BHS (Consonants Only)*(Leningrad Codex)
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22
1:1 והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו׃
2:1 ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי־לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך׃
3:1 ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את־אבישג השונמית ויבאו אתה למלך׃
4:1 והנערה יפה עד־מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה׃
5:1 ואדניה בן־חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו׃
6:1 ולא־עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם־הוא טוב־תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלום׃
7:1 ויהיו דבריו עם יואב בן־צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדניה׃
8:1 וצדוק הכהן ובניהו בן־יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד לא היו עם־אדניהו׃
9:1 ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשר־אצל עין רגל ויקרא את־כל־אחיו בני המלך ולכל־אנשי יהודה עבדי המלך׃
10:1 ואת־נתן הנביא ובניהו ואת־הגבורים ואת־שלמה אחיו לא קרא׃
11:1 ויאמר נתן אל־בת־שבע אם־שלמה לאמר הלוא שמעת כי מלך אדניהו בן־חגית ואדנינו דוד לא ידע׃
12:1 ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את־נפשך ואת־נפש בנך שלמה׃
13:1 לכי ובאי אל־המלך דוד ואמרת אליו הלא־אתה אדני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי ומדוע מלך אדניהו׃
14:1 הנה עודך מדברת שם עם־המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את־דבריך׃
15:1 ותבא בת־שבע אל־המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את־המלך׃
16:1 ותקד בת־שבע ותשתחו למלך ויאמר המלך מה־לך׃
17:1 ותאמר לו אדני אתה נשבעת ביהוה אלהיך לאמתך כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי׃
18:1 ועתה הנה אדניה מלך ועתה אדני המלך לא ידעת׃
19:1 ויזבח שור ומריא־וצאן לרב ויקרא לכל־בני המלך ולאביתר הכהן וליאב שר הצבא ולשלמה עבדך לא קרא׃
20:1 ואתה אדני המלך עיני כל־ישראל עליך להגיד להם מי ישב על־כסא אדני־המלך אחריו׃
21:1 והיה כשכב אדני־המלך עם־אבתיו והייתי אני ובני שלמה חטאים׃
22:1 והנה עודנה מדברת עם־המלך ונתן הנביא בא׃
23:1 ויגידו למלך לאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך על־אפיו ארצה׃
24:1 ויאמר נתן אדני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי׃
25:1 כי ירד היום ויזבח שור ומריא־וצאן לרב ויקרא לכל־בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן והנם אכלים ושתים לפניו ויאמרו יחי המלך אדניהו׃
26:1 ולי אני־עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן־יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא׃
27:1 אם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את־[כ= עבדיך] [ק= עבדך] מי ישב על־כסא אדני־המלך אחריו׃ ס
28:1 ויען המלך דוד ויאמר קראו־לי לבת־שבע ותבא לפני המלך ותעמד לפני המלך׃
29:1 וישבע המלך ויאמר חי־יהוה אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה׃
30:1 כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלהי ישראל לאמר כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה׃
31:1 ותקד בת־שבע אפים ארץ ותשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד לעלם׃ ף
32:1 ויאמר המלך דוד קראו־לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן־יהוידע ויבאו לפני המלך׃
33:1 ויאמר המלך להם קחו עםכם את־עבדי אדניכם והרכבתם את־שלמה בני על־הפרדה אשר־לי והורדתם אתו אל־גחון׃
34:1 ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על־ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה׃
35:1 ועליתם אחריו ובא וישב על־כסאי והוא ימלך תחתי ואתו צויתי להיות נגיד על־ישראל ועל־יהודה׃
36:1 ויען בניהו בן־יהוידע את־המלך ויאמר אמן כן יאמר יהוה אלהי אדני המלך׃
37:1 כאשר היה יהוה עם־אדני המלך כן [כ= יהי] [ק= יהיה] עם־שלמה ויגדל את־כסאו מכסא אדני המלך דוד׃
38:1 וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו את־שלמה על־פרדת המלך דוד וילכו אתו על־גחון׃
39:1 ויקח צדוק הכהן את־קרן השמן מן־האהל וימשח את־שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו כל־העם יחי המלך שלמה׃
40:1 ויעלו כל־העם אחריו והעם מחללים בחללים ושמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ בקולם׃
41:1 וישמע אדניהו וכל־הקראים אשר אתו והם כלו לאכל וישמע יואב את־קול השופר ויאמר מדוע קול־הקריה הומה׃
42:1 עודנו מדבר והנה יונתן בן־אביתר הכהן בא ויאמר אדניהו בא כי איש חיל אתה וטוב תבשר׃
43:1 ויען יונתן ויאמר לאדניהו אבל אדנינו המלך־דוד המליך את־שלמה׃
44:1 וישלח אתו־המלך את־צדוק הכהן ואת־נתן הנביא ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו אתו על פרדת המלך׃
45:1 וימשחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך בגחון ויעלו משם שמחים ותהם הקריה הוא הקול אשר שמעתם׃
46:1 וגם ישב שלמה על כסא המלוכה׃
47:1 וגם־באו עבדי המלך לברך את־אדנינו המלך דוד לאמר ייטב [כ= אלהיך] [ק= אלהים] את־שם שלמה משמך ויגדל את־כסאו מכסאך וישתחו המלך על־המשכב׃
48:1 וגם־ככה אמר המלך ברוך יהוה אלהי ישראל אשר נתן היום ישב על־כסאי ועיני ראות׃
49:1 ויחרדו ויקמו כל־הקראים אשר לאדניהו וילכו איש לדרכו׃
50:1 ואדניהו ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח׃
51:1 ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את־המלך שלמה והנה אחז בקרנות המזבח לאמר ישבע־לי כיום המלך שלמה אם־ימית את־עבדו בחרב׃
52:1 ויאמר שלמה אם יהיה לבן־חיל לא־יפל משערתו ארצה ואם־רעה תמצא־בו ומת׃
53:1 וישלח המלך שלמה וירדהו מעל המזבח ויבא וישתחו למלך שלמה ויאמר־לו שלמה לך לביתך׃ ף
1:2 ויקרבו ימי־דוד למות ויצו את־שלמה בנו לאמר׃
2:2 אנכי הלך בדרך כל־הארץ וחזקת והיית לאיש׃
3:2 ושמרת את־משמרת יהוה אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל־אשר תעשה ואת כל־אשר תפנה שם׃
4:2 למען יקים יהוה את־דברו אשר דבר עלי לאמר אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפני באמת בכל־לבבם ובכל־נפשם לאמר לא־יכרת לך איש מעל כסא ישראל׃
5:2 וגם אתה ידעת את אשר־עשה לי יואב בן־צרויה אשר עשה לשני־שרי צבאות ישראל לאבנר בן־נר ולעמשא בן־יתר ויהרגם וישם דמי־מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו׃
6:2 ועשית כחכמתך ולא־תורד שיבתו בשלם שאל׃ ס
7:2 ולבני ברזלי הגלעדי תעשה־חסד והיו באכלי שלחנך כי־כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך׃
8:2 והנה עמך שמעי בן־גרא בן־הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא־ירד לקראתי הירדן ואשבע לו ביהוה לאמר אם־אמיתך בחרב׃
9:2 ועתה אל־תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה־לו והורדת את־שיבתו בדם שאול׃
10:2 וישכב דוד עם־אבתיו ויקבר בעיר דוד׃ ף
11:2 והימים אשר מלך דוד על־ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים׃
12:2 ושלמה ישב על־כסא דוד אביו ותכן מלכתו מאד׃
13:2 ויבא אדניהו בן־חגית אל־בת־שבע אם־שלמה ותאמר השלום באך ויאמר שלום׃
14:2 ויאמר דבר לי אליך ותאמר דבר׃
15:2 ויאמר את ידעת כי־לי היתה המלוכה ועלי שמו כל־ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מיהוה היתה לו׃
16:2 ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך אל־תשבי את־פני ותאמר אליו דבר׃
17:2 ויאמר אמרי־נא לשלמה המלך כי לא־ישיב את־פניך ויתן־לי את־אבישג השונמית לאשה׃
18:2 ותאמר בת־שבע טוב אנכי אדבר עליך אל־המלך׃
19:2 ותבא בת־שבע אל־המלך שלמה לדבר־לו על־אדניהו ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על־כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו׃
20:2 ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך אל־תשב את־פני ויאמר־לה המלך שאלי אמי כי לא־אשיב את־פניך׃
21:2 ותאמר יתן את־אבישג השנמית לאדניהו אחיך לאשה׃
22:2 ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שאלת את־אבישג השנמית לאדניהו ושאלי־לו את־המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולו ולאביתר הכהן וליואב בן־צרויה׃ ף
23:2 וישבע המלך שלמה ביהוה לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף כי בנפשו דבר אדניהו את־הדבר הזה׃
24:2 ועתה חי־יהוה אשר הכינני [כ= ויושיביני] [ק= ויושיבני] על־כסא דוד אבי ואשר עשה־לי בית כאשר דבר כי היום יומת אדניהו׃
25:2 וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימת׃ ס
26:2 ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על־שדיך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי־נשאת את־ארון אדני יהוה לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר־התענה אבי׃
27:2 ויגרש שלמה את־אביתר מהיות כהן ליהוה למלא את־דבר יהוה אשר דבר על־בית עלי בשלה׃ ף
28:2 והשמעה באה עד־יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וינס יואב אל־אהל יהוה ויחזק בקרנות המזבח׃
29:2 ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל־אהל יהוה והנה אצל המזבח וישלח שלמה את־בניהו בן־יהוידע לאמר לך פגע־בו׃
30:2 ויבא בניהו אל־אהל יהוה ויאמר אליו כה־אמר המלך צא ויאמר לא כי פה אמות וישב בניהו את־המלך דבר לאמר כה־דבר יואב וכה ענני׃
31:2 ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע־בו וקברתו והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי׃
32:2 והשיב יהוה את־דמו על־ראשו אשר פגע בשני־אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגמ* בחרב ואבי דוד לא ידע את־אבנר בן־נר שר־צבא ישראל ואת־עמשא בן־יתר שר־צבא יהודה׃
33:2 ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד־עולם מעם יהוה׃
34:2 ויעל בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימתהו ויקבר בביתו במדבר׃
35:2 ויתן המלך את־בניהו בן־יהוידע תחתיו על־הצבא ואת־צדוק הכהן נתן המלך תחת אביתר׃
36:2 וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה־לך בית בירושלם וישבת שם ולא־תצא משם אנה ואנה׃
37:2 והיה ביום צאתך ועברת את־נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך׃
38:2 ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדני המלך כן יעשה עבדך וישב שמעי בירושלם ימים רבים׃ ס
39:2 ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני־עבדים לשמעי אל־אכיש בן־מעכה מלך גת ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת׃
40:2 ויקם שמעי ויחבש את־חמרו וילך גתה אל־אכיש לבקש את־עבדיו וילך שמעי ויבא את־עבדיו מגת׃
41:2 ויגד לשלמה כי־הלך שמעי מירושלם גת וישב׃
42:2 וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי׃
43:2 ומדוע לא שמרת את שבעת יהוה ואת־המצוה אשר־צויתי עליך׃
44:2 ויאמר המלך אל־שמעי אתה ידעת את כל־הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי והשיב יהוה את־רעתך בראשך׃
45:2 והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נכון לפני יהוה עד־עולם׃
46:2 ויצו המלך את־בניהו בן־יהוידע ויצא ויפגע־בו וימת והממלכה נכונה ביד־שלמה׃
1:3 ויתחתן שלמה את־פרעה מלך מצרים ויקח את־בת־פרעה ויביאה אל־עיר דוד עד כלתו לבנות את־ביתו ואת־בית יהוה ואת־חומת ירושלם סביב׃
2:3 רק העם מזבחים בבמות כי לא־נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם׃ ף
3:3 ויאהב שלמה את־יהוה ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר׃
4:3 וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא׃
5:3 בגבעון נראה יהוה אל־שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן־לך׃
6:3 ויאמר שלמה אתה עשית עם־עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר־לו את־החסד הגדול הזה ותתן־לו בן ישב על־כסאו כיום הזה׃
7:3 ועתה יהוה אלהי אתה המלכת את־עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא׃
8:3 ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם־רב אשר לא־ימנה ולא יספר מרב׃
9:3 ונתת לעבדך לב שמע לשפט את־עמך להבין בין־טוב לרע כי מי יוכל לשפט את־עמך הכבד הזה׃
10:3 וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את־הדבר הזה׃
11:3 ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את־הדבר הזה ולא־שאלת לך ימים רבים ולא־שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט׃
12:3 הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא־היה לפניך ואחריך לא־יקום כמוך׃
13:3 וגם אשר לא־שאלת נתתי לך גם־עשר גם־כבוד אשר לא־היה כמוך איש במלכים כל־ימיך׃
14:3 ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את־ימיך׃ ס
15:3 ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית־אדני ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל־עבדיו׃ ף
16:3 אז תבאנה שתים נשים זנות אל־המלך ותעמדנה לפניו׃
17:3 ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית׃
18:3 ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם־האשה הזאת ואנחנו יחדו אין־זר אתנו בבית זולתי שתים־אנחנו בבית׃
19:3 וימת בן־האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו׃
20:3 ותקם בתוך הלילה ותקח את־בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת־בנה המת השכיבה בחיקי׃
21:3 ואקם בבקר להיניק את־בני והנה־מת ואתבוןן אליו בבקר והנה לא־היה בני אשר ילדתי׃
22:3 ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך׃
23:3 ויאמר המלך זאת אמרת זה־בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי׃ ף
24:3 ויאמר המלך קחו לי־חרב ויבאו החרב לפני המלך׃
25:3 ויאמר המלך גזרו את־הילד החי לשנים ותנו את־החצי לאחת ואת־החצי לאחת׃
26:3 ותאמר האשה אשר־בנה החי אל־המלך כי־נכמרו רחמיה על־בנה ותאמר בי אדני תנו־לה את־הילוד החי והמת אל־תמיתהו וזאת אמרת גם־לי גם־לך לא יהיה גזרו׃
27:3 ויען המלך ויאמר תנו־לה את־הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו׃
28:3 וישמעו כל־ישראל את־המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי־חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט׃ ס
1:4 ויהי המלך שלמה מלך על־כל־ישראל׃ ס
2:4 ואלה השרים אשר־לו עזריהו בן־צדוק הכהן׃ ס
3:4 אליחרף ואחיה בני שישא ספרים יהושפט בן־אחילוד המזכיר׃
4:4 ובניהו בן־יהוידע על־הצבא וצדוק ואביתר כהנים׃ ס
5:4 ועזריהו בן־נתן על־הנצבים וזבוד בן־נתן כהן רעה המלך׃
6:4 ואחישר על־הבית ואדנירם בן־עבדא על־המס׃ ס
7:4 ולשלמה שנים־עשר נצבים על־כל־ישראל וכלכלו את־המלך ואת־ביתו חדש בשנה יהיה על־[כ= אחד] [ק= האחד] לכלכל׃ ס
8:4 ואלה שמותם בן־חור בהר אפרים׃ ס
9:4 בן־דקר במקץ ובשעלבים ובית שמש ואילון בית חןן׃ ס
10:4 בן־חסד בארבות לו שכה וכל־ארץ חפר׃ ס
11:4 בן־אבינדב כל־נפת דאר טפת בת־שלמה היתה לו לאשה׃ ס
12:4 בענא בן־אחילוד תענך ומגדו וכל־בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל מבית שאן עד אבל מחולה עד מעבר ליקמעם׃ ס
13:4 בן־גבר ברמת גלעד לו חות יאיר בן־מנשה אשר בגלעד לו* חבל ארגב אשר בבשן ששים ערים גדלות חומה ובריח נחשת׃ ס
14:4 אחינדב בן־עדא מחנימה׃
15:4 אחימעץ בנפתלי גם־הוא לקח את־בשמת בת־שלמה לאשה׃
16:4 בענא בן־חושי באשר ובעלות׃ ס
17:4 יהושפט בן־פרוח ביששכר׃ ס
18:4 שמעי בן־אלא בבנימן׃ ס
19:4 גבר בן־ארי בארץ גלעד ארץ סיחון מלך האמרי ועג מלך הבשן ונציב אחד אשר בארץ׃
20:4 יהודה וישראל רבים כחול אשר־על־הים לרב אכלים ושתים ושמחים׃
1:5 ושלמה היה מושל בכל־הממלכות מן־הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים מגשים מנחה ועבדים את־שלמה כל־ימי חייו׃ ף
2:5 ויהי לחם־שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח׃
3:5 עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים׃
4:5 כי־הוא רדה בכל־עבר הנהר מתפסח ועד־עזה בכל־מלכי עבר הנהר ושלום היה לו מכל־עבריו מסביב׃
5:5 וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד־באר שבע כל ימי שלמה׃ ס
6:5 ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו ושנים־עשר אלף פרשים׃
7:5 וכלכלו הנצבים האלה את־המלך שלמה ואת כל־הקרב אל־שלחן המלך־שלמה איש חדשו לא יעדרו דבר׃
8:5 והשערים והתבן לסוסים ולרכש יבאו אל־המקום אשר יהיה־שם איש כמשפטו׃ ס
9:5 ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על־שפת הים׃
10:5 ותרב חכמת שלמה מחכמת כל־בני־קדם ומכל חכמת מצרים׃
11:5 ויחכם מכל־האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי־שמו בכל־הגוים סביב׃
12:5 וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף׃
13:5 וידבר על־העצים מן־הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על־הבהמה ועל־העוף ועל־הרמש ועל־הדגים׃
14:5 ויבאו מכל־העמים לשמע את חכמת שלמה מאת כל־מלכי הארץ אשר שמעו את־חכמתו׃ ס
15:5 וישלח חירם מלך־צור את־עבדיו אל־שלמה כי שמע כי אתו משחו למלך תחת אביהו כי אהב היה חירם לדוד כל־הימים׃ ס
16:5 וישלח שלמה אל־חירם לאמר׃
17:5 אתה ידעת את־דוד אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יהוה אלהיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת־יהוה אתם תחת כפות [כ= רגלו] [ק= רגלי]׃
18:5 ועתה הניח יהוה אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע׃
19:5 והנני אמר לבנות בית לשם יהוה אלהי כאשר דבר יהוה אל־דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על־כסאך הוא־יבנה הבית לשמי׃
20:5 ועתה צוה ויכרתו־לי ארזים מן־הלבנון ועבדי יהיו עם־עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת־עצים כצדנים׃
21:5 ויהי כשמע חירם את־דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך יהוה היום אשר נתן לדוד בן חכם על־העם הרב הזה׃
22:5 וישלח חירם אל־שלמה לאמר שמעתי את אשר־שלחת אלי אני אעשה את־כל־חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים׃
23:5 עבדי ירדו מן־הלבנון ימה ואני אשיםם דברות בים עד־המקום אשר־תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את־חפצי לתת לחם ביתי׃
24:5 ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל־חפצו׃
25:5 ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה־יתן שלמה לחירם שנה בשנה׃ ף
26:5 ויהוה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר־לו ויהי שלם בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם׃
27:5 ויעל המלך שלמה מס מכל־ישראל ויהי המס שלשים אלף איש׃
28:5 וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש חליפות חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו ואדנירם על־המס׃ ס
29:5 ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בהר׃
30:5 לבד משרי הנצבים לשלמה אשר על־המלאכה שלשת אלפים ושלש מאות הרדים בעם העשים במלאכה׃
31:5 ויצו המלך ויסעו אבנים גדלות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית׃
32:5 ויפסלו בני שלמה ובני חירום והגבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית׃ ף
1:6 ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני־ישראל מארץ־מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על־ישראל ויבן הבית ליהוה׃
2:6 והבית אשר בנה המלך שלמה ליהוה ששים־אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו׃
3:6 והאולם על־פני היכל הבית עשרים אמה ארכו על־פני רחב הבית עשר באמה רחבו על־פני הבית׃
4:6 ויעש לבית חלוני שקפים אטמים׃
5:6 ויבן על־קיר הבית [כ= יצוע] [ק= יציע] סביב את־קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב׃
6:6 [כ= היצוע] [ק= היציע] התחתנה חמש באמה רחבה והתיכנה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחז בקירות־הבית׃
7:6 והבית בהבנתו אבן־שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל־כלי ברזל לא־נשמע בבית בהבנתו׃
8:6 פתח הצלע התיכנה אל־כתף הבית הימנית ובלולים יעלו על־התיכנה ומן־התיכנה אל־השלשים׃
9:6 ויבן את־הבית ויכלהו ויספן את־הבית גבים ושדרת בארזים׃
10:6 ויבן את־[כ= היצוע] [ק= היציע] על־כל־הבית חמש אמות קומתו ויאחז את־הבית בעצי ארזים׃ ף
11:6 ויהי דבר־יהוה אל־שלמה לאמר׃
12:6 הבית הזה אשר־אתה בנה אם־תלך בחקתי ואת־משפטי תעשה ושמרת את־כל־מצותי ללכת בהם והקמתי את־דברי אתך אשר דברתי אל־דוד אביך׃
13:6 ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזב את־עמי ישראל׃ ס
14:6 ויבן שלמה את־הבית ויכלהו׃
15:6 ויבן את־קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית עד־קירות הספן צפה עץ מבית ויצף את־קרקע הבית בצלעות ברושים׃
16:6 ויבן את־עשרים אמה [כ= מירכותי] [ק= מירכתי] הבית בצלעות ארזים מן־הקרקע עד־הקירות ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים׃
17:6 וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני׃
18:6 וארז אל־הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים הכל ארז אין אבן נראה׃
19:6 ודביר בתוך־הבית מפנימה הכין לתתן שם את־ארון ברית יהוה׃
20:6 ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור ויצף מזבח ארז׃
21:6 ויצף שלמה את־הבית מפנימה זהב סגור ויעבר [כ= ברתיקות] [ק= ברתוקות] זהב לפני הדביר ויצפהו זהב׃
22:6 ואת־כל־הבית צפה זהב עד־תם כל־הבית וכל־המזבח אשר־לדביר צפה זהב׃
23:6 ויעש בדביר שני כרובים עצי־שמן עשר אמות קומתו׃
24:6 וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ועד־קצות כנפיו׃
25:6 ועשר באמה הכרוב השני מדה אחת וקצב אחד לשני הכרבים׃
26:6 קומת הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני׃
27:6 ויתן את־הכרובים בתוך הבית הפנימי ויפרשו את־כנפי הכרבים ותגע כנף־האחד בקיר וכנף הכרוב השני נגעת בקיר השני* וכנפיהם אל־תוך הבית נגעת כנף אל־כנף׃
28:6 ויצף את־הכרובים זהב׃
29:6 ואת כל־קירות הבית מסב קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמרת ופטורי צצים מלפנים ולחיצון׃
30:6 ואת־קרקע הבית צפה זהב לפנימה ולחיצון׃
31:6 ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי־שמן האיל מזוזות חמשית׃
32:6 ושתי דלתות עצי־שמן וקלע עליהם מקלעות כרובים ותמרות ופטורי צצים וצפה זהב וירד על־הכרובים ועל־התמרות את־הזהב׃
33:6 וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי־שמן מאת רבעית׃
34:6 ושתי דלתות עצי ברושים שני צלעים הדלת האחת גלילים ושני קלעים הדלת השנית גלילים׃
35:6 וקלע כרובים ותמרות ופטרי צצים וצפה זהב מישר על־המחקה׃
36:6 ויבן את־החצר הפנימית שלשה טורי גזית וטור כרתת ארזים׃
37:6 בשנה הרביעית יסד בית יהוה בירח זו׃
38:6 ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל־דבריו ולכל־[כ= משפטו] [ק= משפטיו] ויבנהו שבע שנים׃
1:7 ואת־ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה ויכל את־כל־ביתו׃
2:7 ויבן את־בית יער הלבנון מאה אמה ארכו וחמשים אמה רחבו ושלשים אמה קומתו על ארבעה טורי עמודי ארזים וכרתות ארזים על־העמודים׃
3:7 וספן בארז ממעל על־הצלעת אשר על־העמודים ארבעים וחמשה חמשה עשר הטור׃
4:7 ושקפים שלשה טורים ומחזה אל־מחזה שלש פעמים׃
5:7 וכל־הפתחים והמזוזות רבעים שקף ומול מחזה אל־מחזה שלש פעמים׃
6:7 ואת אולם העמודים עשה חמשים אמה ארכו ושלשים אמה רחבו ואולם על־פניהם ועמדים ועב על־פניהם׃
7:7 ואולם הכסא אשר ישפט־שם אלם המשפט עשה וספון בארז מהקרקע עד־הקרקע׃
8:7 וביתו אשר־ישב שם חצר האחרת מבית לאולם כמעשה הזה היה ובית יעשה לבת־פרעה אשר לקח שלמה כאולם הזה׃
9:7 כל־אלה אבנים יקרת כמדת גזית מגררות במגרה מבית ומחוץ וממסד עד־הטפחות ומחוץ עד־החצר הגדולה׃
10:7 ומיסד אבנים יקרות אבנים גדלות אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות׃
11:7 ומלמעלה אבנים יקרות כמדות גזית וארז׃
12:7 וחצר הגדולה סביב שלשה טורים גזית וטור כרתת ארזים ולחצר בית־יהוה הפנימית ולאלם הבית׃ ף
13:7 וישלח המלך שלמה ויקח את־חירם מצר׃
14:7 בן־אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש־צרי חרש נחשת וימלא את־החכמה ואת־התבונה ואת־הדעת לעשות כל־מלאכה בנחשת ויבוא אל־המלך שלמה ויעש את־כל־מלאכתו׃
15:7 ויצר את־שני העמודים נחשת שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט שתים־עשרה אמה יסב את־העמוד השני׃
16:7 ושתי כתרת עשה לתת על־ראשי העמודים מצק נחשת חמש אמות קומת הכתרת האחת וחמש אמות קומת הכתרת השנית׃
17:7 שבכים מעשה שבכה גדלים מעשה שרשרות לכתרת אשר על־ראש העמודים שבעה לכתרת האחת ושבעה לכתרת השנית׃
18:7 ויעש את־העמודים ושני טורים סביב על־השבכה האחת לכסות את־הכתרת אשר על־ראש הרמנים וכן עשה לכתרת השנית׃
19:7 וכתרת אשר על־ראש העמודים מעשה שושן באולם ארבע אמות׃
20:7 וכתרת על־שני העמודים גם־ממעל מלעמת הבטן אשר לעבר [כ= שבכה] [ק= השבכה] והרמונים מאתים טרים סביב על הכתרת השנית׃
21:7 ויקם את־העמדים לאלם ההיכל ויקם את־העמוד הימני ויקרא את־שמו יכין ויקם את־העמוד השמאלי ויקרא את־שמו בעז׃
22:7 ועל ראש העמודים מעשה שושן ותתם מלאכת העמודים׃
23:7 ויעש את־הים מוצק עשר באמה משפתו עד־שפתו עגל סביב וחמש באמה קומתו [כ= וקוה] [ק= וקו] שלשים באמה יסב אתו סביב׃
24:7 ופקעים מתחת לשפתו סביב סבבים אתו עשר באמה מקפים את־הים סביב שני טורים הפקעים יצקים ביצקתו׃
25:7 עמד על־שני עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלשה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל־אחריהם ביתה׃
26:7 ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת־כוס פרח שושן אלפים בת יכיל׃ ף
27:7 ויעש את־המכנות עשר נחשת ארבע באמה ארך המכונה האחת וארבע באמה רחבה ושלש באמה קומתה׃
28:7 וזה מעשה המכונה מסגרת להם ומסגרת בין השלבים׃
29:7 ועל־המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר וכרובים ועל־השלבים כן ממעל ומתחת לאריות ולבקר ליות מעשה מורד׃
30:7 וארבעה אופני נחשת למכונה האחת וסרני נחשת וארבעה פעמתיו כתפת להם מתחת לכיר הכתפת יצקות מעבר איש ליות׃
31:7 ופיהו מבית לכתרת ומעלה באמה ופיה עגל מעשה־כן אמה וחצי האמה וגם־על־פיה מקלעות ומסגרתיהם מרבעות לא עגלות׃
32:7 וארבעת האופנים למתחת למסגרות וידות האופנים במכונה וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה׃
33:7 ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה ידותם וגביהם וחשקיהם וחשריהם הכל מוצק׃
34:7 וארבע כתפות אל ארבע פנות המכנה האחת מן־המכנה כתפיה׃
35:7 ובראש המכונה חצי האמה קומה עגל סביב ועל ראש המכנה ידתיה ומסגרתיה ממנה׃
36:7 ויפתח על־הלחת ידתיה ועל [כ= ומסגרתיה] [ק= מסגרתיה] כרובים אריות ותמרת כמער־איש וליות סביב׃
37:7 כזאת עשה את עשר המכנות מוצק אחד מדה אחת קצב אחד לכלהנה׃ ס
38:7 ויעש עשרה כירות נחשת ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד כיור אחד על־המכנה האחת לעשר המכונות׃
39:7 ויתן את־המכנות חמש על־כתף הבית מימין וחמש על־כתף הבית משמאלו ואת־הים נתן מכתף הבית הימנית קדמה ממול נגב׃ ס
40:7 ויעש חירום את־הכירות ואת־היעים ואת־המזרקות ויכל חירם לעשות את־כל־המלאכה אשר עשה למלך שלמה בית יהוה׃
41:7 עמדים שנים וגלת הכתרת אשר־על־ראש העמדים שתים והשבכות שתים לכסות את־שתי גלת הכתרת אשר על־ראש העמודים׃
42:7 ואת־הרמנים ארבע מאות לשתי השבכות שני־טורים רמנים לשבכה האחת לכסות את־שתי גלת הכתרת אשר על־פני העמודים׃
43:7 ואת־המכנות עשר ואת־הכירת עשרה על־המכנות׃
44:7 ואת־הים האחד ואת־הבקר שנים־עשר תחת הים׃
45:7 ואת־הסירות ואת־היעים ואת־המזרקות ואת כל־הכלים [כ= האהל] [ק= האלה] אשר עשה חירם למלך שלמה בית יהוה נחשת ממרט׃
46:7 בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה בין סכות ובין צרתן׃
47:7 וינח שלמה את־כל־הכלים מרב מאד מאד לא נחקר משקל הנחשת׃
48:7 ויעש שלמה את כל־הכלים אשר בית יהוה את מזבח הזהב ואת־השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב׃
49:7 ואת־המנרות חמש מימין וחמש משמאול לפני הדביר זהב סגור והפרח והנרת והמלקחים זהב׃
50:7 והספות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור והפתות לדלתות הבית הפנימי לקדש הקדשים לדלתי הבית להיכל זהב׃ ף
51:7 ותשלם כל־המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית יהוה ויבא שלמה את־קדשי דוד אביו את־הכסף ואת־הזהב ואת־הכלים נתן באצרות בית יהוה׃ ף
1:8 אז יקהל שלמה את־זקני ישראל את־כל־ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל־המלך שלמה ירושלם להעלות את־ארון ברית־יהוה מעיר דוד היא ציון׃
2:8 ויקהלו אל־המלך שלמה כל־איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי׃
3:8 ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את־הארון׃
4:8 ויעלו את־ארון יהוה ואת־אהל מועד ואת־כל־כלי הקדש אשר באהל ויעלו אתם הכהנים והלוים׃
5:8 והמלך שלמה וכל־עדת ישראל הנועדים עליו אתו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא־יספרו ולא ימנו מרב׃
6:8 ויבאו הכהנים את־ארון ברית־יהוה אל־מקומו אל־דביר הבית אל־קדש הקדשים אל־תחת כנפי הכרובים׃
7:8 כי הכרובים פרשים כנפים אל־מקום הארון ויסכו הכרבים על־הארון ועל־בדיו מלמעלה׃
8:8 ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הקדש על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה׃
9:8 אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה בחרב אשר כרת יהוה עם־בני ישראל בצאתם מארץ מצרים׃
10:8 ויהי בצאת הכהנים מן־הקדש והעןן מלא את־בית יהוה׃
11:8 ולא־יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני העןן כי־מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה׃ ף
12:8 אז אמר שלמה יהוה אמר לשכן בערפל׃
13:8 בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים׃
14:8 ויסב המלך את־פניו ויברך את כל־קהל ישראל וכל־קהל ישראל עמד׃
15:8 ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמר׃
16:8 מן־היום אשר הוצאתי את־עמי את־ישראל ממצרים לא־בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על־עמי ישראל׃
17:8 ויהי עם־לבב דוד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל׃
18:8 ויאמר יהוה אל־דוד אבי יען אשר היה עם־לבבך לבנות בית לשמי הטיבת כי היה עם־לבבך׃
19:8 רק אתה לא תבנה הבית כי אם־בנך היצא מחלציך הוא־יבנה הבית לשמי׃
20:8 ויקם יהוה את־דברו אשר דבר ואקם תחת דוד אבי ואשב על־כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל׃
21:8 ואשם שם מקום לארון אשר־שם ברית יהוה אשר כרת עם־אבתינו בהוציאו אתם מארץ מצרים׃ ס
22:8 ויעמד שלמה לפני מזבח יהוה נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו השמים׃
23:8 ויאמר יהוה אלהי ישראל אין־כמוך אלהים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל־לבם׃
24:8 אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר־דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה׃
25:8 ועתה יהוה אלהי ישראל שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא־יכרת לך איש מלפני ישב על־כסא ישראל רק אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני׃
26:8 ועתה אלהי ישראל יאמן נא [כ= דבריך] [ק= דברך] אשר דברת לעבדך דוד אבי׃
27:8 כי האמנם ישב אלהים על־הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי־הבית הזה אשר בניתי׃
28:8 ופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו יהוה אלהי לשמע אל־הרנה ואל־התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך היום׃
29:8 להיות עינך פתחות אל־הבית הזה לילה ויום אל־המקום אשר אמרת יהיה שמי שם לשמע אל־התפלה אשר יתפלל עבדך אל־המקום הזה׃
30:8 ושמעת אל־תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל־המקום הזה ואתה תשמע אל־מקום שבתך אל־השמים ושמעת וסלחת׃
31:8 את אשר יחטא איש לרעהו ונשא־בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה׃
32:8 ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את־עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו׃ ס
33:8 בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו־לך ושבו אליך והודו את־שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה׃
34:8 ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשבתם אל־האדמה אשר נתת לאבותם׃ ס
35:8 בהעצר שמים ולא־יהיה מטר כי יחטאו־לך והתפללו אל־המקום הזה והודו את־שמך ומחטאתם ישובון כי תענם׃
36:8 ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את־הדרך הטובה אשר ילכו־בה ונתתה מטר על־ארצך אשר־נתתה לעמך לנחלה׃ ס
37:8 רעב כי־יהיה בארץ דבר כי־יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר־לו איבו בארץ שעריו כל־נגע כל־מחלה׃
38:8 כל־תפלה כל־תחנה אשר תהיה לכל־האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל־הבית הזה׃
39:8 ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל־דרכיו אשר תדע את־לבבו כי־אתה ידעת לבדך את־לבב כל־בני האדם׃
40:8 למען יראוך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו׃
41:8 וגם אל־הנכרי אשר לא־מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך׃
42:8 כי ישמעון את־שמך הגדול ואת־ידך החזקה וזרעך הנטויה ובא והתפלל אל־הבית הזה׃
43:8 אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר־יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל־עמי הארץ את־שמך ליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי׃
44:8 כי־יצא עמך למלחמה על־איבו בדרך אשר תשלחם והתפללו אל־יהוה דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר־בנתי לשמך׃
45:8 ושמעת השמים את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃
46:8 כי יחטאו־לך כי אין אדם אשר לא־יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שביהם אל־ארץ האויב רחוקה או קרובה׃
47:8 והשיבו אל־לבם בארץ אשר נשבו־שם ושבו והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו׃
48:8 ושבו אליך בכל־לבבם ובכל־נפשם בארץ איביהם אשר־שבו אתם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר־[כ= בנית] [ק= בניתי] לשמך׃
49:8 ושמעת השמים מכון שבתך את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃
50:8 וסלחת לעמך אשר חטאו־לך ולכל־פשעיהם אשר פשעו־בך ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום׃
51:8 כי־עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל׃
52:8 להיות עיניך פתחות אל־תחנת עבדך ואל־תחנת עמך ישראל לשמע אליהם בכל קראם אליך׃
53:8 כי־אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי הארץ כאשר דברת ביד משה עבדך בהוציאך את־אבתינו ממצרים אדני יהוה׃ ף
54:8 ויהי ככלות שלמה להתפלל אל־יהוה את כל־התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח יהוה מכרע על־ברכיו וכפיו פרשות השמים׃
55:8 ויעמד ויברך את כל־קהל ישראל קול גדול לאמר׃
56:8 ברוך יהוה אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא־נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו׃
57:8 יהי יהוה אלהינו עמנו כאשר היה עם־אבתינו אל־יעזבנו ואל־יטשנו׃
58:8 להטות לבבנו אליו ללכת בכל־דרכיו ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את־אבתינו׃
59:8 ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני יהוה קרבים אל־יהוה אלהינו יוםם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר־יום ביומו׃
60:8 למען דעת כל־עמי הארץ כי יהוה הוא האלהים אין עוד׃
61:8 והיה לבבכם שלם עם יהוה אלהינו ללכת בחקיו ולשמר מצותיו כיום הזה׃
62:8 והמלך וכל־ישראל עמו זבחים זבח לפני יהוה׃
63:8 ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח ליהוה בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את־בית יהוה המלך וכל־בני ישראל׃
64:8 ביום ההוא קדש המלך את־תוך החצר אשר לפני בית־יהוה כי־עשה שם את־העלה ואת־המנחה ואת חלבי השלמים כי־מזבח הנחשת אשר לפני יהוה קטן מהכיל את־העלה ואת־המנחה ואת חלבי השלמים׃
65:8 ויעש שלמה בעת־ההיא את־החג וכל־ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד־נחל מצרים לפני יהוה אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום׃
66:8 ביום השמיני שלח את־העם ויברכו את־המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל־הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו׃
1:9 ויהי ככלות שלמה לבנות את־בית־יהוה ואת־בית המלך ואת כל־חשק שלמה אשר חפץ לעשות׃ ף
2:9 וירא יהוה אל־שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון׃
3:9 ויאמר יהוה אליו שמעתי את־תפלתך ואת־תחנתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את־הבית הזה אשר בנתה לשום־שמי שם עד־עולם והיו עיני ולבי שם כל־הימים׃
4:9 ואתה אם־תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם־לבב ובישר לעשות ככל אשר צויתיך חקי ומשפטי תשמר׃
5:9 והקמתי את־כסא ממלכתך על־ישראל לעלם כאשר דברתי על־דוד אביך לאמר לא־יכרת לך איש מעל כסא ישראל׃
6:9 אם־שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו מצותי חקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם׃
7:9 והכרתי את־ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת־הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל־העמים׃
8:9 והבית הזה יהיה עליון כל־עבר עליו ישם ושרק ואמרו על־מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה׃
9:9 ואמרו על אשר עזבו את־יהוה אלהיהם אשר הוציא את־אבתם מארץ מצרים ויחזקו באלהים אחרים [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו] להם ויעבדם על־כן הביא יהוה עליהם את כל־הרעה הזאת׃ ף
10:9 ויהי מקצה עשרים שנה אשר־בנה שלמה את־שני הבתים את־בית יהוה ואת־בית המלך׃
11:9 חירם מלך־צר נשא את־שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל־חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל׃
12:9 ויצא חירם מצר לראות את־הערים אשר נתן־לו שלמה ולא ישרו בעיניו׃
13:9 ויאמר מה הערים האלה אשר־נתתה לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה׃ ף
14:9 וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב׃
15:9 וזה דבר־המס אשר־העלה המלך שלמה לבנות את־בית יהוה ואת־ביתו ואת־המלוא ואת חומת ירושלם ואת־חצר ואת־מגדו ואת־גזר׃
16:9 פרעה מלך־מצרים עלה וילכד את־גזר וישרפה באש ואת־הכנעני הישב בעיר הרג ויתנה שלחים לבתו אשת שלמה׃
17:9 ויבן שלמה את־גזר ואת־בית חרן תחתון׃
18:9 ואת־בעלת ואת־[כ= תמר] [ק= תדמר] במדבר בארץ׃
19:9 ואת כל־ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו׃
20:9 כל־העם הנותר מן־האמרי החתי הפרזי החוי והיבוסי אשר לא־מבני ישראל המה׃
21:9 בניהם אשר נתרו אחריהם בארץ אשר לא־יכלו בני ישראל להחריםם ויעלם שלמה למס־עבד עד היום הזה׃
22:9 ומבני ישראל לא־נתן שלמה עבד כי־הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלשיו ושרי רכבו ופרשיו׃ ס
23:9 אלה שרי הנצבים אשר על־המלאכה לשלמה חמשים וחמש מאות הרדים בעם העשים במלאכה׃
24:9 אך בת־פרעה עלתה מעיר דוד אל־ביתה אשר בנה־לה אז בנה את־המלוא׃
25:9 והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עלות ושלמים על־המזבח אשר בנה ליהוה והקטיר אתו אשר לפני יהוה ושלם את־הבית׃
26:9 ואני עשה המלך שלמה בעציון־גבר אשר את־אלות על־שפת ים־סוף בארץ אדום׃
27:9 וישלח חירם באני את־עבדיו אנשי אניות ידעי הים עם עבדי שלמה׃
28:9 ויבאו אופירה ויקחו משם זהב ארבע־מאות ועשרים ככר ויבאו אל־המלך שלמה׃ ף
1:10 ומלכת־שבא שמעת את־שמע שלמה לשם יהוה ותבא לנסתו בחידות׃
2:10 ותבא ירושלמה בחיל כבד מאד גמלים נשאים בשמים וזהב רב־מאד ואבן יקרה ותבא אל־שלמה ותדבר אליו את כל־אשר היה עם־לבבה׃
3:10 ויגד־לה שלמה את־כל־דבריה לא־היה דבר נעלם מן־המלך אשר לא הגיד לה׃
4:10 ותרא מלכת־שבא את כל־חכמת שלמה והבית אשר בנה׃
5:10 ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד [כ= משרתו] [ק= משרתיו] ומלבשיהם ומשקיו ועלתו אשר יעלה בית יהוה ולא־היה בה עוד רוח׃
6:10 ותאמר אל־המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על־דבריך ועל־חכמתך׃
7:10 ולא־האמנתי לדברים עד אשר־באתי ותראינה עיני והנה לא־הגד־לי החצי הוספת חכמה וטוב אל־השמועה אשר שמעתי׃
8:10 אשרי אנשיך אשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד השמעים את־חכמתך׃
9:10 יהי יהוה אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על־כסא ישראל באהבת יהוה את־ישראל לעלם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה׃
10:10 ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה לא־בא כבשם ההוא עוד לרב אשר־נתנה מלכת־שבא למלך שלמה׃
11:10 וגם אני חירם אשר־נשא זהב מאופיר הביא מאפיר עצי אלמגים הרבה מאד ואבן יקרה׃
12:10 ויעש המלך את־עצי האלמגים מסעד לבית־יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים לא בא־כן עצי אלמגים ולא נראה עד היום הזה׃
13:10 והמלך שלמה נתן למלכת־שבא את־כל־חפצה אשר שאלה מלבד אשר נתן־לה כיד המלך שלמה ותפן ותלך לארצה היא ועבדיה׃ ס
14:10 ויהי משקל הזהב אשר־בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב׃
15:10 לבד מאנשי התרים ומסחר הרכלים וכל־מלכי הערב ופחות הארץ׃
16:10 ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש־מאות זהב יעלה על־הצנה האחת׃
17:10 ושלש־מאות מגנים זהב שחוט שלשת מנים זהב יעלה על־המגן האחת ויתנם המלך בית יער הלבנון׃ ף
18:10 ויעש המלך כסא־שן גדול ויצפהו זהב מופז׃
19:10 שש מעלות לכסה וראש־עגל לכסה מאחריו וידת מזה ומזה אל־מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות׃
20:10 ושנים עשר אריים עמדים שם על־שש המעלות מזה ומזה לא־נעשה כן לכל־ממלכות׃
21:10 וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית־יער הלבנון זהב סגור אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה׃
22:10 כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכסף שנהבים וקפים ותכיים׃
23:10 ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר ולחכמה׃
24:10 וכל־הארץ מבקשים את־פני שלמה לשמע את־חכמתו אשר־נתן אלהים בלבו׃
25:10 והמה מבאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדים דבר־שנה בשנה׃ ס
26:10 ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי־לו אלף וארבע־מאות רכב ושנים־עשר אלף פרשים וינחם בערי הרכב ועם־המלך בירושלם׃
27:10 ויתן המלך את־הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר־בשפלה לרב׃
28:10 ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוה סחרי המלך יקחו מקוה במחיר׃
29:10 ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה וכן לכל־מלכי החתים ולמלכי ארם בידם יצאו׃ ף
1:11 והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת־בת־פרעה מואביות עמניות אדמית צדנית חתית׃
2:11 מן־הגוים אשר אמר־יהוה אל־בני ישראל לא־תבאו בהם והם לא־יבאו בכם אכן יטו את־לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה׃
3:11 ויהי־לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות ויטו נשיו את־לבו׃
4:11 ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את־לבבו אחרי אלהים אחרים ולא־היה לבבו שלם עם־יהוה אלהיו כלבב דויד אביו׃
5:11 וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים׃
6:11 ויעש שלמה הרע בעיני יהוה ולא מלא אחרי יהוה כדוד אביו׃ ס
7:11 אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על־פני ירושלם ולמלך שקץ בני עמון׃
8:11 וכן עשה לכל־נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלהיהן׃
9:11 ויתאנף יהוה בשלמה כי־נטה לבבו מעם יהוה אלהי ישראל הנראה אליו פעמים׃
10:11 וצוה אליו על־הדבר הזה לבלתי־לכת אחרי אלהים אחרים ולא שמר את אשר־צוה יהוה׃ ף
11:11 ויאמר יהוה לשלמה יען אשר היתה־זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את־הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך׃
12:11 אך־בימיך לא אעשנה למען דוד אביך מיד בנך אקרענה׃
13:11 רק את־כל־הממלכה לא אקרע שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי ולמען ירושלם אשר בחרתי׃
14:11 ויקם יהוה שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום׃
15:11 ויהי בהיות דוד את־אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את־החללים ויך כל־זכר באדום׃
16:11 כי ששת חדשים ישב־שם יואב וכל־ישראל עד־הכרית כל־זכר באדום׃
17:11 ויברח אדד הוא ואנשים אדמיים מעבדי אביו אתו לבוא מצרים והדד נער קטן׃
18:11 ויקמו ממדין ויבאו פארן ויקחו אנשים עםם מפארן ויבאו מצרים אל־פרעה מלך־מצרים ויתן־לו בית ולחם אמר לו וארץ נתן לו׃
19:11 וימצא הדד חן בעיני פרעה מאד ויתן־לו אשה את־אחות אשתו אחות תחפניס הגבירה׃
20:11 ותלד לו אחות תחפניס את גנבת בנו ותגמלהו תחפנס בתוך בית פרעה ויהי גנבת בית פרעה בתוך בני פרעה׃
21:11 והדד שמע במצרים כי־שכב דוד עם־אבתיו וכי־מת יואב שר־הצבא ויאמר הדד אל־פרעה שלחני ואלך אל־ארצי׃
22:11 ויאמר לו פרעה כי מה־אתה חסר עמי והנך מבקש ללכת אל־ארצך ויאמר לא כי שלח תשלחני׃
23:11 ויקם אלהים לו שטן את־רזון בן־אלידע אשר ברח מאת הדדעזר מלך־צובה אדניו׃
24:11 ויקבץ עליו אנשים ויהי שר־גדוד בהרג דוד אתם וילכו דמשק וישבו בה וימלכו בדמשק׃
25:11 ויהי שטן לישראל כל־ימי שלמה ואת־הרעה אשר הדד ויקץ בישראל וימלך על־ארם׃ ף
26:11 וירבעם בן־נבט אפרתי מן־הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה וירם יד במלך׃
27:11 וזה הדבר אשר־הרים יד במלך שלמה בנה את־המלוא סגר את־פרץ עיר דוד אביו׃
28:11 והאיש ירבעם גבור חיל וירא שלמה את־הנער כי־עשה מלאכה הוא ויפקד אתו לכל־סבל בית יוסף׃ ס
29:11 ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה׃
30:11 ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים׃
31:11 ויאמר לירבעם קח־לך עשרה קרעים כי כה אמר יהוה אלהי ישראל הנני קרע את־הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים׃
32:11 והשבט האחד יהיה־לו למען עבדי דוד ולמען ירושלם העיר אשר בחרתי בה מכל שבטי ישראל׃
33:11 יען אשר עזבוני וישתחוו לעשתרת אלהי צדנין לכמוש אלהי מואב ולמלכם אלהי בני־עמון ולא־הלכו בדרכי לעשות הישר בעיני וחקתי ומשפטי כדוד אביו׃
34:11 ולא־אקח את־כל־הממלכה מידו כי נשיא אשתנו כל ימי חייו למען דוד עבדי אשר בחרתי אתו אשר שמר מצותי וחקתי׃
35:11 ולקחתי המלוכה מיד בנו ונתתיה לך את עשרת השבטים׃
36:11 ולבנו אתן שבט־אחד למען היות־ניר לדויד־עבדי כל־הימים לפני בירושלם העיר אשר בחרתי לי לשום שמי שם׃
37:11 ואתך אקח ומלכת בכל אשר־תאוה נפשך והיית מלך על־ישראל׃
38:11 והיה אם־תשמע את־כל־אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי כאשר עשה דוד עבדי והייתי עמך ובניתי לך בית־נאמן כאשר בניתי לדוד ונתתי לך את־ישראל׃
39:11 ואענה את־זרע דוד למען זאת אך לא כל־הימים׃ ס
40:11 ויבקש שלמה להמית את־ירבעם ויקם ירבעם ויברח מצרים אל־שישק מלך־מצרים ויהי במצרים עד־מות שלמה׃
41:11 ויתר דברי שלמה וכל־אשר עשה וחכמתו הלוא־הם כתבים על־ספר דברי שלמה׃
42:11 והימים אשר מלך שלמה בירושלם על־כל־ישראל ארבעים שנה׃
43:11 וישכב שלמה עם־אבתיו ויקבר בעיר דוד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו׃ ס
1:12 וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל־ישראל להמליך אתו׃
2:12 ויהי כשמע ירבעם בן־נבט והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני המלך שלמה וישב ירבעם במצרים׃
3:12 וישלחו ויקראו־לו [כ= ויבאו] [ק= ויבא] ירבעם וכל־קהל ישראל וידברו אל־רחבעם לאמר׃
4:12 אביך הקשה את־עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר־נתן עלינו ונעבדך׃
5:12 ויאמר אליהם לכו עד שלשה ימים ושובו אלי וילכו העם׃
6:12 ויועץ המלך רחבעם את־הזקנים אשר־היו עמדים את־פני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את־העם־הזה דבר׃
7:12 [כ= וידבר] [ק= וידברו] אליו לאמר אם־היום תהיה־עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל־הימים׃
8:12 ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את־הילדים אשר גדלו אתו אשר העמדים לפניו׃
9:12 ויאמר אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את־העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן־העל אשר־נתן אביך עלינו׃
10:12 וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה־תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את־עלנו ואתה הקל מעלינו כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי׃
11:12 ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אוסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃
12:12 [כ= ויבו] [ק= ויבוא] ירבעם וכל־העם אל־רחבעם ביום השלישי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלישי׃
13:12 ויען המלך את־העם קשה ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו׃
14:12 וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר אבי הכביד את־עלכם ואני אסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃
15:12 ולא־שמע המלך אל־העם כי־היתה סבה מעם יהוה למען הקים את־דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני אל־ירבעם בן־נבט׃
16:12 וירא כל־ישראל כי לא־שמע המלך אליהם וישבו העם את־המלך דבר לאמר מה־לנו חלק בדוד ולא־נחלה בבן־ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו׃
17:12 ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם׃ ף
18:12 וישלח המלך רחבעם את־אדרם אשר על־המס וירגמו כל־ישראל בו אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם׃
19:12 ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה׃ ס
20:12 ויהי כשמע כל־ישראל כי־שב ירבעם וישלחו ויקראו אתו אל־העדה וימליכו אתו על־כל־ישראל לא היה אחרי בית־דוד זולתי שבט־יהודה לבדו׃
21:12 [כ= ויבאו] [ק= ויבא] רחבעם ירושלם ויקהל את־כל־בית יהודה ואת־שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־בית ישראל להשיב את־המלוכה לרחבעם בן־שלמה׃ ף
22:12 ויהי דבר האלהים אל־שמעיה איש־האלהים לאמר׃
23:12 אמר אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל־כל־בית יהודה ובנימין ויתר העם לאמר׃
24:12 כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תלחמון עם־אחיכם בני־ישראל שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את־דבר יהוה וישבו ללכת כדבר יהוה׃ ס
25:12 ויבן ירבעם את־שכם בהר אפרים וישב בה ויצא משם ויבן את־פנואל׃
26:12 ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד׃
27:12 אם־יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית־יהוה בירושלם ושב לב העם הזה אל־אדניהם אל־רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל־רחבעם מלך־יהודה׃
28:12 ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב־לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
29:12 וישם את־האחד בבית־אל ואת־האחד נתן בדן׃
30:12 ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד־דן׃
31:12 ויעש את־בית במות ויעש כהנים מקצות העם אשר לא־היו מבני לוי׃
32:12 ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה־עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על־המזבח כן עשה בבית־אל לזבח לעגלים אשר־עשה והעמיד בבית אל את־כהני הבמות אשר עשה׃
33:12 ויעל על־המזבח אשר־עשה בבית־אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר־בדא [כ= מלבד] [ק= מלבו] ויעש חג לבני ישראל ויעל על־המזבח להקטיר׃ ף
1:13 והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר יהוה אל־בית־אל וירבעם עמד על־המזבח להקטיר׃
2:13 ויקרא על־המזבח בדבר יהוה ויאמר מזבח מזבח כה אמר יהוה הנה־בן נולד לבית־דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את־כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך׃
3:13 ונתן ביום ההוא מופת לאמר זה המופת אשר דבר יהוה הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר־עליו׃
4:13 ויהי כשמע המלך את־דבר איש־האלהים אשר קרא על־המזבח בבית־אל וישלח ירבעם את־ידו מעל המזבח לאמר תפשהו ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכל להשיבה אליו׃
5:13 והמזבח נקרע וישפך הדשן מן־המזבח כמופת אשר נתן איש האלהים בדבר יהוה׃
6:13 ויען המלך ויאמר אל־איש האלהים חל־נא את־פני יהוה אלהיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי ויחל איש־האלהים את־פני יהוה ותשב יד־המלך אליו ותהי כבראשנה׃
7:13 וידבר המלך אל־איש האלהים באה־אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת׃
8:13 ויאמר איש־האלהים אל־המלך אם־תתן־לי את־חצי ביתך לא אבא עמך ולא־אכל לחם ולא אשתה־מים במקום הזה׃
9:13 כי־כן צוה אתי בדבר יהוה לאמר לא־תאכל לחם ולא תשתה־מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת׃
10:13 וילך בדרך אחר ולא־שב בדרך אשר בא בה אל־בית־אל׃ ף
11:13 ונביא אחד זקן ישב בבית־אל ויבוא בנו ויספר־לו את־כל־המעשה אשר־עשה איש־האלהים היום בבית־אל את־הדברים אשר דבר אל־המלך ויספרום לאביהם׃
12:13 וידבר אלהם אביהם אי־זה הדרך הלך ויראו בניו את־הדרך אשר הלך איש האלהים אשר־בא מיהודה׃
13:13 ויאמר אל־בניו חבשו־לי החמור ויחבשו־לו החמור וירכב עליו׃
14:13 וילך אחרי איש האלהים וימצאהו ישב תחת האלה ויאמר אליו האתה איש־האלהים אשר־באת מיהודה ויאמר אני׃
15:13 ויאמר אליו לך אתי הביתה ואכל לחם׃
16:13 ויאמר לא אוכל לשוב אתך ולבוא אתך ולא־אכל לחם ולא־אשתה אתך מים במקום הזה׃
17:13 כי־דבר אלי בדבר יהוה לא־תאכל לחם ולא־תשתה שם מים לא־תשוב ללכת בדרך אשר־הלכת בה׃
18:13 ויאמר לו גם־אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר יהוה לאמר השבהו אתך אל־ביתך ויאכל לחם וישת מים כחש לו׃
19:13 וישב אתו ויאכל לחם בביתו וישת מים׃
20:13 ויהי הם ישבים אל־השלחן ף ויהי דבר־יהוה אל־הנביא אשר השיבו׃
21:13 ויקרא אל־איש האלהים אשר־בא מיהודה לאמר כה אמר יהוה יען כי מרית פי יהוה ולא שמרת את־המצוה אשר צוך יהוה אלהיך׃
22:13 ותשב ותאכל לחם ותשת מים במקום אשר דבר אליך אל־תאכל לחם ואל־תשת מים לא־תבוא נבלתך אל־קבר אבתיך׃
23:13 ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי שתותו ויחבש־לו החמור לנביא אשר השיבו׃
24:13 וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו ותהי נבלתו משלכת בדרך והחמור עמד אצלה והאריה עמד אצל הנבלה׃
25:13 והנה אנשים עברים ויראו את־הנבלה משלכת בדרך ואת־האריה עמד אצל הנבלה ויבאו וידברו בעיר אשר הנביא הזקן ישב בה׃
26:13 וישמע הנביא אשר השיבו מן־הדרך ויאמר איש האלהים הוא אשר מרה את־פי יהוה ויתנהו יהוה לאריה וישברהו וימתהו כדבר יהוה אשר דבר־לו׃
27:13 וידבר אל־בניו לאמר חבשו־לי את־החמור ויחבשו׃
28:13 וילך וימצא את־נבלתו משלכת בדרך וחמור והאריה עמדים אצל הנבלה לא־אכל האריה את־הנבלה ולא שבר את־החמור׃
29:13 וישא הנביא את־נבלת איש־האלהים וינחהו אל־החמור וישיבהו ויבא אל־עיר הנביא הזקן לספד ולקברו׃
30:13 וינח את־נבלתו בקברו ויספדו עליו הוי אחי׃
31:13 ויהי אחרי קברו אתו ויאמר אל־בניו לאמר במותי וקברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו אצל עצמתיו הניחו את־עצמתי׃
32:13 כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר יהוה על־המזבח אשר בבית־אל ועל כל־בתי הבמות אשר בערי שמרון׃ ף
33:13 אחר הדבר הזה לא־שב ירבעם מדרכו הרעה וישב ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את־ידו ויהי כהני במות׃
34:13 ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה׃ ף
1:14 בעת ההיא חלה אביה בן־ירבעם׃
2:14 ויאמר ירבעם לאשתו קומי נא והשתנית ולא ידעו כי־[כ= אתי] [ק= את] אשת ירבעם והלכת שלה הנה־שם אחיה הנביא הוא־דבר עלי למלך על־העם הזה׃
3:14 ולקחת בידך עשרה לחם ונקדים ובקבק דבש ובאת אליו הוא יגיד לך מה־יהיה לנער׃
4:14 ותעש כן אשת ירבעם ותקם ותלך שלה ותבא בית אחיה ואחיהו לא־יכל לראות כי קמו עיניו משיבו׃ ס
5:14 ויהוה אמר אל־אחיהו הנה אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אל־בנה כי־חלה הוא כזה וכזה תדבר אליה ויהי כבאה והיא מתנכרה׃
6:14 ויהי כשמע אחיהו את־קול רגליה באה בפתח ויאמר באי אשת ירבעם למה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה׃
7:14 לכי אמרי לירבעם כה־אמר יהוה אלהי ישראל יען אשר הרימתיך מתוך העם ואתנך נגיד על עמי ישראל׃
8:14 ואקרע את־הממלכה מבית דוד ואתנה לך ולא־היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי ואשר־הלך אחרי בכל־לבבו לעשות רק הישר בעיני׃
9:14 ותרע לעשות מכל אשר־היו לפניך ותלך ותעשה־לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני ואתי השלכת אחרי גוך׃ ס
10:14 לכן הנני מביא רעה אל־בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל ובערתי אחרי בית־ירבעם כאשר יבער הגלל עד־תמו׃
11:14 המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים כי יהוה דבר׃
12:14 ואת קומי לכי לביתך בבאה רגליך העירה ומת הילד׃
13:14 וספדו־לו כל־ישראל וקברו אתו כי־זה לבדו יבא לירבעם אל־קבר יען נמצא־בו דבר טוב אל־יהוה אלהי ישראל בבית ירבעם׃
14:14 והקים יהוה לו מלך על־ישראל אשר יכרית את־בית ירבעם זה היום ומה גם־עתה׃
15:14 והכה יהוה את־ישראל כאשר ינוד הקנה במים ונתש את־ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר יען אשר עשו את־אשריהם מכעיסים את־יהוה׃
16:14 ויתן את־ישראל בגלל חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את־ישראל׃
17:14 ותקם אשת ירבעם ותלך ותבא תרצתה היא באה בסף־הבית והנער מת׃
18:14 ויקברו אתו ויספדו־לו כל־ישראל כדבר יהוה אשר דבר ביד־עבדו אחיהו הנביא׃
19:14 ויתר דברי ירבעם אשר נלחם ואשר מלך הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
20:14 והימים אשר מלך ירבעם עשרים ושתים שנה וישכב עם־אבתיו וימלך נדב בנו תחתיו׃ ף
21:14 ורחבעם בן־שלמה מלך ביהודה בן־ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר־בחר יהוה לשום את־שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית׃
22:14 ויעש יהודה הרע בעיני יהוה ויקנאו אתו מכל אשר עשו אבתם בחטאתם אשר חטאו׃
23:14 ויבנו גם־המה להם במות ומצבות ואשרים על כל־גבעה גבהה ותחת כל־עץ רעןן׃
24:14 וגם־קדש היה בארץ עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃ ף
25:14 ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה [כ= שושק] [ק= שישק] מלך־מצרים על־ירושלם׃
26:14 ויקח את־אצרות בית־יהוה ואת־אוצרות בית המלך ואת־הכל לקח ויקח את־כל־מגני הזהב אשר עשה שלמה׃
27:14 ויעש המלך רחבעם תחתם מגני נחשת והפקיד על־יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך׃
28:14 ויהי מדי־בא המלך בית יהוה ישאום הרצים והשיבום אל־תא הרצים׃
29:14 ויתר דברי רחבעם וכל־אשר עשה הלא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
30:14 ומלחמה היתה בין־רחבעם ובין ירבעם כל־הימים׃
31:14 וישכב רחבעם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד ושם אמו נעמה העמנית וימלך אבים בנו תחתיו׃ ף
1:15 ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם בן־נבט מלך אבים על־יהודה׃
2:15 שלש שנים מלך בירושלם ושם אמו מעכה בת־אבישלום׃
3:15 וילך בכל־חטאות אביו אשר־עשה לפניו ולא־היה לבבו שלם עם־יהוה אלהיו כלבב דוד אביו׃
4:15 כי למען דוד נתן יהוה אלהיו לו ניר בירושלם להקים את־בנו אחריו ולהעמיד את־ירושלם׃
5:15 אשר עשה דוד את־הישר בעיני יהוה ולא־סר מכל אשר־צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי׃
6:15 ומלחמה היתה בין־רחבעם ובין ירבעם כל־ימי חייו׃
7:15 ויתר דברי אבים וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה ומלחמה היתה בין אבים ובין ירבעם׃
8:15 וישכב אבים עם־אבתיו ויקברו אתו בעיר דוד וימלך אסא בנו תחתיו׃ ף
9:15 ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא מלך יהודה׃
10:15 וארבעים ואחת שנה מלך בירושלם ושם אמו מעכה בת־אבישלום׃
11:15 ויעש אסא הישר בעיני יהוה כדוד אביו׃
12:15 ויעבר הקדשים מן־הארץ ויסר את־כל־הגללים אשר עשו אבתיו׃
13:15 וגם את־מעכה אמו ויסרה מגבירה אשר־עשתה מפלצת לאשרה ויכרת אסא את־מפלצתה וישרף בנחל קדרון׃
14:15 והבמות לא־סרו רק לבב־אסא היה שלם עם־יהוה כל־ימיו׃
15:15 ויבא את־קדשי אביו [כ= וקדשו] [ק= וקדשי] בית יהוה כסף וזהב וכלים׃
16:15 ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך־ישראל כל־ימיהם׃
17:15 ויעל בעשא מלך־ישראל על־יהודה ויבן את־הרמה לבלתי תת יצא ובא לאסא מלך יהודה׃
18:15 ויקח אסא את־כל־הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית־יהוה ואת־אוצרות בית [כ= מלך] [ק= המלך] ויתנם ביד־עבדיו וישלחם המלך אסא אל־בן־הדד בן־טברמן בן־חזיון מלך ארם הישב בדמשק לאמר׃
19:15 ברית ביני ובינך בין אבי ובין אביך הנה שלחתי לך שחד כסף וזהב לך הפרה את־בריתך את־בעשא מלך־ישראל ויעלה מעלי׃
20:15 וישמע בן־הדד אל־המלך אסא וישלח את־שרי החילים אשר־לו על־ערי ישראל ויך את־עיון ואת־דן ואת אבל בית־מעכה ואת כל־כנרות על כל־ארץ נפתלי׃
21:15 ויהי כשמע בעשא ויחדל מבנות את־הרמה וישב בתרצה׃
22:15 והמלך אסא השמיע את־כל־יהודה אין נקי וישאו את־אבני הרמה ואת־עציה אשר בנה בעשא ויבן בם המלך אסא את־גבע בנימן ואת־המצפה׃
23:15 ויתר כל־דברי־אסא וכל־גבורתו וכל־אשר עשה והערים אשר בנה הלא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה רק לעת זקנתו חלה את־רגליו׃
24:15 וישכב אסא עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך יהושפט בנו תחתיו׃ ף
25:15 ונדב בן־ירבעם מלך על־ישראל בשנת שתים לאסא מלך יהודה וימלך על־ישראל שנתים׃
26:15 ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרך אביו ובחטאתו אשר החטיא את־ישראל׃
27:15 ויקשר עליו בעשא בן־אחיה לבית יששכר ויכהו בעשא בגבתון אשר לפלשתים ונדב וכל־ישראל צרים על־גבתון׃
28:15 וימתהו בעשא בשנת שלש לאסא מלך יהודה וימלך תחתיו׃
29:15 ויהי כמלכו הכה את־כל־בית ירבעם לא־השאיר כל־נשמה לירבעם עד־השמדו כדבר יהוה אשר דבר ביד־עבדו אחיה השילני׃
30:15 על־חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את־ישראל בכעסו אשר הכעיס את־יהוה אלהי ישראל׃
31:15 ויתר דברי נדב וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
32:15 ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך־ישראל כל־ימיהם׃ ף
33:15 בשנת שלש לאסא מלך יהודה מלך בעשא בן־אחיה על־כל־ישראל בתרצה עשרים וארבע שנה׃
34:15 ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרך ירבעם ובחטאתו אשר החטיא את־ישראל׃ ס
1:16 ויהי דבר־יהוה אל־יהוא בן־חנני על־בעשא לאמר׃
2:16 יען אשר הרימתיך מן־העפר ואתנך נגיד על עמי ישראל ותלך בדרך ירבעם ותחטא את־עמי ישראל להכעיסני בחטאתם׃
3:16 הנני מבעיר אחרי בעשא ואחרי ביתו ונתתי את־ביתך כבית ירבעם בן־נבט׃
4:16 המת לבעשא בעיר יאכלו הכלבים והמת לו בשדה יאכלו עוף השמים׃
5:16 ויתר דברי בעשא ואשר עשה וגבורתו הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
6:16 וישכב בעשא עם־אבתיו ויקבר בתרצה וימלך אלה בנו תחתיו׃
7:16 וגם ביד־יהוא בן־חנני הנביא דבר־יהוה היה אל־בעשא ואל־ביתו ועל כל־הרעה אשר־עשה בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיו להיות כבית ירבעם ועל אשר־הכה אתו׃ ף
8:16 בשנת עשרים ושש שנה לאסא מלך יהודה מלך אלה בן־בעשא על־ישראל בתרצה שנתים׃
9:16 ויקשר עליו עבדו זמרי שר מחצית הרכב והוא בתרצה שתה שכור בית ארצא אשר על־הבית בתרצה׃
10:16 ויבא זמרי ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ושבע לאסא מלך יהודה וימלך תחתיו׃
11:16 ויהי במלכו כשבתו על־כסאו הכה את־כל־בית בעשא לא־השאיר לו משתין בקיר וגאליו ורעהו׃
12:16 וישמד זמרי את כל־בית בעשא כדבר יהוה אשר דבר אל־בעשא ביד יהוא הנביא׃
13:16 אל כל־חטאות בעשא וחטאות אלה בנו אשר חטאו ואשר החטיאו את־ישראל להכעיס את־יהוה אלהי ישראל בהבליהם׃
14:16 ויתר דברי אלה וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ ף
15:16 בשנת עשרים ושבע שנה לאסא מלך יהודה מלך זמרי שבעת ימים בתרצה והעם חנים על־גבתון אשר לפלשתים׃
16:16 וישמע העם החנים לאמר קשר זמרי וגם הכה את־המלך וימלכו כל־ישראל את־עמרי שר־צבא על־ישראל ביום ההוא במחנה׃
17:16 ויעלה עמרי וכל־ישראל עמו מגבתון ויצרו על־תרצה׃
18:16 ויהי כראות זמרי כי־נלכדה העיר ויבא אל־ארמון בית־המלך וישרף עליו את־בית־מלך באש וימת׃
19:16 על־[כ= חטאתו] [ק= חטאתיו] אשר חטא לעשות הרע בעיני יהוה ללכת בדרך ירבעם ובחטאתו אשר עשה להחטיא את־ישראל׃
20:16 ויתר דברי זמרי וקשרו אשר קשר הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ ף
21:16 אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן־גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי׃
22:16 ויחזק העם אשר אחרי עמרי את־העם אשר אחרי תבני בן־גינת וימת תבני וימלך עמרי׃ ף
23:16 בשנת שלשים ואחת שנה לאסא מלך יהודה מלך עמרי על־ישראל שתים עשרה שנה בתרצה מלך שש־שנים׃
24:16 ויקן את־ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את־ההר ויקרא את־שם העיר אשר בנה על שם־שמר אדני ההר שמרון׃
25:16 ויעשה עמרי הרע בעיני יהוה וירע מכל אשר לפניו׃
26:16 וילך בכל־דרך ירבעם בן־נבט [כ= ובחטאתיו] [ק= ובחטאתו] אשר החטיא את־ישראל להכעיס את־יהוה אלהי ישראל בהבליהם׃*
27:16 ויתר דברי עמרי אשר עשה וגבורתו אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
28:16 וישכב עמרי עם־אבתיו ויקבר בשמרון וימלך אחאב בנו תחתיו׃ ף
29:16 ואחאב בן־עמרי מלך על־ישראל בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה וימלך אחאב בן־עמרי על־ישראל בשמרון עשרים ושתים שנה׃
30:16 ויעש אחאב בן־עמרי הרע בעיני יהוה מכל אשר לפניו׃
31:16 ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן־נבט ויקח אשה את־איזבל בת־אתבעל מלך צידנים וילך ויעבד את־הבעל וישתחו לו׃
32:16 ויקם מזבח לבעל בית הבעל אשר בנה בשמרון׃
33:16 ויעש אחאב את־האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את־יהוה אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו׃
34:16 בימיו בנה חיאל בית האלי את־יריחה באבירם בכרו יסדה [כ= ובשגיב] [ק= ובשגוב] צעירו הציב דלתיה כדבר יהוה אשר דבר ביד יהושע בן־נון׃ ס
1:17 ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל־אחאב חי־יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם־יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם־לפי דברי׃ ס
2:17 ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃
3:17 לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃
4:17 והיה מהנחל תשתה ואת־הערבים צויתי לכלכלך שם׃
5:17 וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃
6:17 והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן־הנחל ישתה׃
7:17 ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא־היה גשם בארץ׃ ס
8:17 ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃
9:17 קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׃
10:17 ויקם וילך צרפתה ויבא אל־פתח העיר והנה־שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי־נא לי מעט־מים בכלי ואשתה׃
11:17 ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי־נא לי פת־לחם בידך׃
12:17 ותאמר חי־יהוה אלהיך אם־יש־לי מעוג כי אם־מלא כף־קמח בכד ומעט־שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃
13:17 ויאמר אליה אליהו אל־תיראי באי עשי כדברך אך עשי־לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃ ס
14:17 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום [כ= תתן] [ק= תת]־יהוה גשם על־פני האדמה׃
15:17 ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל [כ= הוא] [ק= היא]־[כ= והיא] [ק= והוא] וביתה ימים׃
16:17 כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃ ף
17:17 ויהי אחר הדברים האלה חלה בן־האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא־נותרה־בו נשמה׃
18:17 ותאמר אל־אליהו מה־לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את־עוני ולהמית את־בני׃
19:17 ויאמר אליה תני־לי את־בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל־העליה אשר־הוא ישב שם וישכבהו על־מטתו׃
20:17 ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על־האלמנה אשר־אני מתגורר עמה הרעות להמית את־בנה׃
21:17 ויתמדד על־הילד שלש פעמים ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש־הילד הזה על־קרבו׃
22:17 וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש־הילד על־קרבו ויחי׃
23:17 ויקח אליהו את־הילד וירדהו מן־העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃
24:17 ותאמר האשה אל־אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר־יהוה בפיך אמת׃ ף
1:18 ויהי ימים רבים ודבר־יהוה היה אל־אליהו בשנה השלישית לאמר לך הראה אל־אחאב ואתנה מטר על־פני האדמה׃
2:18 וילך אליהו להראות אל־אחאב והרעב חזק בשמרון׃
3:18 ויקרא אחאב אל־עבדיהו אשר על־הבית ועבדיהו היה ירא את־יהוה מאד׃
4:18 ויהי בהכרית איזבל את נביאי יהוה ויקח עבדיהו מאה נבאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים׃
5:18 ויאמר אחאב אל־עבדיהו לך בארץ אל־כל־מעיני המים ואל כל־הנחלים אולי נמצא חציר ונחיה סוס ופרד ולוא נכרית מהבהמה׃
6:18 ויחלקו להם את־הארץ לעבר־בה אחאב הלך בדרך אחד לבדו ועבדיהו הלך בדרך־אחד לבדו׃
7:18 ויהי עבדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו ויכרהו ויפל על־פניו ויאמר האתה זה אדני אליהו׃
8:18 ויאמר לו אני לך אמר לאדניך הנה אליהו׃
9:18 ויאמר מה חטאתי כי־אתה נתן את־עבדך ביד־אחאב להמיתני׃
10:18 חי יהוה אלהיך אם־יש־גוי וממלכה אשר לא־שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את־הממלכה ואת־הגוי כי לא ימצאכה׃
11:18 ועתה אתה אמר לך אמר לאדניך הנה אליהו׃
12:18 והיה אני אלך מאתך ורוח יהוה ישאך על אשר לא־אדע ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך והרגני ועבדך ירא את־יהוה מנערי׃
13:18 הלא־הגד לאדני את אשר־עשיתי בהרג איזבל את נביאי יהוה ואחבא מנביאי יהוה מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים׃
14:18 ועתה אתה אמר לך אמר לאדניך הנה אליהו והרגני׃ ס
15:18 ויאמר אליהו חי יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו כי היום אראה אליו׃
16:18 וילך עבדיהו לקראת אחאב ויגד־לו וילך אחאב לקראת אליהו׃
17:18 ויהי כראות אחאב את־אליהו ויאמר אחאב אליו האתה זה עכר ישראל׃
18:18 ויאמר לא עכרתי את־ישראל כי אם־אתה ובית אביך בעזבכם את־מצות יהוה ותלך אחרי הבעלים׃
19:18 ועתה שלח קבץ אלי את־כל־ישראל אל־הר הכרמל ואת־נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי האשרה ארבע מאות אכלי שלחן איזבל׃
20:18 וישלח אחאב בכל־בני ישראל ויקבץ את־הנביאים אל־הר הכרמל׃
21:18 ויגש אליהו אל־כל־העם ויאמר עד־מתי אתם פסחים על־שתי הסעפים אם־יהוה האלהים לכו אחריו ואם־הבעל לכו אחריו ולא־ענו העם אתו דבר׃
22:18 ויאמר אליהו אל־העם אני נותרתי נביא ליהוה לבדי ונביאי הבעל ארבע־מאות וחמשים איש׃
23:18 ויתנו־לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על־העצים ואש לא ישימו ואני אעשה את־הפר האחד ונתתי על־העצים ואש לא אשים׃
24:18 וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם־יהוה והיה האלהים אשר־יענה באש הוא האלהים ויען כל־העם ויאמרו טוב הדבר׃
25:18 ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנה כי אתם הרבים וקראו בשם אלהיכם ואש לא תשימו׃
26:18 ויקחו את־הפר אשר־נתן להם ויעשו ויקראו בשם־הבעל מהבקר ועד־הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין ענה ויפסחו על־המזבח אשר עשה׃
27:18 ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול־גדול כי־אלהים הוא כי שיח וכי־שיג לו וכי־דרך לו אולי ישן הוא ויקץ׃
28:18 ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד־שפך־דם עליהם׃
29:18 ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין־קול ואין־ענה ואין קשב׃
30:18 ויאמר אליהו לכל־העם גשו אלי ויגשו כל־העם אליו וירפא את־מזבח יהוה ההרוס׃
31:18 ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני־יעקב אשר היה דבר־יהוה אליו לאמר ישראל יהיה שמך׃
32:18 ויבנה את־האבנים מזבח בשם יהוה ויעש תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח׃
33:18 ויערך את־העצים וינתח את־הפר וישם על־העצים׃
34:18 ויאמר מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על־העלה ועל־העצים
34:18 ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו׃
35:18 וילכו המים סביב למזבח וגם את־התעלה מלא־מים׃
36:18 ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי־אתה אלהים בישראל ואני עבדך [כ= ובדבריך] [ק= ובדברך] עשיתי את כל־הדברים האלה׃
37:18 ענני יהוה ענני וידעו העם הזה כי־אתה יהוה האלהים ואתה הסבת את־לבם אחרנית׃
38:18 ותפל אש־יהוה ותאכל את־העלה ואת־העצים ואת־האבנים ואת־העפר ואת־המים אשר־בתעלה לחכה׃
39:18 וירא כל־העם ויפלו על־פניהם ויאמרו יהוה הוא האלהים יהוה הוא האלהים׃
40:18 ויאמר אליהו להם תפשו את־נביאי הבעל איש אל־ימלט מהם ויתפשום ויורדם אליהו אל־נחל קישון וישחטם שם׃
41:18 ויאמר אליהו לאחאב עלה אכל ושתה כי־קול המון הגשם׃
42:18 ויעלה אחאב לאכל ולשתות ואליהו עלה אל־ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין [כ= ברכו] [ק= ברכיו]׃
43:18 ויאמר אל־נערו עלה־נא הבט דרך־ים ויעל ויבט ויאמר אין מאומה ויאמר שב שבע פעמים׃
44:18 ויהי בשבעית ויאמר הנה־עב קטנה ככף־איש עלה מים ויאמר עלה אמר אל־אחאב אסר ורד ולא יעצרכה הגשם׃
45:18 ויהי עד־כה ועד־כה והשמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול וירכב אחאב וילך יזרעאלה׃
46:18 ויד־יהוה היתה אל־אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עד־באכה יזרעאלה׃
1:19 ויגד אחאב לאיזבל את כל־אשר עשה אליהו ואת כל־אשר הרג את־כל־הנביאים בחרב׃
2:19 ותשלח איזבל מלאך אל־אליהו לאמר כה־יעשון אלהים וכה יוספון כי־כעת מחר אשים את־נפשך כנפש אחד מהם׃
3:19 וירא ויקם וילך אל־נפשו ויבא באר שבע אשר ליהודה וינח את־נערו שם׃
4:19 והוא־הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם [כ= אחת] [ק= אחד] וישאל את־נפשו למות ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי כי־לא־טוב אנכי מאבתי׃
5:19 וישכב ויישן תחת רתם אחד והנה־זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול׃
6:19 ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת וישב וישכב׃
7:19 וישב מלאך יהוה שנית ויגע־בו ויאמר קום אכל כי רב ממך הדרך׃
8:19 ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב׃
9:19 ויבא־שם אל־המערה וילן שם והנה דבר־יהוה אליו ויאמר לו מה־לך פה אליהו׃
10:19 ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה׃
11:19 ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה לא ברוח יהוה ואחר הרוח רעש לא ברעש יהוה׃
12:19 ואחר הרעש אש לא באש יהוה ואחר האש קול דממה דקה׃
13:19 ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה־לך פה אליהו׃
14:19 ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה׃ ס
15:19 ויאמר יהוה אליו לך שוב לדרךך מדברה דמשק ובאת ומשחת את־חזאל למלך על־ארם׃
16:19 ואת יהוא בן־נמשי תמשח למלך על־ישראל ואת־אלישע בן־שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך׃
17:19 והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע׃
18:19 והשארתי בישראל שבעת אלפים כל־הברכים אשר לא־כרעו לבעל וכל־הפה אשר לא־נשק לו׃
19:19 וילך משם וימצא את־אלישע בן־שפט והוא חרש שנים־עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו׃
20:19 ויעזב את־הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה־נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך ויאמר לו לך שוב כי מה־עשיתי לך׃
21:19 וישב מאחריו ויקח את־צמד הבקר ויזבחהו ובכלי הבקר בשלם הבשר ויתן לעם ויאכלו ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו׃ ף
1:20 ובן־הדד מלך־ארם קבץ את־כל־חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על־שמרון וילחם בה׃
2:20 וישלח מלאכים אל־אחאב מלך־ישראל העירה׃
3:20 ויאמר לו כה אמר בן־הדד
3:20 כספך וזהבך לי־הוא ונשיך ובניך הטובים לי־הם׃
4:20 ויען מלך־ישראל ויאמר כדברך אדני המלך לך אני וכל־אשר־לי׃
5:20 וישבו המלאכים ויאמרו כה־אמר בן־הדד לאמר כי־שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן׃
6:20 כי אם־כעת מחר אשלח את־עבדי אליך וחפשו את־ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל־מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו׃
7:20 ויקרא מלך־ישראל לכל־זקני הארץ ויאמר דעו־נא וראו כי רעה זה מבקש כי־שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו׃
8:20 ויאמרו אליו כל־הזקנים וכל־העם אל־תשמע ולוא תאבה׃
9:20 ויאמר למלאכי בן־הדד אמרו לאדני המלך כל אשר־שלחת אל־עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות וילכו המלאכים וישבהו דבר׃
10:20 וישלח אליו בן־הדד ויאמר כה־יעשון לי אלהים וכה יוספו אם־ישפק עפר שמרון לשעלים לכל־העם אשר ברגלי׃
11:20 ויען מלך־ישראל ויאמר דברו אל־יתהלל חגר כמפתח׃
12:20 ויהי כשמע את־הדבר הזה והוא שתה הוא והמלכים בסכות ויאמר אל־עבדיו שימו וישימו על־העיר׃
13:20 והנה נביא אחד נגש אל־אחאב מלך־ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל־ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי־אני יהוה׃
14:20 ויאמר אחאב במי ויאמר כה־אמר יהוה בנערי שרי המדינות ויאמר מי־יאסר המלחמה ויאמר אתה׃
15:20 ויפקד את־נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את־כל־העם כל־בני ישראל שבעת אלפים׃
16:20 ויצאו בצהרים ובן־הדד שתה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים־ושנים מלך עזר אתו׃
17:20 ויצאו נערי שרי המדינות בראשנה וישלח בן־הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משמרון׃
18:20 ויאמר אם־לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום׃
19:20 ואלה יצאו מן־העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם׃
20:20 ויכו איש אישו וינסו ארם וירדפם ישראל וימלט בן־הדד מלך ארם על־סוס ופרשים׃
21:20 ויצא מלך ישראל ויך את־הסוס ואת־הרכב והכה בארם מכה גדולה׃
22:20 ויגש הנביא אל־מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר־תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך׃ ס
23:20 ועבדי מלך־ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על־כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אם־לא נחזק מהם׃
24:20 ואת־הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקמו ושים פחות תחתיהם׃
25:20 ואתה תמנה־לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב ונלחמה אותם במישור אם־לא נחזק מהם וישמע לקלם ויעש כן׃ ף
26:20 ויהי לתשובת השנה ויפקד בן־הדד את־ארם ויעל אפקה למלחמה עם־ישראל׃
27:20 ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני־ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את־הארץ׃
28:20 ויגש איש האלהים ויאמר אל־מלך ישראל ויאמר כה־אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא־אלהי עמקים הוא ונתתי את־כל־ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי־אני יהוה׃
29:20 ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני־ישראל את־ארם מאה־אלף רגלי ביום אחד׃
30:20 וינסו הנותרים אפקה אל־העיר ותפל החומה על־עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן־הדד נס ויבא אל־העיר חדר בחדר׃ ס
31:20 ויאמרו אליו עבדיו הנה־נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי־מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל־מלך ישראל אולי יחיה את־נפשך׃
32:20 ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל־מלך ישראל ויאמרו עבדך בן־הדד אמר תחי־נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא׃
33:20 והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן־הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן־הדד ויעלהו על־המרכבה׃
34:20 ויאמר אליו הערים אשר־לקח־אבי מאת אביך אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כאשר־שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת־לו ברית וישלחהו׃ ס
35:20 ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל־רעהו בדבר יהוה הכיני נא וימאן האיש להכתו׃
36:20 ויאמר לו יען אשר לא־שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והךך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו׃
37:20 וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע׃
38:20 וילך הנביא ויעמד למלך על־הדרך ויתחפש באפר על־עיניו׃
39:20 ויהי המלך עבר והוא צעק אל־המלך ויאמר עבדך יצא בקרב־המלחמה והנה־איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את־האיש הזה אם־הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר־כסף תשקול׃
40:20 ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך־ישראל כן משפטך אתה חרצת׃
41:20 וימהר ויסר את־האפר [כ= מעל] [ק= מעלי] עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנבאים הוא׃
42:20 ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את־איש־חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו׃
43:20 וילך מלך־ישראל על־ביתו סר וזעף ויבא שמרונה׃ ף
1:21 ויהי אחר הדברים האלה כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שמרון׃
2:21 וידבר אחאב אל־נבות לאמר תנה־לי את־כרמך ויהי־לי לגן־ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה־לך כסף מחיר זה׃
3:21 ויאמר נבות אל־אחאב חלילה לי מיהוה מתתי את־נחלת אבתי לך׃
4:21 ויבא אחאב אל־ביתו סר וזעף על־הדבר אשר־דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא־אתן לך את־נחלת אבותי וישכב על־מטתו ויסב את־פניו ולא־אכל לחם׃
5:21 ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה־זה רוחך סרה ואינך אכל לחם׃
6:21 וידבר אליה כי־אדבר אל־נבות היזרעאלי ואמר לו תנה־לי את־כרמך בכסף או אם־חפץ אתה אתנה־לך כרם תחתיו ויאמר לא־אתן לך את־כרמי׃
7:21 ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה על־ישראל קום אכל־לחם ויטב לבך אני אתן לך את־כרם נבות היזרעאלי׃
8:21 ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו ותשלח [כ= הספרים] [ק= ספרים] אל־הזקנים ואל־החרים אשר בעירו הישבים את־נבות׃
9:21 ותכתב בספרים לאמר קראו־צום והושיבו את־נבות בראש העם׃
10:21 והושיבו שנים אנשים בני־בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאהו וסקלהו וימת׃
11:21 ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים אשר הישבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם׃
12:21 קראו צום והשיבו את־נבות בראש העם׃
13:21 ויבאו שני האנשים בני־בליעל וישבו נגדו ויעדהו אנשי הבליעל את־נבות נגד העם לאמר ברך נבות אלהים ומלך ויצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו באבנים וימת׃
14:21 וישלחו אל־איזבל לאמר סקל נבות וימת׃
15:21 ויהי כשמע איזבל כי־סקל נבות וימת ותאמר איזבל אל־אחאב קום רש את־כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת־לך בכסף כי אין נבות חי כי־מת׃
16:21 ויהי כשמע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל־כרם נבות היזרעאלי לרשתו׃ ס
17:21 ויהי דבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמר׃
18:21 קום רד לקראת אחאב מלך־ישראל אשר בשמרון הנה בכרם נבות אשר־ירד שם לרשתו׃
19:21 ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה הרצחת וגם־ירשת ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה במקום אשר לקקו הכלבים את־דם נבות ילקו הכלבים את־דמך גם־אתה׃
20:21 ויאמר אחאב אל־אליהו המצאתני איבי ויאמר מצאתי יען התמכרך לעשות הרע בעיני יהוה׃
21:21 הנני [כ= מבי] [ק= מביא] אליך רעה ובערתי אחריך והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל׃
22:21 ונתתי את־ביתך כבית ירבעם בן־נבט וכבית בעשא בן־אחיה אל־הכעס אשר הכעסת ותחטא את־ישראל׃
23:21 וגם־לאיזבל דבר יהוה לאמר הכלבים יאכלו את־איזבל בחל יזרעאל׃
24:21 המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים׃
25:21 רק לא־היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני יהוה אשר־הסתה אתו איזבל אשתו׃
26:21 ויתעב מאד ללכת אחרי הגללים ככל אשר עשו האמרי אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃ ס
27:21 ויהי כשמע אחאב את־הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם־שק על־בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט׃ ס
28:21 ויהי דבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמר׃
29:21 הראית כי־נכנע אחאב מלפני יען כי־נכנע מפני לא־[כ= אבי] [ק= אביא] הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על־ביתו׃
1:22 וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל׃ ף
2:22 ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט מלך־יהודה אל־מלך ישראל׃
3:22 ויאמר מלך־ישראל אל־עבדיו הידעתם כי־לנו רמת גלעד ואנחנו מחשים מקחת אתה מיד מלך ארם׃
4:22 ויאמר אל־יהושפט התלך אתי למלחמה רמת גלעד ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך׃
5:22 ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל דרש־נא כיום את־דבר יהוה׃
6:22 ויקבץ מלך־ישראל את־הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אלהם האלך על־רמת גלעד למלחמה אם־אחדל ויאמרו עלה ויתן אדני ביד המלך׃
7:22 ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאותו׃
8:22 ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט עוד איש־אחד לדרש את־יהוה מאתו ואני שנאתיו כי לא־יתנבא עלי טוב כי אם־רע מיכיהו בן־ימלה ויאמר יהושפט אל־יאמר המלך כן׃
9:22 ויקרא מלך ישראל אל־סריס אחד ויאמר מהרה מיכיהו בן־ימלה׃
10:22 ומלך ישראל ויהושפט מלך־יהודה ישבים איש על־כסאו מלבשים בגדים בגרן פתח שער שמרון וכל־הנביאים מתנבאים לפניהם׃
11:22 ויעש לו צדקיה בן־כנענה קרני ברזל ויאמר כה־אמר יהוה באלה תנגח את־ארם עד־כלתם׃
12:22 וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃
13:22 והמלאך אשר־הלך לקרא מיכיהו דבר אליו לאמר הנה־נא דברי הנביאים פה־אחד טוב אל־המלך יהי־נא [כ= דבריך] [ק= דברך] כדבר אחד מהם ודברת טוב׃
14:22 ויאמר מיכיהו חי־יהוה כי את־אשר יאמר יהוה אלי אתו אדבר׃
15:22 ויבוא אל־המלך ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל־רמת גלעד למלחמה אם־נחדל ויאמר אליו עלה והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃
16:22 ויאמר אליו המלך עד־כמה פעמים אני משבעך אשר לא־תדבר אלי רק־אמת בשם יהוה׃
17:22 ויאמר ראיתי את־כל־ישראל נפצים אל־ההרים כצאן אשר אין־להם רעה ויאמר יהוה לא־אדנים לאלה ישובו איש־לביתו בשלום׃
18:22 ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט הלוא אמרתי אליך לוא־יתנבא עלי טוב כי אם־רע׃
19:22 ויאמר לכן שמע דבר־יהוה ראיתי את־יהוה ישב על־כסאו וכל־צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו׃
20:22 ויאמר יהוה מי יפתה את־אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה׃
21:22 ויצא הרוח ויעמד לפני יהוה ויאמר אני אפתנו ויאמר יהוה אליו במה׃
22:22 ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל־נביאיו ויאמר תפתה וגם־תוכל צא ועשה־כן׃
23:22 ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי כל־נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה׃
24:22 ויגש צדקיהו בן־כנענה ויכה את־מיכיהו על־הלחי ויאמר אי־זה עבר רוח־יהוה מאתי לדבר אותך׃
25:22 ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר להחבה׃
26:22 ויאמר מלך ישראל קח את־מיכיהו והשיבהו אל־אמן שר־העיר ואל־יואש בן־המלך׃
27:22 ואמרת כה אמר המלך שימו את־זה בית הכלא והאכילהו לחם לחץ ומים לחץ עד באי בשלום׃
28:22 ויאמר מיכיהו אם־שוב תשוב בשלום לא־דבר יהוה בי ויאמר שמעו עמים כלם׃
29:22 ויעל מלך־ישראל ויהושפט מלך־יהודה רמת גלעד׃
30:22 ויאמר מלך ישראל אל־יהושפט התחפש ובא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבוא במלחמה׃
31:22 ומלך ארם צוה את־שרי הרכב אשר־לו שלשים ושנים לאמר לא תלחמו את־קטן ואת־גדול כי אם־את־מלך ישראל לבדו׃
32:22 ויהי כראות שרי הרכב את־יהושפט והמה אמרו אך מלך־ישראל הוא ויסרו עליו להלחם ויזעק יהושפט׃
33:22 ויהי כראות שרי הרכב כי־לא־מלך ישראל הוא וישובו מאחריו׃
34:22 ואיש משך בקשת לתמו ויכה את־מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידך והוציאני מן־המחנה כי החליתי׃
35:22 ותעלה המלחמה ביום ההוא והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם וימת בערב ויצק דם־המכה אל־חיק הרכב׃
36:22 ויעבר הרנה במחנה כבא השמש לאמר איש אל־עירו ואיש אל־ארצו׃
37:22 וימת המלך ויבוא שמרון ויקברו את־המלך בשמרון׃
38:22 וישטף את־הרכב על ברכת שמרון וילקו הכלבים את־דמו והזנות רחצו כדבר יהוה אשר דבר׃
39:22 ויתר דברי אחאב וכל־אשר עשה ובית השן אשר בנה וכל־הערים אשר בנה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
40:22 וישכב אחאב עם־אבתיו וימלך אחזיהו בנו תחתיו׃ ף
41:22 ויהושפט בן־אסא מלך על־יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל׃
42:22 יהושפט בן־שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת־שלחי׃
43:22 וילך בכל־דרך אסא אביו לא־סר ממנו לעשות הישר בעיני יהוה׃
44:22 אך הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃
45:22 וישלם יהושפט עם־מלך ישראל׃
46:22 ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר־עשה ואשר נלחם הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
47:22 ויתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו בער מן־הארץ׃
48:22 ומלך אין באדום נצב מלך׃
49:22 יהושפט [כ= עשר] [ק= עשה] אניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ולא הלך כי־[כ= נשברה] [ק= נשברו] אניות בעציון גבר׃
50:22 אז אמר אחזיהו בן־אחאב אל־יהושפט ילכו עבדי עם־עבדיך באניות ולא אבה יהושפט׃
51:22 וישכב יהושפט עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך יהורם בנו תחתיו׃ ס
52:22 אחזיהו בן־אחאב מלך על־ישראל בשמרון בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך על־ישראל שנתים׃
53:22 ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרכ* אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃
54:22 ויעבד את־הבעל וישתחוה לו ויכעס את־יהוה אלהי ישראל ככל אשר־עשה אביו׃