WLC (Consonants Only)

1  2  3  4  

 Jonah יונה

1:1 ויהי דבר־יהוה אל־יונה בן־אמתי לאמר׃

2:1 קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי־עלתה רעתם לפני׃

3:1 ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה  ׀ באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה׃

4:1 ויהוה הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר׃

5:1 וייראו המלחים ויזעקו איש אל־אלהיו ויטלו את־הכלים אשר באניה אל־הים להקל מעליהם ויונה ירד אל־ירכתי הספינה וישכב וירדם׃

6:1 ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה־לך נרדם קום קרא אל־אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד׃

7:1 ויאמרו איש אל־רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על־יונה׃

8:1 ויאמרו אליו הגידה־נא לנו באשר למי־הרעה הזאת לנו מה־מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי־מזה עם אתה׃

9:1 ויאמר אליהם עברי אנכי ואת־יהוה אלהי השמים אני ירא אשר־עשה את־הים ואת־היבשה׃

10:1 וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה־זאת עשית כי־ידעו האנשים כי־מלפני יהוה הוא ברח כי הגיד להם׃

11:1 ויאמרו אליו מה־נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער׃

12:1 ויאמר אליהם שאוני והטילני אל־הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם׃

13:1 ויחתרו האנשים להשיב אל־היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם׃

14:1 ויקראו אל־יהוה ויאמרו אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל־תתן עלינו דם נקיא כי־אתה יהוה כאשר חפצת עשית׃

15:1 וישאו את־יונה ויטלהו אל־הים ויעמד הים מזעפו׃

16:1 וייראו האנשים יראה גדולה את־יהוה ויזבחו־זבח ליהוה וידרו נדרים׃

 Jonah יונה

1:2 וימן יהוה דג גדול לבלע את־יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות׃

2:2 ויתפלל יונה אל־יהוה אלהיו ממעי הדגה׃

3:2 ויאמר קראתי מצרה לי אל־יהוה ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי׃

4:2 ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל־משבריך וגליך עלי עברו׃

5:2 ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל־היכל קדשך׃

6:2 אפפוני מים עד־נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי׃

7:2 לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי יהוה אלהי׃

8:2 בהתעטף עלי נפשי את־יהוה זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל־היכל קדשך׃

9:2 משמרים הבלי־שוא חסדם יעזבו׃

10:2 ואני בקול תודה אזבחה־לך אשר נדרתי אשלמה ישועתה ליהוה׃  ס

11:2 ויאמר יהוה לדג ויקא את־יונה אל־היבשה׃  פ

 Jonah יונה

1:3 ויהי דבר־יהוה אל־יונה שנית לאמר׃

2:3 קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את־הקריאה אשר אנכי דבר אליך׃

3:3 ויקם יונה וילך אל־נינוה  כדבר יהוה ונינוה היתה עיר־גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים׃

4:3 ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת׃

5:3 ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו־צום וילבשו שקים מגדולם ועד־קטנם׃

6:3 ויגע הדבר אל־מלך  נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על־האפר׃

7:3 ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל־יטעמו מאומה אל־ירעו  ומים אל־ישתו׃

8:3 ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל־אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן־החמס אשר בכפיהם׃

9:3 מי־יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד׃

10:3 וירא האלהים את־מעשיהם כי־שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על־הרעה אשר־דבר לעשות־להם ולא עשה׃

 Jonah יונה

1:4 וירע אל־יונה רעה גדולה ויחר לו׃

2:4 ויתפלל אל־יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא־זה דברי עד־היותי על־אדמתי על־כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל־חנון ורחום ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה׃

3:4 ועתה יהוה קח־נא את־נפשי ממני כי טוב מותי מחיי׃  ס

4:4 ויאמר יהוה ההיטב חרה לך׃

5:4 ויצא יונה מן־העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה־יהיה בעיר׃

6:4 וימן יהוה־אלהים קיקיון ויעל ׀ מעל ליונה להיות צל על־ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על־הקיקיון שמחה גדולה׃

7:4 וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את־הקיקיון וייבש׃

8:4 ויהי ׀ כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על־ראש יונה ויתעלף וישאל את־נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי׃

9:4 ויאמר אלהים אל־יונה ההיטב חרה־לך על־הקיקיון ויאמר היטב חרה־לי עד־מות׃

10:4 ויאמר יהוה אתה חסת על־הקיקיון אשר לא־עמלת בו ולא גדלתו שבן־לילה היה ובן־לילה אבד׃

11:4 ואני לא אחוס על־נינוה העיר הגדולה אשר יש־בה הרבה משתים־עשרה רבו אדם אשר לא־ידע בין־ימינו לשמאלו ובהמה רבה׃