 טוב כעס משחק כי־ברע פנים ייטב לב׃

4:7 לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה׃

5:7 טוב לשמע גערת חכם מאיש שמע שיר כסילים׃

6:7 כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל וגם־זה הבל׃

7:7 כי העשק יהולל חכם ויאבד את־לב מתנה׃

8:7 טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך־רוח מגבה־רוח׃

9:7 אל־תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח׃

10:7 אל־תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על־זה׃

11:7 טובה חכמה עם־נחלה ויתר לראי השמש׃

12:7 כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה׃

13:7 ראה את־מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו׃

14:7 ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את־זה לעמת־זה עשה האלהים על־דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה׃

15:7 את־הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו׃

16:7 אל־תהי צדיק הרבה ואל־תתחכם יותר למה תשוםם׃

17:7 אל־תרשע הרבה ואל־תהי סכל למה תמות בלא עתך׃

18:7 טוב אשר תאחז בזה וגם־מזה אל־תנח את־ידך כי־ירא אלהים יצא את־כלם׃

19:7 החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר׃

20:7 כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה־טוב ולא יחטא׃

21:7 גם לכל־הדברים אשר ידברו אל־תתן לבך אשר לא־תשמע את־עבדך מקללך׃

22:7 כי גם־פעמים רבות ידע לבך אשר גם־[כ= את] [ק= אתה] קללת אחרים׃

23:7 כל־זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני׃

24:7 רחוק מה־שהיה ועמק עמק מי ימצאנו׃

25:7 סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות׃

26:7 ומוצא אני מר ממות את־האשה אשר־היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה׃

27:7 ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון׃

28:7 אשר עוד־בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל־אלה לא מצאתי׃

29:7 לבד ראה־זה מצאתי אשר עשה האלהים את־האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:8 מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא׃

2:8 אני פי־מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים׃

3:8 אל־תבהל מפניו תלך אל־תעמד בדבר רע כי כל־אשר יחפץ יעשה׃

4:8 באשר דבר־מלך שלטון ומי יאמר־לו מה־תעשה׃

5:8 שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם׃

6:8 כי לכל־חפץ יש עת ומשפט כי־רעת האדם רבה עליו׃

7:8 כי־איננו ידע מה־שיהיה כי כאשר יהיה מי יגיד לו׃

8:8 אין אדם שליט ברוח לכלוא את־הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא־ימלט רשע את־בעליו׃

9:8 את־כל־זה ראיתי ונתון את־לבי לכל־מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׃

10:8 ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן־עשו גם־זה הבל׃

11:8 אשר אין־נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על־כן מלא לב בני־האדם בהם לעשות רע׃

12:8 אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו כי גם־יודע אני אשר יהיה־טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו׃

13:8 וטוב לא־יהיה לרשע ולא־יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים׃

14:8 יש־הבל אשר נעשה על־הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם־זה הבל׃

15:8 ושבחתי אני את־השמחה אשר אין־טוב לאדם תחת השמש כי אם־לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר־נתן־לו האלהים תחת השמש׃

16:8 כאשר נתתי את־לבי לדעת חכמה ולראות את־הענין אשר נעשה על־הארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה׃

17:8 וראיתי את־כל־מעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את־המעשה אשר נעשה תחת־השמש בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם־יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:9 כי את־כל־זה נתתי אל־לבי ולבור את־כל־זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם־אהבה גם־שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם׃

2:9 הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא׃

3:9 זה רע בכל אשר־נעשה תחת השמש כי־מקרה אחד לכל וגם לב בני־האדם מלא־רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל־המתים׃

4:9 כי־מי אשר [כ= יבחר] [ק= יחבר] אל כל־החיים יש בטחון כי־לכלב חי הוא טוב מן־האריה המת׃

5:9 כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם׃

6:9 גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש׃

7:9 לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב־טוב יינך כי כבר רצה האלהים את־מעשיך׃

8:9 בכל־עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על־ראשך אל־יחסר׃

9:9 ראה חיים עם־אשה אשר־אהבת כל־ימי חיי הבלך אשר נתן־לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר־אתה עמל תחת השמש׃

10:9 כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה׃ ס

11:9 שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם׃

12:9 כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃

13:9 גם־זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי׃

14:9 עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא־אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים׃

15:9 ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא׃

16:9 ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים׃

17:9 דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים׃

18:9 טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:10 זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט׃

2:10 לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׃

3:10 וגם־בדרך [כ= כשהסכל] [ק= כשסכל] הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא׃

4:10 אם־רוח המושל תעלה עליך מקומך אל־תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים׃

5:10 יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיצא מלפני השליט׃

6:10 נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו׃

7:10 ראיתי עבדים על־סוסים ושרים הלכים כעבדים על־הארץ׃

8:10 חפר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש׃

9:10 מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם׃

10:10 אם־קהה הברזל והוא לא־פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר* חכמה׃

11:10 אם־ישך הנחש בלוא־לחש ואין יתרון לבעל הלשון׃

12:10 דברי פי־חכם חן ושפתות כסיל תבלענו׃

13:10 תחלת דברי־פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה׃

14:10 והסכל ירבה דברים לא־ידע האדם מה־שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו׃

15:10 עמל הכסילים תיגענו אשר לא־ידע ללכת אל־עיר׃

16:10 אי־לך ארץ שמלךך נער ושריך בבקר יאכלו׃

17:10 אשריך ארץ שמלךך בן־חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי׃

18:10 בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית׃

19:10 לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את־הכל׃

20:10 גם במדעך מלך אל־תקלל ובחדרי משכבך אל־תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את־הקול ובעל [כ= הכנפים] [ק= כנפים] יגיד דבר׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:11 שלח לחמך על־פני המים כי־ברב הימים תמצאנו׃

2:11 תן־חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה־יהיה רעה על־הארץ׃

3:11 אם־ימלאו העבים גשם על־הארץ יריקו ואם־יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא׃

4:11 שמר רוח לא יזרע וראה בעבים לא יקצור׃

5:11 כאשר אינך יודע מה־דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את־מעשה האלהים אשר יעשה את־הכל׃

6:11 בבקר זרע את־זרעך ולערב אל־תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או־זה ואם־שניהם כאחד טובים׃

7:11 ומתוק האור וטוב לעינים לראות את־השמש׃

8:11 כי אם־שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את־ימי החשך כי־הרבה יהיו כל־שבא הבל׃

9:11 שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על־כל־אלה יביאך האלהים במשפט׃

10:11 והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי־הילדות והשחרות הבל׃

 Ecclesiastes קוהלת

1:12 וזכר את־בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא־יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין־לי בהם חפץ׃

2:12 עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃

3:12 ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃

4:12 וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל־בנות השיר׃

5:12 גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃

6:12 עד אשר לא־[כ= ירחק] [ק= ירתק] חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור׃

7:12 וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה׃

8:12 הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃

9:12 ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה׃

10:12 בקש קהלת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת׃

11:12 דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד׃

12:12 ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר׃

13:12 סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם׃

14:12 כי את־כל־מעשה האלהים יבא במשפט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע׃