BHS (Consonants Only)*(Leningrad Codex)
1:1 דבר־יהוה אשר היה אל־יואל בן־פתואל׃
2:1 שמעו־זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃
3:1 עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃
4:1 יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל׃
5:1 הקיצו שכורים ובכו והיללו כל־שתי יין על־עסיס כי נכרת מפיכם׃
6:1 כי־גוי עלה על־ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃
7:1 שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃
8:1 אלי כבתולה חגרת־שק על־בעל נעוריה׃
9:1 הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה׃
10:1 שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃
11:1 הבישו אכרים הילילו כרמים על־חטה ועל־שערה כי אבד קציר שדה׃
12:1 הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם־תמר ותפוח כל־עצי השדה יבשו כי־הביש ששון מן־בני אדם׃ ס
13:1 חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך׃
14:1 קדשו־צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל־יהוה׃
15:1 אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא׃
16:1 הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃
17:1 עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃
18:1 מה־נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם־עדרי הצאן נאשמו׃
19:1 אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל־עצי השדה׃
20:1 גם־בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר׃ ף
1:2 תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי־בא יום־יהוה כי קרוב׃
2:2 יום חשך ואפלה יום עןן וערפל כשחר פרש על־ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן־העולם ואחריו לא יוסף עד־שני דור ודור׃
3:2 לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן־עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם־פליטה לא־היתה לו׃
4:2 כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון׃
5:2 כקול מרכבות על־ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה׃
6:2 מפניו יחילו עמים כל־פנים קבצו פארור׃
7:2 כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם׃
8:2 ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו׃
9:2 בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב׃
10:2 לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃
11:2 ויהוה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי־גדול יום־יהוה ונורא מאד ומי יכילנו׃
12:2 וגם־עתה נאם־יהוה שבו עדי בכל־לבבכם ובצום ובבכי ובמספד׃
13:2 וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־יהוה אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה׃
14:2 מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך ליהוה אלהיכם׃ ף
15:2 תקעו שופר בציון קדשו־צום קראו עצרה׃
16:2 אספו־עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה׃
17:2 בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על־עמך ואל־תתן נחלתך לחרפה למשל־בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם׃
18:2 ויקנא יהוה לארצו ויחמל על־עמו׃
19:2 ויען יהוה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את־הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא־אתן אתכם עוד חרפה בגוים׃
20:2 ואת־הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל־ארץ ציה ושממה את־פניו אל־הים הקדמני וספו אל־הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות׃
21:2 אל־תיראי אדמה גילי ושמחי כי־הגדיל יהוה לעשות׃
22:2 אל־תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי־עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם׃
23:2 ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי־נתן לכם את־המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון׃
24:2 ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר׃
25:2 ושלמתי לכם את־השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם׃
26:2 ואכלתם אכול ושבוע והללתם את־שם יהוה אלהיכם אשר־עשה עםכם להפליא ולא־יבשו עמי לעולם׃
27:2 וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני יהוה אלהיכם ואין עוד ולא־יבשו עמי לעולם׃ ס
28:2 והיה אחרי־כן אשפוך את־רוחי על־כל־בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו׃
29:2 וגם על־העבדים ועל־השפחות בימים ההמה אשפוך את־רוחי׃
30:2 ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן׃
31:2 השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃
32:2 והיה כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט כי בהר־ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קרא׃
1:3 כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר [כ= אשוב] [ק= אשיב] את־שבות יהודה וירושלם׃
2:3 וקבצתי את־כל־הגוים והורדתים אל־עמק יהושפט ונשפטתי עםם שם על־עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת־ארצי חלקו׃
3:3 ואל־עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו׃
4:3 וגם מה־אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם׃
5:3 אשר־כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם׃
6:3 ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם׃
7:3 הנני מעירם מן־המקום אשר־מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם׃
8:3 ומכרתי את־בניכם ואת־בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל־גוי רחוק כי יהוה דבר׃ ס
9:3 קראו־זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה׃
10:3 כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני׃
11:3 עושו ובאו כל־הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך׃
12:3 יעורו ויעלו הגוים אל־עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את־כל־הגוים מסביב׃
13:3 שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי־מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם׃
14:3 המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ׃
15:3 שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃
16:3 ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל׃
17:3 וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר־קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא־יעברו־בה עוד׃ ס
18:3 והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל־אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את־נחל השטים׃
19:3 מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר־שפכו דם־נקיא בארצם׃
20:3 ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור׃
21:3 ונקיתי דםם לא־נקיתי ויהוה שכן בציון׃