WLC (Consonants Only)
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14
1:1 דבר־יהוה ׀ אשר היה אל־הושע בן־בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן־יואש מלך ישראל׃
2:1 תחלת דבר־יהוה בהושע פ ויאמר יהוה אל־הושע לך קח־לך אשת זנונים וילדי זנונים כי־זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה׃
3:1 וילך ויקח את־גמר בת־דבלים ותהר ותלד־לו בן׃
4:1 ויאמר יהוה אליו קרא שמו יזרעאל כי־עוד מעט ופקדתי את־דמי יזרעאל על־בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל׃
5:1 והיה ביום ההוא ושברתי את־קשת ישראל בעמק יזרעאל׃
6:1 ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את־בית ישראל כי־נשא אשא להם׃
7:1 ואת־בית יהודה ארחם והושעתים ביהוה אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים׃
8:1 ותגמל את־לא רחמה ותהר ותלד בן׃
9:1 ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא־אהיה לכם׃ ס
1:2 והיה מספר בני־ישראל כחול הים אשר לא־ימד ולא יספר והיה במקום אשר־יאמר להם לא־עמי אתם יאמר להם בני אל־חי׃
2:2 ונקבצו בני־יהודה ובני־ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן־הארץ כי גדול יום יזרעאל׃
3:2 אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃
4:2 ריבו באמכם ריבו כי־היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃
5:2 פן־אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃
6:2 ואת־בניה לא ארחם כי־בני זנונים המה׃
7:2 כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃
8:2 לכן הנני־שך את־דרכך בסירים וגדרתי את־גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃
9:2 ורדפה את־מאהביה ולא־תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל־אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃
10:2 והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃
11:2 לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה׃
12:2 ועתה אגלה את־נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא־יצילנה מידי׃
13:2 והשבתי כל־משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃
14:2 והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃
15:2 ופקדתי עליה את־ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם־יהוה׃ פ
16:2 לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על־לבה׃
17:2 ונתתי לה את־כרמיה משם ואת־עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ־מצרים׃ ס
18:2 והיה ביום־ההוא נאם־יהוה תקראי אישי ולא־תקראי־לי עוד בעלי׃
19:2 והסרתי את־שמות הבעלים מפיה ולא־יזכרו עוד בשמם׃
20:2 וכרתי להם ברית ביום ההוא עם־חית השדה ועם־עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן־הארץ והשכבתים לבטח׃
21:2 וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃
22:2 וארשתיך לי באמונה וידעת את־יהוה׃ ס
23:2 והיה ׀ ביום ההוא אענה נאם־יהוה אענה את־השמים והם יענו את־הארץ׃
24:2 והארץ תענה את־הדגן ואת־התירוש ואת־היצהר והם יענו את־יזרעאל׃
25:2 וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את־לא רחמה ואמרתי ללא־עמי עמי־אתה והוא יאמר אלהי׃ פ
1:3 ויאמר יהוה אלי עוד לך אהב־אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את־בני ישראל והם פנים אל־אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים׃
2:3 ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים׃
3:3 ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם־אני אליך׃
4:3 כי ׀ ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים׃
5:3 אחר ישבו בני ישראל ובקשו את־יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל־יהוה ואל־טובו באחרית הימים׃ פ
1:4 שמעו דבר־יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם־יושבי הארץ כי אין־אמת ואין־חסד ואין־דעת אלהים בארץ׃
2:4 אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו׃
3:4 על־כן ׀ תאבל הארץ ואמלל כל־יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם־דגי הים יאספו׃
4:4 אך איש אל־ירב ואל־יוכח איש ועמך כמריבי כהן׃
5:4 וכשלת היום וכשל גם־נביא עמך לילה ודמיתי אמך׃
6:4 נדמו עמי מבלי הדעת כי־אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם־אני׃
7:4 כרבם כן חטאו־לי כבודם בקלון אמיר׃
8:4 חטאת עמי יאכלו ואל־עונם ישאו נפשו׃
9:4 והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו׃
10:4 ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי־את־יהוה עזבו לשמר׃
11:4 זנות ויין ותירוש יקח־לב׃
12:4 עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃
13:4 על־ראשי ההרים יזבחו ועל־הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על־כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה׃
14:4 לא־אפקוד על־בנותיכם כי תזנינה ועל־כלותיכם כי תנאפנה כי־הם עם־הזנות יפרדו ועם־הקדשות יזבחו ועם לא־יבין ילבט׃
15:4 אם־זנה אתה ישראל אל־יאשם יהודה ואל־תבאו הגלגל ואל־תעלו בית און ואל־תשבעו חי־יהוה׃
16:4 כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃
17:4 חבור עצבים אפרים הנח־לו׃
18:4 סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃
19:4 צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם׃ ס
1:5 שמעו־זאת הכהנים והקשיבו ׀ בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי־פח הייתם למצפה ורשת פרושה על־תבור׃
2:5 ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם׃
3:5 אני ידעתי אפרים וישראל לא־נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל׃
4:5 לא יתנו מעלליהם לשוב אל־אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת־יהוה לא ידעו׃
5:5 וענה גאון־ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם־יהודה עמם׃
6:5 בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את־יהוה ולא ימצאו חלץ מהם׃
7:5 ביהוה בגדו כי־בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את־חלקיהם׃ ס
8:5 תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין׃
9:5 אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה׃
10:5 היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי׃
11:5 עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי־צו׃
12:5 ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה׃
13:5 וירא אפרים את־חליו ויהודה את־מזרו וילך אפרים אל־אשור וישלח אל־מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא־יגהה מכם מזור׃
14:5 כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל׃
15:5 אלך אשובה אל־מקומי עד אשר־יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני׃
1:6 לכו ונשובה אל־יהוה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו׃
2:6 יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו׃
3:6 ונדעה נרדפה לדעת את־יהוה כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ׃
4:6 מה אעשה־לך אפרים מה אעשה־לך יהודה וחסדכם כענן־בקר וכטל משכים הלך׃
5:6 על־כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי־פי ומשפטיך אור יצא׃
6:6 כי חסד חפצתי ולא־זבח ודעת אלהים מעלות׃
7:6 והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי׃
8:6 גלעד קרית פעלי און עקבה מדם׃
9:6 וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו־שכמה כי זמה עשו׃
10:6 בבית ישראל ראיתי [שעריריה כ] (שערוריה ק) ם זנות לאפרים נטמא ישראל׃
11:6 גם־יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי׃ פ
1:7 כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃
2:7 ובל־יאמרו ללבבם כל־רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃
3:7 ברעתם ישמחו־מלך ובכחשיהם שרים׃
4:7 כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד־חמצתו׃
5:7 יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים׃
6:7 כי־קרבו כתנור לבם בארבם כל־הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃
7:7 כלם יחמו כתנור ואכלו את־שפטיהם כל־מלכיהם נפלו אין־קרא בהם אלי׃
8:7 אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃
9:7 אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃
10:7 וענה גאון־ישראל בפניו ולא־שבו אל־יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל־זאת׃
11:7 ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃
12:7 כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ ס
13:7 אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃
14:7 ולא־זעקו אלי בלבם כי יילילו על־משכבותם על־דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃
15:7 ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו־רע׃
16:7 ישובו ׀ לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃
1:8 אל־חכך שפר כנשר על־בית יהוה יען עברו בריתי ועל־תורתי פשעו׃
2:8 לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל׃
3:8 זנח ישראל טוב אויב ירדפו ׃
4:8 הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת׃
5:8 זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד־מתי לא יוכלו נקין׃
6:8 כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי־שבבים יהיה עגל שמרון׃
7:8 כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין־לו צמח בלי יעשה־קמח אולי יעשה זרים יבלעהו׃
8:8 נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין־חפץ בו׃
9:8 כי־המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים׃
10:8 גם כי־יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים׃
11:8 כי־הרבה אפרים מזבחת לחטא היו־לו מזבחות לחטא׃
12:8 [אכתוב־ כ] (אכתב־לו ק) [רבו כ] (רבי ק) תורתי כמו־זר נחשבו׃
13:8 זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו׃
14:8 וישכח ישראל את־עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי־אש בעריו ואכלה ארמנתיה׃ ס
1:9 אל־תשמח ישראל ׀ אל־גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל־גרנות דגן׃
2:9 גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה׃
3:9 לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו׃
4:9 לא־יסכו ליהוה ׀ יין ולא יערבו־לו זבחיהם כלחם אונים להם כל־אכליו יטמאו כי־לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה ׃
5:9 מה־תעשו ליום מועד וליום חג־יהוה׃
6:9 כי־הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם׃
7:9 באו ׀ ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה׃
8:9 צפה אפרים עם־אלהי נביא פח יקוש על־כל־דרכיו משטמה בבית אלהיו׃
9:9 העמיקו־שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם׃ ס
10:9 כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל־פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם׃
11:9 אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון׃
12:9 כי אם־יגדלו את־בניהם ושכלתים מאדם כי־גם־אוי להם בשורי מהם׃
13:9 אפרים כאשר־ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל־הרג בניו׃
14:9 תן־להם יהוה מה־תתן תן־להם רחם משכיל ושדים צמקים׃
15:9 כל־רעתם בגלגל כי־שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל־שריהם סררים׃
16:9 הכה אפרים שרשם יבש פרי [בלי־ כ] (בל־יעשון ק) גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם׃ ס
17:9 ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים׃ ס
1:10 גפן בוקק ישראל פרי ישוה־לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃
2:10 חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃
3:10 כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את־יהוה והמלך מה־יעשה־לנו׃
4:10 דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃
5:10 לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי־אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על־כבודו כי־גלה ממנו׃
6:10 גם־אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃
7:10 נדמה שמרון מלכה כקצף על־פני־מים׃
8:10 ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על־מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו׃ ס
9:10 מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא־תשיגם בגבעה מלחמה על־בני עלוה׃
10:10 באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי [עינתם כ] (עונתם׃ ק)
11:10 ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על־טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד־לו יעקב׃
12:10 זרעו לכם לצדקה קצרו לפי־חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את־יהוה עד־יבוא וירה צדק לכם׃
13:10 חרשתם־רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי־כחש כי־בטחת בדרכך ברב גבוריך׃
14:10 וקאם שאון בעמך וכל־מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על־בנים רטשה׃
15:10 ככה עשה לכם בית־אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל׃
1:11 כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני׃
2:11 קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון׃
3:11 ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על־זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים׃
4:11 בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל׃
5:11 לא ישוב אל־ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב׃
6:11 וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם׃
7:11 ועמי תלואים למשובתי ואל־על יקראהו יחד לא ירומם ׃
8:11 איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי׃
9:11 לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא־איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר׃
10:11 אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי־הוא ישאג ויחרדו בנים מים׃
11:11 יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על־בתיהם נאם־יהוה׃ ס
1:12 סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם־אל ועם־קדושים נאמן׃
2:12 אפרים רעה רוח ורדף קדים כל־היום כזב ושד ירבה וברית עם־אשור יכרתו ושמן למצרים יובל׃
3:12 וריב ליהוה עם־יהודה ולפקד על־יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו׃
4:12 בבטן עקב את־אחיו ובאונו שרה את־אלהים׃
5:12 וישר אל־מלאך ויכל בכה ויתחנן־לו בית־אל ימצאנו ושם ידבר עמנו׃
6:12 ויהוה אלהי הצבאות יהוה זכרו׃
7:12 ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל־אלהיך תמיד׃
8:12 כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב׃
9:12 ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל־יגיעי לא ימצאו־לי עון אשר־חטא׃
10:12 ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד׃
11:12 ודברתי על־הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה׃
12:12 אם־גלעד און אך־שוא היו בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי׃
13:12 ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר׃
14:12 ובנביא העלה יהוה את־ישראל ממצרים ובנביא נשמר׃
15:12 הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו׃
1:13 כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת׃
2:13 ועתה ׀ יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון׃
3:13 לכן יהיו כענן־בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה׃
4:13 ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי׃
5:13 אני ידעתיך במדבר בארץ תלאבות׃
6:13 כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על־כן שכחוני׃
7:13 ואהי להם כמו־שחל כנמר על־דרך אשור׃
8:13 אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם׃
9:13 שחתך ישראל כי־בי בעזרך׃
10:13 אהי מלכך אפוא ויושיעך בכל־עריך ושפטיך אשר אמרת תנה־לי מלך ושרים׃
11:13 אתן־לך מלך באפי ואקח בעברתי׃ ס
12:13 צרור עון אפרים צפונה חטאתו׃
13:13 חבלי יולדה יבאו לו הוא־בן לא חכם כי־עת לא־יעמד במשבר בנים׃
14:13 מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יסתר מעיני׃
15:13 כי הוא בן אחים יפריא יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל־כלי חמדה׃
1:14 תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו׃ פ
2:14 ובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך׃
3:14 קחו עמכם דברים ושובו אל־יהוה אמרו אליו כל־תשא עון וקח־טוב ונשלמה פרים שפתינו׃
4:14 אשור ׀ לא יושיענו על־סוס לא נרכב ולא־נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר־בך ירחם יתום׃
5:14 ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו׃
6:14 אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון׃
7:14 ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון׃
8:14 ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון׃ ס
9:14 אפרים מה־לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא׃
10:14 מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי־ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם׃