WLC (Consonants Only)

1  2  3  4  5  6  7  8  9

 Amos עמוס

1:1 דברי עמוס אשר־היה בנקדים מתקוע אשר חזה על־ישראל בימי ׀ עזיה מלך־יהודה ובימי ירבעם בן־יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש׃

2:1 ויאמר ׀ יהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל׃  פ

3:1 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי דמשק ועל־ארבעה לא אשיבנו על־דושם בחרצות הברזל את־הגלעד׃

4:1 ושלחתי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן־הדד׃

5:1 ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת־און ותומך שבט מבית עדן וגלו עם־ארם קירה אמר יהוה׃  פ

6:1 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי עזה ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום׃

7:1 ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנתיה׃

8:1 והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון והשיבותי ידי על־עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר אדני יהוה׃  פ

9:1 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי־צר ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים׃

10:1 ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנתיה׃  פ

11:1 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי אדום ועל־ארבעה לא אשיבנו על־רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח׃

12:1 ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה׃  פ

13:1 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי בני־עמון ועל־ארבעה לא אשיבנו על־בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את־גבולם׃

14:1 והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה׃

15:1 והלך מלכם בגולה הוא ושריו יחדו אמר יהוה׃  פ

 Amos עמוס

1:2 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי מואב ועל־ארבעה לא אשיבנו על־שרפו עצמות מלך־אדום לשיד׃

2:2 ושלחתי־אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר׃

3:2 והכרתי שופט מקרבה וכל־שריה אהרוג עמו אמר יהוה׃  פ

4:2 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי יהודה ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מאסם את־תורת יהוה וחקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר־הלכו אבותם אחריהם׃

5:2 ושלחתי אש ביהודה ואכלה ארמנות ירושלם׃  פ

6:2 כה אמר יהוה על־שלשה פשעי ישראל ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים׃

7:2 השאפים על־עפר־ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל־הנערה למען חלל את־שם קדשי׃

8:2 ועל־בגדים חבלים יטו אצל כל־מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם׃

9:2 ואנכי השמדתי את־האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת׃

10:2 ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את־ארץ האמרי׃

11:2 ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזרים האף אין־זאת בני ישראל נאם־יהוה׃

12:2 ותשקו את־הנזרים יין ועל־הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו׃

13:2 הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר׃

14:2 ואבד מנוס מקל וחזק לא־יאמץ כחו וגבור לא־ימלט נפשו׃

15:2 ותפש הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו׃

16:2 ואמיץ לבו בגבורים ערום ינוס ביום־ההוא נאם־יהוה׃  פ

 Amos עמוס

1:3 שמעו את־הדבר הזה אשר דבר יהוה עליכם בני ישראל על כל־המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים לאמר׃

2:3 רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על־כן אפקד עליכם את כל־עונתיכם׃

3:3 הילכו שנים יחדו בלתי אם־נועדו׃

4:3 הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם־לכד׃

5:3 התפל צפור על־פח הארץ ומוקש אין לה היעלה־פח מן־האדמה ולכוד לא ילכוד׃

6:3 אם־יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם־תהיה רעה בעיר ויהוה לא עשה׃

7:3 כי לא יעשה אדני יהוה דבר כי אם־גלה סודו אל־עבדיו הנביאים׃

8:3 אריה שאג מי לא יירא אדני יהוה דבר מי לא ינבא׃

9:3 השמיעו על־ארמנות באשדוד ועל־ארמנות בארץ מצרים ואמרו האספו על־הרי שמרון וראו מהומת רבות בתוכה ועשוקים בקרבה׃

10:3 ולא־ידעו עשות־נכחה נאם־יהוה האוצרים חמס ושד בארמנותיהם׃  פ

11:3 לכן כה אמר אדני יהוה צר וסביב הארץ והורד ממך עזך ונבזו ארמנותיך׃

12:3 כה אמר יהוה כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל־אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש׃

13:3 שמעו והעידו בבית יעקב נאם־אדני יהוה אלהי הצבאות׃

14:3 כי ביום פקדי פשעי־ישראל עליו ופקדתי על־מזבחות בית־אל ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ׃

15:3 והכיתי בית־החרף על־בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם־יהוה׃  ס

 Amos עמוס

1:4 שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים האמרת לאדניהם הביאה ונשתה׃

2:4 נשבע אדני יהוה בקדשו כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בצנות ואחריתכן בסירות דוגה׃

3:4 ופרצים תצאנה אשה נגדה והשלכתנה ההרמונה נאם־יהוה׃

4:4 באו בית־אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם׃

5:4 וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו כי כן אהבתם בני ישראל נאם אדני יהוה׃

6:4 וגם־אני נתתי לכם נקיון שנים בכל־עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃

7:4 וגם אנכי מנעתי מכם את־הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על־עיר אחת ועל־עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר־לא־תמטיר עליה תיבש׃

8:4 ונעו שתים שלש ערים אל־עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃

9:4 הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃  ס

10:4 שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם שבי סוסיכם ואעלה באש מחניכם ובאפכם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃

11:4 הפכתי בכם כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ותהיו כאוד מצל משרפה ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃  ס

12:4 לכן כה אעשה־לך ישראל עקב כי־זאת אעשה־לך הכון לקראת־אלהיך ישראל׃

13:4 כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה־שחו עשה שחר עיפה ודרך על־במתי ארץ יהוה אלהי־צבאות שמו׃  ס

 Amos עמוס

1:5 שמעו את־הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל׃

2:5 נפלה לא־תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על־אדמתה אין מקימה׃

3:5 כי כה אמר אדני יהוה העיר היצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל׃  ס

4:5 כי כה אמר יהוה לבית ישראל דרשוני וחיו׃

5:5 ואל־תדרשו בית־אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעברו כי הגלגל גלה יגלה ובית־אל יהיה לאון׃

6:5 דרשו את־יהוה וחיו פן־יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין־מכבה לבית־אל׃

7:5 ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו׃

8:5 עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו׃  ס

9:5 המבליג שד על־עז ושד על־מבצר יבוא׃

10:5 שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו׃

11:5 לכן יען בושסכם על־דל ומשאת־בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא־תשבו בם כרמי־חמד נטעתם ולא תשתו את־יינם׃

12:5 כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו׃

13:5 לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא׃

14:5 דרשו־טוב ואל־רע למען תחיו ויהי־כן יהוה אלהי־צבאות אתכם כאשר אמרתם׃

15:5 שנאו־רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן יהוה אלהי־צבאות שארית יוסף׃  ס

16:5 לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אדני בכל־רחבות מספד ובכל־חוצות יאמרו הו־הו וקראו אכר אל־אבל ומספד אל־יודעי נהי׃

17:5 ובכל־כרמים מספד כי־אעבר בקרבך אמר יהוה׃  ס

18:5 הוי המתאוים את־יום יהוה למה־זה לכם יום יהוה הוא־חשך ולא־אור׃

19:5 כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על־הקיר ונשכו הנחש׃

20:5 הלא־חשך יום יהוה ולא־אור ואפל ולא־נגה לו׃

21:5 שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם׃

22:5 כי אם־תעלו־לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט׃

23:5 הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע׃

24:5 ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן׃

25:5 הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃

26:5 ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם׃

27:5 והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי־צבאות שמו׃  פ

 Amos עמוס

1:6 הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל׃

2:6 עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת־פלשתים  הטובים מן־הממלכות האלה אם־רב גבולם מגבלכם׃

3:6 המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס׃

4:6 השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃

5:6 הפרטים על־פי הנבל כדויד חשבו להם כלי־שיר׃

6:6 השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על־שבר יוסף׃

7:6 לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃  פ

8:6 נשבע אדני יהוה בנפשו נאם־יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את־גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה׃

9:6 והיה אם־יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו׃

10:6 ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃

11:6 כי־הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים׃

12:6 הירצון בסלע סוסים אם־יחרוש בבקרים כי־הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה׃

13:6 השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים׃

14:6 כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם־יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד־נחל הערבה׃  ס

 Amos עמוס

1:7 כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך׃

2:7 והיה אם־כלה לאכול את־עשב הארץ ואמר אדני יהוה סלח־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃

3:7 נחם יהוה על־זאת לא תהיה אמר יהוה׃

4:7 כה הראני אדני יהוה והנה קרא לרב באש אדני יהוה ותאכל את־תהום רבה ואכלה את־החלק׃

5:7 ואמר אדני יהוה חדל־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃

6:7 נחם יהוה על־זאת גם־היא לא תהיה אמר אדני יהוה׃  ס

7:7 כה הראני והנה אדני נצב על־חומת אנך ובידו אנך׃

8:7 ויאמר יהוה אלי מה־אתה ראה עמוס ואמר אנך ויאמר אדני הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃

9:7 ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על־בית ירבעם בחרב׃  פ

10:7 וישלח אמציה כהן בית־אל אל־ירבעם מלך־ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא־תוכל הארץ להכיל את־כל־דבריו׃

11:7 כי־כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃  ס

12:7 ויאמר אמציה אל־עמוס חזה לך ברח־לך אל־ארץ יהודה ואכל־שם לחם ושם תנבא׃

13:7 ובית־אל לא־תוסיף עוד להנבא כי מקדש־מלך הוא ובית ממלכה הוא׃  ס

14:7 ויען עמוס ויאמר אל־אמציה לא־נביא אנכי ולא בן־נביא אנכי כי־בוקר אנכי ובולס שקמים׃

15:7 ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל־עמי ישראל׃

16:7 ועתה שמע דבר־יהוה אתה אמר לא תנבא על־ישראל ולא תטיף על־בית ישחק׃

17:7 לכן כה־אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על־אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃  ס

 Amos עמוס

1:8 כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ׃

2:8 ויאמר מה־אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל־עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃

3:8 והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל־מקום השליך הס׃  פ

4:8 שמעו־זאת השאפים אביון ולשבית [ענוי־ כ] (עניי־ארץ׃ ק)

5:8 לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה־בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה׃

6:8 לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר׃

7:8 נשבע יהוה בגאון יעקב אם־אשכח לנצח כל־מעשיהם׃

8:8 העל זאת לא־תרגז הארץ ואבל כל־יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה [ונשקה כ] (ונשקעה ק) כיאור מצרים׃  ס

9:8 והיה ׀ ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור׃

10:8 והפכתי חגיכם לאבל וכל־שיריכם לקינה והעליתי על־כל־מתנים שק ועל־כל־ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר׃

11:8 הנה ׀ ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא־רעב ללחם ולא־צמא למים כי אם־לשמע את דברי יהוה׃

12:8 ונעו מים עד־ים ומצפון ועד־מזרח ישוטטו לבקש את־דבר־יהוה ולא ימצאו׃

13:8 ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא׃

14:8 הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר־שבע ונפלו ולא־יקומו עוד׃  ס

 Amos עמוס

1:9 ראיתי את־אדני נצב על־המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחריתם בחרב אהרג לא־ינוס להם נס ולא־ימלט להם פליט׃

2:9 אם־יחתרו בשאול משם ידי תקחם ואם־יעלו השמים משם אורידם׃

3:9 ואם־יחבאו בראש הכרמל משם אחפש ולקחתים ואם־יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את־הנחש ונשכם׃

4:9 ואם־ילכו בשבי לפני איביהם  משם אצוה את־החרב והרגתם ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה׃

5:9 ואדני יהוה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל־יושבי בה ועלתה כיאר כלה ושקעה כיאר מצרים׃

6:9 הבונה בשמים [מעלותו כ] (מעלותיו ק) ואגדתו על־ארץ יסדה הקרא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו׃

7:9 הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם־יהוה הלוא את־ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר׃

8:9 הנה עיני ׀ אדני יהוה בממלכה החטאה והשמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את־בית יעקב נאם־יהוה׃

9:9 כי־הנה אנכי מצוה והנעותי בכל־הגוים את־בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא־יפול  צרור ארץ׃

10:9 בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא־תגיש ותקדים בעדינו הרעה׃

11:9 ביום ההוא אקים את־סכת דויד הנפלת וגדרתי את־פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם׃

12:9 למען יירשו את־שארית אדום וכל־הגוים אשר־נקרא שמי עליהם נאם־יהוה עשה זאת׃  פ

13:9 הנה ימים באים נאם־יהוה ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל־הגבעות תתמוגגנה׃

14:9 ושבתי את־שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את־יינם ועשו גנות ואכלו את־פריהם׃

15:9 ונטעתים על־אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר יהוה אלהיך׃