WLC (Consonants Only)
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24
1:1 ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את־העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃
2:1 ויהי ׀ ביום השלישי והנה איש בא מן־המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על־ראשו ויהי בבאו אל־דוד ויפל ארצה וישתחו׃
3:1 ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃
4:1 ויאמר אליו דוד מה־היה הדבר הגד־נא לי ויאמר אשר־נס העם מן־המלחמה וגם־הרבה נפל מן־העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃
5:1 ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו איך ידעת כי־מת שאול ויהונתן בנו׃
6:1 ויאמר הנער ׀ המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על־חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃
7:1 ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃
8:1 ויאמר לי מי־אתה [ויאמר כ] (ואמר ק) אליו עמלקי אנכי׃
9:1 ויאמר אלי עמד־נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי־כל־עוד נפשי בי׃
10:1 ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר ׀ אשר על־ראשו ואצעדה אשר על־זרעו ואביאם אל־אדני הנה׃
11:1 ויחזק דוד [בבגדו כ] (בבגדיו ק) ויקרעם וגם כל־האנשים אשר אתו׃
12:1 ויספדו ויבכו ויצמו עד־הערב על־שאול ועל־יהונתן בנו ועל־עם יהוה ועל־בית ישראל כי נפלו בחרב׃ ס
13:1 ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן־איש גר עמלקי אנכי׃
14:1 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את־משיח יהוה׃
15:1 ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע־בו ויכהו וימת׃
16:1 ויאמר אליו דוד [דמיך כ] (דמך ק) על־ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את־משיח יהוה׃ ס
17:1 ויקנן דוד את־הקינה הזאת על־שאול ועל־יהונתן בנו׃
18:1 ויאמר ללמד בני־יהודה קשת הנה כתובה על־ספר הישר׃
19:1 הצבי ישראל על־במותיך חלל איך נפלו גבורים׃
20:1 אל־תגידו בגת אל־תבשרו בחוצת אשקלון פן־תשמחנה בנות פלשתים פן־תעלזנה בנות הערלים׃
21:1 הרי בגלבע אל־טל ואל־מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃
22:1 מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃
23:1 שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃
24:1 בנות ישראל אל־שאול בכינה המלבשכם שני עם־עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃
25:1 איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על־במותיך חלל׃
26:1 צר־לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃
27:1 איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃ פ
1:2 ויהי אחרי־כן וישאל דוד ביהוה ׀ לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יהוה אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברנה׃
2:2 ויעל שם דוד וגם שתי נשיו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי׃
3:2 ואנשיו אשר־עמו העלה דוד איש וביתו וישבו בערי חברון׃
4:2 ויבאו אנשי יהודה וימשחו־שם את־דוד למלך על־בית יהודה ויגדו לדוד לאמר אנשי יביש גלעד אשר קברו את־שאול׃ ס
5:2 וישלח דוד מלאכים אל־אנשי יביש גלעד ויאמר אליהם ברכים אתם ליהוה אשר עשיתם החסד הזה עם־אדניכם עם־שאול ותקברו אתו׃
6:2 ועתה יעש־יהוה עמכם חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה׃
7:2 ועתה ׀ תחזקנה ידיכם והיו לבני־חיל כי־מת אדניכם שאול וגם־אתי משחו בית־יהודה למלך עליהם׃ פ
8:2 ואבנר בן־נר שר־צבא אשר לשאול לקח את־איש בשת בן־שאול ויעברהו מחנים׃
9:2 וימלכהו אל־הגלעד ואל־האשורי ואל־יזרעאל ועל־אפרים ועל־בנימן ועל־ישראל כלה׃ פ
10:2 בן־ארבעים שנה איש־בשת בן־שאול במלכו על־ישראל ושתים שנים מלך אך בית יהודה היו אחרי דוד׃
11:2 ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על־בית יהודה שבע שנים וששה חדשים׃ ס
12:2 ויצא אבנר בן־נר ועבדי איש־בשת בן־שאול ממחנים גבעונה׃
13:2 ויואב בן־צרויה ועבדי דוד יצאו ויפגשום על־ברכת גבעון יחדו וישבו אלה על־הברכה מזה ואלה על־הברכה מזה׃
14:2 ויאמר אבנר אל־יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקמו׃
15:2 ויקמו ויעברו במספר שנים עשר לבנימן ולאיש בשת בן־שאול ושנים עשר מעבדי דוד׃
16:2 ויחזקו איש ׀ בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו ויקרא למקום ההוא חלקת הצרים אשר בגבעון׃
17:2 ותהי המלחמה קשה עד־מאד ביום ההוא וינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד׃
18:2 ויהיו־שם שלשה בני צרויה יואב ואבישי ועשהאל ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבים אשר בשדה׃
19:2 וירדף עשהאל אחרי אבנר ולא־נטה ללכת על־הימין ועל־השמאול מאחרי אבנר׃
20:2 ויפן אבנר אחריו ויאמר האתה זה עשהאל ויאמר אנכי׃
21:2 ויאמר לו אבנר נטה לך על־ימינך או על־שמאלך ואחז לך אחד מהנערים וקח־לך את־חלצתו ולא־אבה עשהאל לסור מאחריו׃
22:2 ויסף עוד אבנר לאמר אל־עשהאל סור לך מאחרי למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל־יואב אחיך׃
23:2 וימאן לסור ויכהו אבנר באחרי החנית אל־החמש ותצא החנית מאחריו ויפל־שם וימת [תחתו כ] (תחתיו ק) ויהי כל־הבא אל־המקום אשר־נפל שם עשהאל וימת ויעמדו׃
24:2 וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר והשמש באה והמה באו עד־גבעת אמה אשר על־פני־גיח דרך מדבר גבעון׃
25:2 ויתקבצו בני־בנימן אחרי אבנר ויהיו לאגדה אחת ויעמדו על ראש־גבעה אחת׃
26:2 ויקרא אבנר אל־יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתה כי־מרה תהיה באחרונה ועד־מתי לא־תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם׃
27:2 ויאמר יואב חי האלהים כי לולא דברת כי אז מהבקר נעלה העם איש מאחרי אחיו׃
28:2 ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל־העם ולא־ירדפו עוד אחרי ישראל ולא־יספו עוד להלחם׃
29:2 ואבנר ואנשיו הלכו בערבה כל הלילה ההוא ויעברו את־הירדן וילכו כל־הבתרון ויבאו מחנים׃
30:2 ויואב ב מאחרי אבנר ויקבץ את־כל־העם ויפקדו מעבדי דוד תשעה־עשר איש ועשה־אל ׃
31:2 ועבדי דוד הכו מבנימן ובאנשי אבנר שלש־מאות וששים איש מתו׃
32:2 וישאו את־עשהאל ויקברהו בקבר אביו אשר בית לחם וילכו כל־הלילה יואב ואנשיו ויאר להם בחברון׃
1:3 ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים׃ ס
2:3 [וילדו כ] (ויולדו ק) לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת׃
3:3 ומשנהו כלאב [לאביגל כ] (לאביגיל ק) אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן־מעכה בת־תלמי מלך גשור׃
4:3 והרביעי אדניה בן־חגית והחמישי שפטיה בן־אביטל׃
5:3 והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון׃ פ
6:3 ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול׃
7:3 ולשאול פלגש ושמה רצפה בת־איה ויאמר אל־אבנר מדוע באתה אל־פילגש אבי׃
8:3 ויחר לאבנר מאד על־דברי איש־בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה־חסד עם־בית ׀ שאול אביך אל־אחיו ואל־מרעהו ולא המציתך ביד־דוד ותפקד עלי עון האשה היום׃
9:3 כה־יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי־כן אעשה־לו׃
10:3 להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את־כסא דוד על־ישראל ועל־יהודה מדן ועד־באר שבע׃
11:3 ולא־יכל עוד להשיב את־אבנר דבר מיראתו אתו׃ ס
12:3 וישלח אבנר מלאכים ׀ אל־דוד [תחתו כ] (תחתיו ק) לאמר למי־ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את־כל־ישראל׃
13:3 ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא־תראה את־פני כי ׀ אם־לפני הביאך את מיכל בת־שאול בבאך לראות את־פני׃ ס
14:3 וישלח דוד מלאכים אל־איש־בשת בן־שאול לאמר תנה את־אשתי את־מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים׃
15:3 וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן־ [לוש כ] (ליש׃ ק)
16:3 וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד־בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב׃
17:3 ודבר־אבנר היה עם־זקני ישראל לאמר גם־תמול גם־שלשם הייתם מבקשים את־דוד למלך עליכם׃
18:3 ועתה עשו כי יהוה אמר אל־דוד לאמר ביד ׀ דוד עבדי הושיע את־עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל־איביהם׃
19:3 וידבר גם־אבנר באזני בנימין וילך גם־אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל־אשר־טוב בעיני ישראל ובעיני כל־בית בנימן׃
20:3 ויבא אבנר אל־דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר־אתו משתה׃
21:3 ויאמר אבנר אל־דוד אקומה ׀ ואלכה ואקבצה אל־אדני המלך את־כל־ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר־תאוה נפשך וישלח דוד את־אבנר וילך בשלום׃
22:3 והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם־דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום׃
23:3 ויואב וכל־הצבא אשר־אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא־אבנר בן־נר אל־המלך וישלחהו וילך בשלום׃
24:3 ויבא יואב אל־המלך ויאמר מה עשיתה הנה־בא אבנר אליך למה־זה שלחתו וילך הלוך׃
25:3 ידעת את־אבנר בן־נר כי לפתתך בא ולדעת את־מוצאך ואת־ [מבואך כ] (מובאך ק) ולדעת את כל־אשר אתה עשה׃
26:3 ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע׃
27:3 וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל־תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה־אל אחיו׃
28:3 וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד־עולם מדמי אבנר בן־נר׃
29:3 יחלו על־ראש יואב ואל כל־בית אביו ואל־יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר־לחם׃
30:3 ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את־עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה׃ פ
31:3 ויאמר דוד אל־יואב ואל־כל־העם אשר־אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה׃
32:3 ויקברו את־אבנר בחברון וישא המלך את־קולו ויבך אל־קבר אבנר ויבכו כל־העם׃ פ
33:3 ויקנן המלך אל־אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר׃
34:3 ידך לא־אסרות ורגליך לא־לנחשתים הגשו כנפול לפני בני־עולה נפלת ויספו כל־העם לבכות עליו׃
35:3 ויבא כל־העם להברות את־דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יסיף כי אם־לפני בוא־השמש אטעם־לחם או כל־מאומה׃
36:3 וכל־העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל־העם טוב׃
37:3 וידעו כל־העם וכל־ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את־אבנר בן־נר׃ פ
38:3 ויאמר המלך אל־עבדיו הלוא תדעו כי־שר וגדול נפל היום הזה בישראל׃
39:3 ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו׃ פ
1:4 וישמע בן־שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו וכל־ישראל נבהלו׃
2:4 ושני אנשים שרי־גדודים היו בן־שאול שם האחד בענה ושם השני רכב בני רמון הבארתי מבני בנימן כי גם־בארות תחשב על־בנימן׃
3:4 ויברחו הבארתים גתימה ויהיו־שם גרים עד היום הזה׃ ס
4:4 וליהונתן בן־שאול בן נכה רגלים בן־חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת׃
5:4 וילכו בני־רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל־בית איש בשת והוא שכב את משכב הצהרים׃
6:4 והנה באו עד־תוך הבית לקחי חטים ויכהו אל־החמש ורכב ובענה אחיו נמלטו׃
7:4 ויבאו הבית והוא־שכב על־מטתו בחדר משכבו ויכהו וימתהו ויסירו את־ראשו ויקחו את־ראשו וילכו דרך הערבה כל־הלילה׃
8:4 ויבאו את־ראש איש־בשת אל־דוד חברון ויאמרו אל־המלך הנה־ראש איש־בשת בן־שאול איבך אשר בקש את־נפשך ויתן יהוה לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו׃ ס
9:4 ויען דוד את־רכב ׀ ואת־בענה אחיו בני רמון הבארתי ויאמר להם חי־יהוה אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה׃
10:4 כי המגיד לי לאמר הנה־מת שאול והוא־היה כמבשר בעיניו ואחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתתי־לו בשרה׃
11:4 אף כי־אנשים רשעים הרגו את־איש־צדיק בביתו על־משכבו ועתה הלוא אבקש את־דמו מידכם ובערתי אתכם מן־הארץ׃
12:4 ויצו דוד את־הנערים ויהרגום ויקצצו את־ידיהם ואת־רגליהם ויתלו על־הברכה בחברון ואת ראש איש־בשת לקחו ויקברו בקבר־אבנר בחברון׃ פ
1:5 ויבאו כל־שבטי ישראל אל־דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו׃
2:5 גם־אתמול גם־שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה [הייתה כ] (היית ק) [מוציא כ] (המוציא ק) [והמבי כ] (והמביא ק) את־ישראל ויאמר יהוה לך אתה תרעה את־עמי את־ישראל ואתה תהיה לנגיד על־ישראל׃
3:5 ויבאו כל־זקני ישראל אל־המלך חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את־דוד למלך על־ישראל׃ פ
4:5 בן־שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך׃
5:5 בחברון מלך על־יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל־ישראל ויהודה׃
6:5 וילך המלך ואנשיו ירושלם אל־היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא־תבוא הנה כי אם־הסירך העורים והפסחים לאמר לא־יבוא דוד הנה׃
7:5 וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד׃
8:5 ויאמר דוד ביום ההוא כל־מכה יבסי ויגע בצנור ואת־הפסחים ואת־העורים [שנאו כ] (שנאי ק) נפש דוד על־כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל־הבית׃
9:5 וישב דוד במצדה ויקרא־לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן־המלוא וביתה׃
10:5 וילך דוד הלוך וגדול ויהוה אלהי צבאות עמו׃ פ
11:5 וישלח חירם מלך־צר מלאכים אל־דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו־בית לדוד׃
12:5 וידע דוד כי־הכינו יהוה למלך על־ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל׃ ס
13:5 ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות׃
14:5 ואלה שמות הילדים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה׃
15:5 ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע׃
16:5 ואלישמע ואלידע ואליפלט׃ פ
17:5 וישמעו פלשתים כי־משחו את־דוד למלך על־ישראל ויעלו כל־פלשתים לבקש את־דוד וישמע דוד וירד אל־המצודה׃
18:5 ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים׃
19:5 וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה אל־פלשתים התתנם בידי ויאמר יהוה אל־דוד עלה כי־נתן אתן את־הפלשתים בידך׃
20:5 ויבא דוד בבעל־פרצים ויכם שם דוד ויאמר פרץ יהוה את־איבי לפני כפרץ מים על־כן קרא שם־המקום ההוא בעל פרצים׃
21:5 ויעזבו־שם את־עצביהם וישאם דוד ואנשיו׃ פ
22:5 ויספו עוד פלשתים לעלות וינטשו בעמק רפאים׃
23:5 וישאל דוד ביהוה ויאמר לא תעלה הסב אל־אחריהם ובאת להם ממול בכאים׃
24:5 ויהי [בשמעך כ] (כשמעך ק) את־קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא יהוה לפניך להכות במחנה פלשתים׃
25:5 ויעש דוד כן כאשר צוהו יהוה ויך את־פלשתים מגבע עד־באך גזר׃ פ
1:6 ויסף עוד דוד את־כל־בחור בישראל שלשים אלף׃
2:6 ויקם ׀ וילך דוד וכל־העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר־נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים עליו׃
3:6 וירכבו את־ארון האלהים אל־עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את־העגלה חדשה׃
4:6 וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון׃
5:6 ודוד ׀ וכל־בית ישראל משחקים לפני יהוה בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים׃
6:6 ויבאו עד־גרן נכון וישלח עזא אל־ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר׃
7:6 ויחר־אף יהוה בעזה ויכהו שם האלהים על־השל וימת שם עם ארון האלהים׃
8:6 ויחר לדוד על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה׃
9:6 וירא דוד את־יהוה ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון יהוה׃
10:6 ולא־אבה דוד להסיר אליו את־ארון יהוה על־עיר דוד ויטהו דוד בית עבד־אדום הגתי׃
11:6 וישב ארון יהוה בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים ויברך יהוה את־עבד אדם ואת־כל־ביתו׃
12:6 ויגד למלך דוד לאמר ברך יהוה את־בית עבד אדם ואת־כל־אשר־לו בעבור ארון האלהים וילך דוד ויעל את־ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה׃
13:6 ויהי כי צעדו נשאי ארון־יהוה ששה צעדים ויזבח שור ומריא׃
14:6 ודוד מכרכר בכל־עז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד׃
15:6 ודוד וכל־בית ישראל מעלים את־ארון יהוה בתרועה ובקול שופר׃
16:6 והיה ארון יהוה בא עיר דוד ומיכל בת־שאול נשקפה ׀ בעד החלון ותרא את־המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותבז לו בלבה׃
17:6 ויבאו את־ארון יהוה ויצגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה־לו דוד ויעל דוד עלות לפני יהוה ושלמים׃
18:6 ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את־העם בשם יהוה צבאות׃
19:6 ויחלק לכל־העם לכל־המון ישראל למאיש ועד־אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וילך כל־העם איש לביתו׃
20:6 וישב דוד לברך את־ביתו ותצא מיכל בת־שאול לקראת דוד ותאמר מה־נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים׃
21:6 ויאמר דוד אל־מיכל לפני יהוה אשר בחר־בי מאביך ומכל־ביתו לצות אתי נגיד על־עם יהוה על־ישראל ושחקתי לפני יהוה׃
22:6 ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם־האמהות אשר אמרת עמם אכבדה׃
23:6 ולמיכל בת־שאול לא־היה לה ילד עד יום מותה׃ פ
1:7 ויהי כי־ישב המלך בביתו ויהוה הניח־לו מסביב מכל־איביו׃
2:7 ויאמר המלך אל־נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה׃
3:7 ויאמר נתן אל־המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך׃ ס
4:7 ויהי בלילה ההוא ויהי דבר־יהוה אל־נתן לאמר׃
5:7 לך ואמרת אל־עבדי אל־דוד כה אמר יהוה האתה תבנה־לי בית לשבתי׃
6:7 כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את־בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן׃
7:7 בכל אשר־התהלכתי בכל־בני ישראל הדבר דברתי את־אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את־עמי את־ישראל לאמר למה לא־בניתם לי בית ארזים׃
8:7 ועתה כה־תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן־הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על־עמי על־ישראל׃
9:7 ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את־כל־איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ׃
10:7 ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא־יסיפו בני־עולה לענותו כאשר בראשונה׃
11:7 ולמן־היום אשר צויתי שפטים על־עמי ישראל והניחתי לך מכל־איביך והגיד לך יהוה כי־בית יעשה־לך יהוה׃
12:7 כי ׀ ימלאו ימיך ושכבת את־אבתיך והקימתי את־זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את־ממלכתו׃
13:7 הוא יבנה־בית לשמי וכננתי את־כסא ממלכתו עד־עולם׃
14:7 אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם׃
15:7 וחסדי לא־יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך׃
16:7 ונאמן ביתך וממלכתך עד־עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד־עולם׃
17:7 ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל־דוד׃ ס
18:7 ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד־הלם׃
19:7 ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל־בית־עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה׃
20:7 ומה־יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את־עבדך אדני יהוה׃
21:7 בעבור דברך וכלבך עשית את כל־הגדולה הזאת להודיע את־עבדך׃
22:7 על־כן גדלת אדני יהוה כי־אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר־שמענו באזנינו׃
23:7 ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו־אלהים לפדות־לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו׃
24:7 ותכונן לך את־עמך ישראל ׀ לך לעם עד־עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃ ס
25:7 ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על־עבדך ועל־ביתו הקם עד־עולם ועשה כאשר דברת׃
26:7 ויגדל שמך עד־עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על־ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך׃
27:7 כי־אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את־אזן עבדך לאמר בית אבנה־לך על־כן מצא עבדך את־לבו להתפלל אליך את־התפלה הזאת׃
28:7 ועתה ׀ אדני יהוה אתה־הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל־עבדך את־הטובה הזאת׃
29:7 ועתה הואל וברך את־בית עבדך להיות לעולם לפניך כי־אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית־עבדך לעולם׃ פ
1:8 ויהי אחרי־כן ויך דוד את־פלשתים ויכניעם ויקח דוד את־מתג האמה מיד פלשתים׃
2:8 ויך את־מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני־חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה׃
3:8 ויך דוד את־הדדעזר בן־רחב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר־ (פרת ׃ ק)
4:8 וילכד דוד ממנו אלף ושבע־מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דוד את־כל־הרכב ויותר ממנו מאה רכב׃
5:8 ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובה ויך דוד בארם עשרים־ושנים אלף איש׃
6:8 וישם דוד נצבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה וישע יהוה את־דוד בכל אשר הלך׃
7:8 ויקח דוד את שלטי הזהב אשר היו אל עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם׃
8:8 ומבטח ומברתי ערי הדדעזר לקח המלך דוד נחשת הרבה מאד׃ ס
9:8 וישמע תעי מלך חמת כי הכה דוד את כל־חיל הדדעזר׃
10:8 וישלח תעי את־יורם־בנו אל־המלך־דוד לשאל־לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי־איש מלחמות תעי היה הדדעזר ובידו היו כלי־כסף וכלי־זהב וכלי נחשת׃
11:8 גם־אתם הקדיש המלך דוד ליהוה עם־הכסף והזהב אשר הקדיש מכל־הגוים אשר כבש׃
12:8 מארם וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק ומשלל הדדעזר בן־רחב מלך צובה׃
13:8 ויעש דוד שם בשבו מהכותו את־ארם בגיא־מלח שמונה עשר אלף׃
14:8 וישם באדום נצבים בכל־אדום שם נצבים ויהי כל־אדום עבדים לדוד ויושע יהוה את־דוד בכל אשר הלך׃
15:8 וימלך דוד על־כל־ישראל ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל־עמו׃
16:8 ויואב בן־צרויה על־הצבא ויהושפט בן־אחילוד מזכיר׃
17:8 וצדוק בן־אחיטוב ואחימלך בן־אביתר כהנים ושריה סופר׃
18:8 ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי ובני דוד כהנים היו׃ פ
1:9 ויאמר דוד הכי יש־עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן׃
2:9 ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו־לו אל־דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך׃
3:9 ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל־המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים׃
4:9 ויאמר־לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל־המלך הנה־הוא בית מכיר בן־עמיאל בלו דבר׃
5:9 וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן־עמיאל מלו דבר׃
6:9 ויבא מפיבשת בן־יהונתן בן־שאול אל־דוד ויפל על־פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך׃
7:9 ויאמר לו דוד אל־תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את־כל־שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על־שלחני תמיד׃
8:9 וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל־הכלב המת אשר כמוני׃
9:9 ויקרא המלך אל־ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל־ביתו נתתי לבן־אדניך׃
10:9 ועבדת לו את־האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן־אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן־אדניך יאכל תמיד לחם על־שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים׃
11:9 ויאמר ציבא אל־המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את־עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על־שלחני כאחד מבני המלך׃
12:9 ולמפיבשת בן־קטן ושמו מיכא וכל מושב בית־ציבא עבדים למפיבשת׃
13:9 ומפיבשת ישב בירושלם כי על־שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו׃ פ
1:10 ויהי אחרי־כן וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו׃
2:10 ויאמר דוד אעשה־חסד ׀ עם־חנון בן־נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד־עבדיו אל־אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון׃
3:10 ויאמרו שרי בני־עמון אל־חנון אדניהם המכבד דוד את־אביך בעיניך כי־שלח לך מנחמים הלוא בעבור חקור את־העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את־עבדיו אליך׃
4:10 ויקח חנון את־עבדי דוד ויגלח את־חצי זקנם ויכרת את־מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם׃
5:10 ויגדו לדוד וישלח לקראתם כי־היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד־יצמח זקנכם ושבתם׃
6:10 ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וישלחו בני־עמון וישכרו את־ארם בית־רחוב ואת־ארם צובא עשרים אלף רגלי ואת־מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים־עשר אלף איש׃
7:10 וישמע דוד וישלח את־יואב ואת כל־הצבא הגברים׃
8:10 ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח השער וארם צובא ורחוב ואיש־טוב ומעכה לבדם בשדה׃
9:10 וירא יואב כי־היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור ויבחר מכל בחורי [בישראל כ] (ישראל ק) ויערך לקראת ארם׃
10:10 ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערך לקראת בני עמון׃
11:10 ויאמר אם־תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה ואם־בני עמון יחזקו ממך והלכתי להושיע לך׃
12:10 חזק ונתחזק בעד־עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה יעשה הטוב בעיניו׃
13:10 ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינסו מפניו׃
14:10 ובני עמון ראו כי־נס ארם וינסו מפני אבישי ויבאו העיר וישב יואב מעל בני עמון ויבא ירושלם׃
15:10 וירא ארם כי נגף לפני ישראל ויאספו יחד׃
16:10 וישלח הדדעזר ויצא את־ארם אשר מעבר הנהר ויבאו חילם ושובך שר־צבא הדדעזר לפניהם׃
17:10 ויגד לדוד ס ויאסף את־כל־ישראל ויעבר את־הירדן ויבא חלאמה ויערכו ארם לקראת דוד וילחמו עמו׃
18:10 וינס ארם מפני ישראל ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים ואת שובך שר־צבאו הכה וימת שם׃
19:10 ויראו כל־המלכים עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלמו את־ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את־בני עמון׃ פ
1:11 ויהי לתשובת השנה לעת ׀ צאת המלאכים וישלח דוד את־יואב ואת־עבדיו עמו ואת־כל־ישראל וישחתו את־בני עמון ויצרו על־רבה ודוד יושב בירושלם׃ ס
2:11 ויהי ׀ לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על־גג בית־המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד׃
3:11 וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא־זאת בת־שבע בת־אליעם אשת אוריה החתי׃
4:11 וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל־ביתה׃
5:11 ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי׃
6:11 וישלח דוד אל־יואב שלח אלי את־אוריה החתי וישלח יואב את־אוריה אל־דוד׃
7:11 ויבא אוריה אליו וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה׃
8:11 ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך׃
9:11 וישכב אוריה פתח בית המלך את כל־עבדי אדניו ולא ירד אל־ביתו׃
10:11 ויגדו לדוד לאמר לא־ירד אוריה אל־ביתו ויאמר דוד אל־אוריה הלוא מדרך אתה בא מדוע לא־ירדת אל־ביתך׃
11:11 ויאמר אוריה אל־דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על־פני השדה חנים ואני אבוא אל־ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם־אשתי חיך וחי נפשך אם־אעשה את־הדבר הזה׃
12:11 ויאמר דוד אל־אוריה שב בזה גם־היום ומחר אשלחך וישב אוריה בירושלם ביום ההוא וממחרת׃
13:11 ויקרא־לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו ויצא בערב לשכב במשכבו עם־עבדי אדניו ואל־ביתו לא ירד׃
14:11 ויהי בבקר ויכתב דוד ספר אל־יואב וישלח ביד אוריה׃
15:11 ויכתב בספר לאמר הבו את־אוריה אל־מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת׃ ס
16:11 ויהי בשמור יואב אל־העיר ויתן את־אוריה אל־המקום אשר ידע כי אנשי־חיל שם׃
17:11 ויצאו אנשי העיר וילחמו את־יואב ויפל מן־העם מעבדי דוד וימת גם אוריה החתי׃
18:11 וישלח יואב ויגד לדוד את־כל־דברי המלחמה׃
19:11 ויצו את־המלאך לאמר ככלותך את כל־דברי המלחמה לדבר אל־המלך׃
20:11 והיה אם־תעלה חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל־העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר־ירו מעל החומה׃
21:11 מי־הכה את־אבימלך בן־ירבשת הלוא־אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ למה נגשתם אל־החומה ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת׃
22:11 וילך המלאך ויבא ויגד לדוד את כל־אשר שלחו יואב׃
23:11 ויאמר המלאך אל־דוד כי־גברו עלינו האנשים ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם עד־פתח השער׃
24:11 [ויראו כ] (וירו ק) [המוראים כ] (המורים ק) אל־עבדך מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החתי מת׃ ס
25:11 ויאמר דוד אל־המלאך כה־תאמר אל־יואב אל־ירע בעיניך את־הדבר הזה כי־כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל־העיר והרסה וחזקהו׃
26:11 ותשמע אשת אוריה כי־מת אוריה אישה ותספד על־בעלה׃
27:11 ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל־ביתו ותהי־לו לאשה ותלד לו בן וירע הדבר אשר־עשה דוד בעיני יהוה׃ פ
1:12 וישלח יהוה את־נתן אל־דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש׃
2:12 לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד׃
3:12 ולרש אין־כל כי אם־כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם־בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי־לו כבת׃
4:12 ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא־לו ויקח את־כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו׃
5:12 ויחר־אף דוד באיש מאד ויאמר אל־נתן חי־יהוה כי בן־מות האיש העשה זאת׃
6:12 ואת־הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את־הדבר הזה ועל אשר לא־חמל׃
7:12 ויאמר נתן אל־דוד אתה האיש כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על־ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול׃
8:12 ואתנה לך את־בית אדניך ואת־נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את־בית ישראל ויהודה ואם־מעט ואספה לך כהנה וכהנה׃
9:12 מדוע בזית ׀ את־דבר יהוה לעשות הרע [בעינו כ] (בעיני ק) את אוריה החתי הכית בחרב ואת־אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון׃
10:12 ועתה לא־תסור חרב מביתך עד־עולם עקב כי בזתני ותקח את־אשת אוריה החתי להיות לך לאשה׃ ס
11:12 כה ׀ אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את־נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם־נשיך לעיני השמש הזאת׃
12:12 כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את־הדבר הזה נגד כל־ישראל ונגד השמש׃ ס
13:12 ויאמר דוד אל־נתן חטאתי ליהוה ס ויאמר נתן אל־דוד גם־יהוה העביר חטאתך לא תמות׃
14:12 אפס כי־נאץ נאצת את־איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות׃
15:12 וילך נתן אל־ביתו ויגף יהוה את־הילד אשר ילדה אשת־אוריה לדוד ויאנש׃
16:12 ויבקש דוד את־האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה׃
17:12 ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן־הארץ ולא אבה ולא־ברא אתם לחם׃
18:12 ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו ׀ כי־מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא־שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה׃
19:12 וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל־עבדיו המת הילד ויאמרו מת׃
20:12 ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף [שמלתו כ] (שמלתיו ק) ויבא בית־יהוה וישתחו ויבא אל־ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל׃
21:12 ויאמרו עבדיו אליו מה־הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם׃
22:12 ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע [יחנני כ] (וחנני ק) יהוה וחי הילד׃
23:12 ועתה ׀ מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא־ישוב אלי׃
24:12 וינחם דוד את בת־שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן [ויקרא כ] (ותקרא ק) את־שמו שלמה ויהוה אהבו׃
25:12 וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את־שמו ידידיה בעבור יהוה׃ פ
26:12 וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את־עיר המלוכה׃
27:12 וישלח יואב מלאכים אל־דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם־לכדתי את־עיר המים׃
28:12 ועתה אסף את־יתר העם וחנה על־העיר ולכדה פן־אלכד אני את־העיר ונקרא שמי עליה׃
29:12 ויאסף דוד את־כל־העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה׃
30:12 ויקח את־עטרת־מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על־ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד׃
31:12 ואת־העם אשר־בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם [במלכן כ] (במלבן ק) וכן יעשה לכל ערי בני־עמון וישב דוד וכל־העם ירושלם׃ פ
1:13 ויהי אחרי־כן ולאבשלום בן־דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן־דוד׃
2:13 ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה׃
3:13 ולאמנון רע ושמו יונדב בן־שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד׃
4:13 ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן־המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את־תמר אחות אבשלם אחי אני אהב׃
5:13 ויאמר לו יהונדב שכב על־משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את־הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה׃
6:13 וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל־המלך תבוא־נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה׃
7:13 וישלח דוד אל־תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי־לו הבריה׃
8:13 ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את־הבצק [ותלוש כ] (ותלש ק) ותלבב לעיניו ותבשל את־הלבבות׃
9:13 ותקח את־המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל־איש מעלי ויצאו כל־איש מעליו׃
10:13 ויאמר אמנון אל־תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את־הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה׃
11:13 ותגש אליו לאכל ויחזק־בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי׃
12:13 ותאמר לו אל־אחי אל־תענני כי לא־יעשה כן בישראל אל־תעשה את־הנבלה הזאת׃
13:13 ואני אנה אוליך את־חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר־נא אל־המלך כי לא ימנעני ממך׃
14:13 ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה׃
15:13 וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר־לה אמנון קומי לכי׃
16:13 ותאמר לו אל־אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר־עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה׃
17:13 ויקרא את־נערו משרתו ויאמר שלחו־נא את־זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה׃
18:13 ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות־המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה׃
19:13 ותקח תמר אפר על־ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על־ראשה ותלך הלוך וזעקה׃
20:13 ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל־תשיתי את־לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה׃
21:13 והמלך דוד שמע את כל־הדברים האלה ויחר לו מאד׃
22:13 ולא־דבר אבשלום עם־אמנון למרע ועד־טוב כי־שנא אבשלום את־אמנון על־דבר אשר ענה את תמר אחתו׃ פ
23:13 ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם־אפרים ויקרא אבשלום לכל־בני המלך׃
24:13 ויבא אבשלום אל־המלך ויאמר הנה־נא גזזים לעבדך ילך־נא המלך ועבדיו עם־עבדך׃
25:13 ויאמר המלך אל־אבשלום אל־בני אל־נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ־בו ולא־אבה ללכת ויברכהו׃
26:13 ויאמר אבשלום ולא ילך־נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך׃
27:13 ויפרץ־בו אבשלום וישלח אתו את־אמנון ואת כל־בני המלך׃ ס
28:13 ויצו אבשלום את־נעריו לאמר ראו נא כטוב לב־אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את־אמנון והמתם אתו אל־תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני־חיל׃
29:13 ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו ׀ כל־בני המלך וירכבו איש על־פרדו וינסו׃
30:13 ויהי המה בדרך והשמעה באה אל־דוד לאמר הכה אבשלום את־כל־בני המלך ולא־נותר מהם אחד׃ ס
31:13 ויקם המלך ויקרע את־בגדיו וישכב ארצה וכל־עבדיו נצבים קרעי בגדים׃ ס
32:13 ויען יונדב ׀ בן־שמעה אחי־דוד ויאמר אל־יאמר אדני את כל־הנערים בני־המלך המיתו כי־אמנון לבדו מת כי־על־פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו׃
33:13 ועתה אל־ישם אדני המלך אל־לבו דבר לאמר כל־בני המלך מתו כי־אם־אמנון לבדו מת׃ פ
34:13 ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את־ [עינו כ] (עיניו ק) וירא והנה עם־רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר׃
35:13 ויאמר יונדב אל־המלך הנה בני־המלך באו כדבר עבדך כן היה׃
36:13 ויהי ׀ ככלתו לדבר והנה בני־המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם־המלך וכל־עבדיו בכו בכי גדול מאד׃
37:13 ואבשלום ברח וילך אל־תלמי בן־ [עמיחור כ] (עמיהוד ק) מלך גשור ויתאבל על־בנו כל־הימים׃
38:13 ואבשלום ברח וילך גשור ויהי־שם שלש שנים׃
39:13 ותכל דוד המלך לצאת אל־אבשלום כי־נחם על־אמנון כי־מת׃ ס
1:14 וידע יואב בן־צריה כי־לב המלך על־אבשלום׃
2:14 וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי־נא ולבשי־נא בגדי־אבל ואל־תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על־מת׃
3:14 ובאת אל־המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את־הדברים בפיה׃
4:14 ותאמר האשה התקעית אל־המלך ותפל על־אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך׃ ס
5:14 ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר אבל אשה־אלמנה אני וימת אישי׃
6:14 ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את־האחד וימת אתו׃
7:14 והנה קמה כל־המשפחה על־שפחתך ויאמרו תני ׀ את־מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את־היורש וכבו את־גחלתי אשר נשארה לבלתי [שום־ כ] (שים־לאישי ק) שם ושארית על־פני האדמה׃ פ
8:14 ויאמר המלך אל־האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך׃
9:14 ותאמר האשה התקועית אל־המלך עלי אדני המלך העון ועל־בית אבי והמלך וכסאו נקי׃ ס
10:14 ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא־יסיף עוד לגעת בך׃
11:14 ותאמר יזכר־נא המלך את־יהוה אלהיך [מהרבית כ] (מהרבת ק) גאל הדם לשחת ולא ישמידו את־בני ויאמר חי־יהוה אם־יפל משערת בנך ארצה׃
12:14 ותאמר האשה תדבר־נא שפחתך אל־אדני המלך דבר ויאמר דברי׃ ס
13:14 ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על־עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את־נדחו׃
14:14 כי־מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא־ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח׃
15:14 ועתה אשר־באתי לדבר אל־המלך אדני את־הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה־נא אל־המלך אולי יעשה המלך את־דבר אמתו׃
16:14 כי ישמע המלך להציל את־אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת־בני יחד מנחלת אלהים׃
17:14 ותאמר שפחתך יהיה־נא דבר־אדני המלך למנוחה כי ׀ כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך׃ פ
18:14 ויען המלך ויאמר אל־האשה אל־נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר־נא אדני המלך׃
19:14 ויאמר המלך היד יואב אתך בכל־זאת ותען האשה ותאמר חי־נפשך אדני המלך אם־אש ׀ להמין ולהשמיל מכל אשר־דבר אדני המלך כי־עבדך יואב הוא צוני והוא ם בפי שפחתך את כל־הדברים האלה׃
20:14 לבעבור סבב את־פני הדבר עשה עבדך יואב את־הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את־כל־אשר בארץ׃ ס
21:14 ויאמר המלך אל־יואב הנה־נא עשיתי את־הדבר הזה ולך השב את־הנער את־אבשלום׃
22:14 ויפל יואב אל־פניו ארצה וישתחו ויברך את־המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי־מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר־עשה המלך את־דבר [עבדו כ] (עבדך׃ ק)
23:14 ויקם יואב וילך גשורה ויבא את־אבשלום ירושלם׃ פ
24:14 ויאמר המלך יסב אל־ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל־ביתו ופני המלך לא ראה׃ ס
25:14 וכאבשלום לא־היה איש־יפה בכל־ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא־היה בו מום׃
26:14 ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ׀ לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך׃
27:14 ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה׃ פ
28:14 וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה׃
29:14 וישלח אבשלום אל־יואב לשלח אתו אל־המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא׃
30:14 ויאמר אל־עבדיו ראו חלקת יואב אל־ידי ולו־שם שערים לכו [והוצתיה כ] (והציתוה ק) באש ויצתו עבדי אבשלום את־החלקה באש׃ פ
31:14 ויקם יואב ויבא אל־אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את־החלקה אשר־לי באש׃
32:14 ויאמר אבשלום אל־יואב הנה שלחתי אליך ׀ לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל־המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני־שם ועתה אראה פני המלך ואם־יש־בי עון והמתני׃
33:14 ויבא יואב אל־המלך ויגד־לו ויקרא אל־אבשלום ויבא אל־המלך וישתחו לו על־אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום׃ פ
1:15 ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וססים וחמשים איש רצים לפניו׃
2:15 והשכים אבשלום ועמד על־יד דרך השער ויהי כל־האיש אשר־יהיה־לו־ריב לבוא אל־המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי־מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי־ישראל עבדך׃
3:15 ויאמר אליו אבשלום ראה דברך טובים ונכחים ושמע אין־לך מאת המלך׃
4:15 ויאמר אבשלום מי־ישמני שפט בארץ ועלי יבוא כל־איש אשר־יהיה־לו־ריב ומשפט והצדקתיו׃
5:15 והיה בקרב־איש להשתחות לו ושלח את־ידו והחזיק לו ונשק לו׃
6:15 ויעש אבשלום כדבר הזה לכל־ישראל אשר־יבאו למשפט אל־המלך ויגנב אבשלום את־לב אנשי ישראל׃ פ
7:15 ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל־המלך אלכה נא ואשלם את־נדרי אשר־נדרתי ליהוה בחברון׃
8:15 כי־נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם־ [ישיב כ] (ישוב ק) ישיבני יהוה ירושלם ועבדתי את־יהוה׃
9:15 ויאמר־לו המלך לך בשלום ויקם וילך חברונה׃ פ
10:15 וישלח אבשלום מרגלים בכל־שבטי ישראל לאמר כשמעכם את־קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון׃
11:15 ואת־אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קראים והלכים לתמם ולא ידעו כל־דבר׃
12:15 וישלח אבשלום את־אחיתפל הגילני יועץ דוד מעירו מגלה בזבחו את־הזבחים ויהי הקשר אמץ והעם הולך ורב את־אבשלום׃
13:15 ויבא המגיד אל־דוד לאמר היה לב־איש ישראל אחרי אבשלום׃
14:15 ויאמר דוד לכל־עבדיו אשר־אתו בירושלם קומו ונברחה כי לא־תהיה־לנו פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן־ימהר והשגנו והדיח עלינו את־הרעה והכה העיר לפי־חרב׃
15:15 ויאמרו עבדי־המלך אל־המלך ככל אשר־יבחר אדני המלך הנה עבדיך׃
16:15 ויצא המלך וכל־ביתו ברגליו ויעזב המלך את עשר נשים פלגשים לשמר הבית׃
17:15 ויצא המלך וכל־העם ברגליו ויעמדו בית המרחק׃
18:15 וכל־עבדיו עברים על־ידו וכל־הכרתי וכל־הפלתי וכל־הגתים שש־מאות איש אשר־באו ברגלו מגת עברים על־פני המלך׃
19:15 ויאמר המלך אל־אתי הגתי למה תלך גם־אתה אתנו שוב ושב עם־המלך כי־נכרי אתה וגם־גלה אתה למקומך׃
20:15 תמול ׀ בואך והיום [אנועך כ] (אניעך ק) עמנו ללכת ואני הולך על אשר־אני הולך שוב והשב את־אחיך עמך חסד ואמת׃
21:15 ויען אתי את־המלך ויאמר חי־יהוה וחי אדני המלך כי אם־במקום אשר יהיה־שם ׀ אדני המלך אם־למות אם־לחיים כי־שם יהיה עבדך׃
22:15 ויאמר דוד אל־אתי לך ועבר ויעבר אתי הגתי וכל־אנשיו וכל־הטף אשר אתו׃
23:15 וכל־הארץ בוכים קול גדול וכל־העם עברים והמלך עבר בנחל קדרון וכל־העם עברים על־פני־דרך את־המדבר׃
24:15 והנה גם־צדוק וכל־הלוים אתו נשאים את־ארון ברית האלהים ויצקו את־ארון האלהים ויעל אביתר עד־תם כל־העם לעבור מן־העיר׃
25:15 ויאמר המלך לצדוק השב את־ארון האלהים העיר אם־אמצא חן בעיני יהוה והשבני והראני אתו ואת־נוהו׃
26:15 ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה־לי כאשר טוב בעיניו׃ ס
27:15 ויאמר המלך אל־צדוק הכהן הרואה אתה שבה העיר בשלום ואחימעץ בנך ויהונתן בן־אביתר שני בניכם אתכם׃
28:15 ראו אנכי מתמהמה [בעברות כ] (בערבות ק) המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי׃
29:15 וישב צדוק ואביתר את־ארון האלהים ירושלם וישבו שם׃
30:15 ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ׀ ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף וכל־העם אשר־אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה׃
31:15 ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם־אבשלום ויאמר דוד סכל־נא את־עצת אחיתפל יהוה׃
32:15 ויהי דוד בא עד־הראש אשר־ישתחוה שם לאלהים והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על־ראשו׃
33:15 ויאמר לו דוד אם עברת אתי והית עלי למשא׃
34:15 ואם־העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך והפרתה לי את עצת אחיתפל׃
35:15 והלוא עמך שם צדוק ואביתר הכהנים והיה כל־הדבר אשר תשמע מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים׃
36:15 הנה־שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל־דבר אשר תשמעו׃
37:15 ויבא חושי רעה דוד העיר ואבשלם יבא ירושלם׃
1:16 ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי־בשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין׃
2:16 ויאמר המלך אל־ציבא מה־אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית־המלך לרכב [ולהלחם כ] (והלחם ק) והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר׃
3:16 ויאמר המלך ואיה בן־אדניך ויאמר ציבא אל־המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי׃
4:16 ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפי־בשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא־חן בעיניך אדני המלך׃
5:16 ובא המלך דוד עד־בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית־שאול ושמו שמעי בן־גרא יצא יצוא ומקלל׃
6:16 ויסקל באבנים את־דוד ואת־כל־עבדי המלך דוד וכל־העם וכל־הגברים מימינו ומשמאלו׃
7:16 וכה־אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל׃
8:16 השיב עליך יהוה כל ׀ דמי בית־שאול אשר מלכת [תחתו כ] (תחתיו ק) ויתן יהוה את־המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה׃
9:16 ויאמר אבישי בן־צרויה אל־המלך למה יקלל הכלב המת הזה את־אדני המלך אעברה־נא ואסירה את־ראשו׃ ס
10:16 ויאמר המלך מה־לי ולכם בני צריה [כי כ] (כה ק) יקלל [וכי כ] (כי ק) יהוה אמר לו קלל את־דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן׃ ס
11:16 ויאמר דוד אל־אבישי ואל־כל־עבדיו הנה בני אשר־יצא ממעי מבקש את־נפשי ואף כי־עתה בן־הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר־לו יהוה׃
12:16 אולי יראה יהוה [בעוני כ] (בעיני ק) והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה׃
13:16 וילך דוד ואנשיו בדרך ס ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר׃ פ
14:16 ויבא המלך וכל־העם אשר־אתו עיפים וינפש שם׃
15:16 ואבשלום וכל־העם איש ישראל באו ירושלם ואחיתפל אתו׃
16:16 ויהי כאשר־בא חושי הארכי רעה דוד אל־אבשלום ויאמר חושי אל־אבשלם יחי המלך יחי המלך׃
17:16 ויאמר אבשלום אל־חושי זה חסדך את־רעך למה לא־הלכת את־רעך׃
18:16 ויאמר חושי אל־אבשלם לא כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל־איש ישראל [לא כ] (לו ק) אהיה ואתו אשב׃
19:16 והשנית למי אני אעבד הלוא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך׃ פ
20:16 ויאמר אבשלום אל־אחיתפל הבו לכם עצה מה־נעשה׃
21:16 ויאמר אחיתפל אל־אבשלם בוא אל־פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל־ישראל כי־נבאשת את־אביך וחזקו ידי כל־אשר אתך׃
22:16 ויטו לאבשלום האהל על־הגג ויבא אבשלום אל־פלגשי אביו לעיני כל־ישראל׃
23:16 ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל־ (איש ק) בדבר האלהים כן כל־עצת אחיתפל גם־לדוד גם לאבשלם׃ ס
1:17 ויאמר אחיתפל אל־אבשלם אבחרה נא שנים־עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי־דוד הלילה׃
2:17 ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אתו ונס כל־העם אשר־אתו והכיתי את־המלך לבדו׃
3:17 ואשיבה כל־העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל־העם יהיה שלום׃
4:17 ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל־זקני ישראל׃ ס
5:17 ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה־בפיו גם־הוא׃
6:17 ויבא חושי אל־אבשלום ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל הנעשה את־דברו אם־אין אתה דבר׃ ס
7:17 ויאמר חושי אל־אבשלום לא־טובה העצה אשר־יעץ אחיתפל בפעם הזאת׃
8:17 ויאמר חושי אתה ידעת את־אביך ואת־אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה ואביך איש מלחמה ולא ילין את־העם׃
9:17 הנה עתה הוא־נחבא באחת הפחתים או באחד המקומת והיה כנפל בהם בתחלה ושמע השמע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם׃
10:17 והוא גם־בן־חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס כי־ידע כל־ישראל כי־גבור אביך ובני־חיל אשר אתו׃
11:17 כי יעצתי האסף יאסף עליך כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כחול אשר־על־הים לרב ופניך הלכים בקרב׃
12:17 ובאנו אליו [באחת כ] (באחד ק) המקומת אשר נמצא שם ונחנו עליו כאשר יפל הטל על־האדמה ולא־נותר בו ובכל־האנשים אשר־אתו גם־אחד׃
13:17 ואם־אל־עיר יאסף והשיאו כל־ישראל אל־העיר ההיא חבלים וסחבנו אתו עד־הנחל עד אשר־לא־נמצא שם גם־צרור׃ פ
14:17 ויאמר אבשלום וכל־איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתפל ויהוה צוה להפר את־עצת אחיתפל הטובה לבעבור הביא יהוה אל־אבשלום את־הרעה׃ ס
15:17 ויאמר חושי אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את־אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יעצתי אני׃
16:17 ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל־תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תעבור פן יבלע למלך ולכל־העם אשר אתו׃
17:17 ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין־רגל והלכה השפחה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד כי לא יוכלו להראות לבוא העירה׃
18:17 וירא אתם נער ויגד לאבשלם וילכו שניהם מהרה ויבאו ׀ אל־בית־איש בבחורים ולו באר בחצרו וירדו שם׃
19:17 ותקח האשה ותפרש את־המסך על־פני הבאר ותשטח עליו הרפות ולא נודע דבר׃
20:17 ויבאו עבדי אבשלום אל־האשה הביתה ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן ותאמר להם האשה עברו מיכל המים ויבקשו ולא מצאו וישבו ירושלם׃ ס
21:17 ויהי ׀ אחרי לכתם ויעלו מהבאר וילכו ויגדו למלך דוד ויאמרו אל־דוד קומו ועברו מהרה את־המים כי־ככה יעץ עליכם אחיתפל׃
22:17 ויקם דוד וכל־העם אשר אתו ויעברו את־הירדן עד־אור הבקר עד־אחד לא נעדר אשר לא־עבר את־הירדן׃
23:17 ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את־החמור ויקם וילך אל־ביתו אל־עירו ויצו אל־ביתו ויחנק וימת ויקבר בקבר אביו׃ ס
24:17 ודוד בא מחנימה ואבשלם עבר את־הירדן הוא וכל־איש ישראל עמו׃
25:17 ואת־עמשא שם אבשלם תחת יואב על־הצבא ועמשא בן־איש ושמו יתרא הישראלי אשר־בא אל־אביגל בת־נחש אחות צרויה אם יואב׃
26:17 ויחן ישראל ואבשלם ארץ הגלעד׃ ס
27:17 ויהי כבוא דוד מחנימה ושבי בן־נחש מרבת בני־עמון ומכיר בן־עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרגלים׃
28:17 משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי׃
29:17 ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר־אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃
1:18 ויפקד דוד את־העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות׃
2:18 וישלח דוד את־העם השלשית ביד־יואב והשלשית ביד אבישי בן־צרויה אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי ס ויאמר המלך אל־העם יצא אצא גם־אני עמכם׃
3:18 ויאמר העם לא תצא כי אם־נס ננוס לא־ישימו אלינו לב ואם־ימתו חצינו לא־ישימו אלינו לב כי־עתה כמנו עשרה אלפים ועתה טוב כי־תהיה־לנו מעיר [לעזיר כ] (לעזור׃ ק) ס
4:18 ויאמר אליהם המלך אשר־ייטב בעיניכם אעשה ויעמד המלך אל־יד השער וכל־העם יצאו למאות ולאלפים׃
5:18 ויצו המלך את־יואב ואת־אבישי ואת־אתי לאמר לאט־לי לנער לאבשלום וכל־העם שמעו בצות המלך את־כל־השרים על־דבר אבשלום׃
6:18 ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים׃
7:18 וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי־שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף׃
8:18 ותהי־שם המלחמה [נפצית כ] (נפצת ק) על־פני כל־הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא׃
9:18 ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על־הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר־תחתיו עבר׃
10:18 וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את־אבשלם תלוי באלה׃
11:18 ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא־הכיתו שם ארצה ועלי לתת לך עשרה כסף וחגרה אחת׃
12:18 ויאמר האיש אל־יואב [ולא כ] (ולוא ק) אנכי שקל על־כפי אלף כסף לא־אשלח ידי אל־בן־המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת־אבישי ואת־אתי לאמר שמרו־מי בנער באבשלום׃
13:18 או־עשיתי [בנפשו כ] (בנפשי ק) שקר וכל־דבר לא־יכחד מן־המלך ואתה תתיצב מנגד׃
14:18 ויאמר יואב לא־כן אחילה לפניך ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה׃
15:18 ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את־אבשלום וימיתהו׃
16:18 ויתקע יואב בשפר וישב העם מרדף אחרי ישראל כי־חשך יואב את־העם׃
17:18 ויקחו את־אבשלום וישליכו אתו ביער אל־הפחת הגדול ויצבו עליו גל־אבנים גדול מאד וכל־ישראל נסו איש [לאהלו כ] (לאהליו׃ ק) ס
18:18 ואבשלם לקח ויצב־לו [בחיו כ] (בחייו ק) את־מצבת אשר בעמק־המלך כי אמר אין־לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על־שמו ויקרא לה יד אבשלם עד היום הזה׃ ס
19:18 ואחימעץ בן־צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את־המלך כי־שפטו יהוה מיד איביו׃
20:18 ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כי־ [על־ כ] (על־כן ק) בן־המלך מת׃
21:18 ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וירץ׃
22:18 ויסף עוד אחימעץ בן־צדוק ויאמר אל־יואב ויהי מה ארצה־נא גם־אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה־זה אתה רץ בני ולכה אין־בשורה מצאת׃
23:18 ויהי־מה ארוץ ויאמר לו רוץ וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את־הכושי׃
24:18 ודוד יושב בין־שני השערים וילך הצפה אל־גג השער אל־החומה וישא את־עיניו וירא והנה־איש רץ לבדו׃
25:18 ויקרא הצפה ויגד למלך ויאמר המלך אם־לבדו בשורה בפיו וילך הלוך וקרב׃
26:18 וירא הצפה איש־אחר רץ ויקרא הצפה אל־השער ויאמר הנה־איש רץ לבדו ויאמר המלך גם־זה מבשר׃
27:18 ויאמר הצפה אני ראה את־מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן־צדוק ויאמר המלך איש־טוב זה ואל־בשורה טובה יבוא׃
28:18 ויקרא אחימעץ ויאמר אל־המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה ס ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את־האנשים אשר־נשאו את־ידם באדני המלך׃
29:18 ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את־עבד המלך יואב ואת־עבדך ולא ידעתי מה׃
30:18 ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד׃
31:18 והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי־שפטך יהוה היום מיד כל־הקמים עליך׃ ס
32:18 ויאמר המלך אל־הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר־קמו עליך לרעה׃ ס
1:19 וירגז המלך ויעל על־עלית השער ויבך וכה ׀ אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי־יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני׃
2:19 ויגד ליואב הנה המלך בכה ויתאבל על־אבשלם׃
3:19 ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל־העם כי־שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על־בנו׃
4:19 ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה׃
5:19 והמלך לאט את־פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני׃ ס
6:19 ויבא יואב אל־המלך הבית ויאמר הבשת היום את־פני כל־עבדיך הממלטים את־נפשך היום ואת נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך׃
7:19 לאהבה את־שנאיך ולשנא את־אהביך כי ׀ הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי ׀ ידעתי היום כי [לא כ] (לו ק) אבשלום חי וכלנו היום מתים כי־אז ישר בעיניך׃
8:19 ועתה קום צא ודבר על־לב עבדיך כי ביהוה נשבעתי כי־אינך יוצא אם־ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל־הרעה אשר־באה עליך מנעריך עד־עתה׃ ס
9:19 ויקם המלך וישב בשער ולכל־העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל־העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו׃ ס
10:19 ויהי כל־העם נדון בכל־שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו ׀ מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן־הארץ מעל אבשלום׃
11:19 ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את־המלך׃ ס
12:19 והמלך דוד לח אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים לאמר דברו אל־זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את־המלך אל־ביתו ודבר כל־ישראל בא אל־המלך אל־ביתו׃
13:19 אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את־המלך׃
14:19 ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף אם־לא שר־צבא תהיה לפני כל־הימים תחת יואב׃
15:19 ויט את־לבב כל־איש־יהודה כאיש אחד וישלחו אל־המלך שוב אתה וכל־עבדיך׃
16:19 וישב המלך ויבא עד־הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את־המלך את־הירדן׃
17:19 וימהר שמעי בן־גרא בן־הימיני אשר מבחורים וירד עם־איש יהודה לקראת המלך דוד׃
18:19 ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך׃
19:19 ועברה העברה לעביר את־בית המלך ולעשות הטוב [בעינו כ] (בעיניו ק) ושמעי בן־גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן׃
20:19 ויאמר אל־המלך אל־יחשב־לי אדני עון ואל־תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר־יצא אדני־המלך מירושלם לשום המלך אל־לבו׃
21:19 כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה־באתי היום ראשון לכל־בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך׃ ס
22:19 ויען אבישי בן־צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את־משיח יהוה׃ ס
23:19 ויאמר דוד מה־לי ולכם בני צרויה כי־תהיו־לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני־מלך על־ישראל׃
24:19 ויאמר המלך אל־שמעי לא תמות וישבע לו המלך׃ ס
25:19 ומפבשת בן־שאול ירד לקראת המלך ולא־עשה רגליו ולא־עשה שפמו ואת־בגדיו לא כבס למן־היום לכת המלך עד־היום אשר־בא בשלום׃
26:19 ויהי כי־בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא־הלכת עמי מפיבשת׃
27:19 ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי־אמר עבדך אחבשה־לי החמור וארכב עליה ואלך את־המלך כי פסח עבדך׃
28:19 וירגל בעבדך אל־אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך׃
29:19 כי לא היה כל־בית אבי כי אם־אנשי־מות לאדני המלך ותשת את־עבדך באכלי שלחנך ומה־יש־לי עוד צדקה ולזעק עוד אל־המלך׃ פ
30:19 ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את־השדה׃
31:19 ויאמר מפיבשת אל־המלך גם את־הכל יקח אחרי אשר־בא אדני המלך בשלום אל־ביתו׃ ס
32:19 וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את־המלך הירדן לשלחו את־ [בירדן כ] (הירדן׃ ק)
33:19 וברזלי זקן מאד בן־שמנים שנה והוא־כלכל את־המלך בשיבתו במחנים כי־איש גדול הוא מאד׃
34:19 ויאמר המלך אל־ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם׃
35:19 ויאמר ברזלי אל־המלך כמה ימי שני חיי כי־אעלה את־המלך ירושלם׃
36:19 בן־שמנים שנה אנכי היום האדע ׀ בין־טוב לרע אם־יטעם עבדך את־אשר אכל ואת־אשר אשתה אם־אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל־אדני המלך׃
37:19 כמעט יעבר עבדך את־הירדן את־המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת׃
38:19 ישב־נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה ׀ עבדך כמהם יעבר עם־אדני המלך ועשה־לו את אשר־טוב בעיניך׃ ס
39:19 ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה־לו את־הטוב בעיניך וכל אשר־תבחר עלי אעשה־לך׃
40:19 ויעבר כל־העם את־הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו׃ ס
41:19 ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל־עם יהודה [ויעברו כ] (העבירו ק) את־המלך וגם חצי עם ישראל׃
42:19 והנה כל־איש ישראל באים אל־המלך ויאמרו אל־המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את־המלך ואת־ביתו את־הירדן וכל־אנשי דוד עמו׃ ס
43:19 ויען כל־איש יהודה על־איש ישראל כי־קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על־הדבר הזה האכול אכלנו מן־המלך אם־נשאת נשא לנו׃ ס
44:19 ויען איש־ישראל את־איש יהודה ויאמר עשר־ידות לי במלך וגם־בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא־היה דברי ראשון לי להשיב את־מלכי ויקש דבר־איש יהודה מדבר איש ישראל׃ ס
1:20 ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן־בכרי איש ימיני ויתקע בשפר ויאמר אין־לנו חלק בדוד ולא נחלה־לנו בבן־ישי איש לאהליו ישראל׃
2:20 ויעל כל־איש ישראל מאחרי דוד אחרי שבע בן־בכרי ואיש יהודה דבקו במלכם מן־הירדן ועד־ירושלם׃
3:20 ויבא דוד אל־ביתו ירושלם ויקח המלך את עשר־נשים ׀ פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית־משמרת ויכלכלם ואליהם לא־בא ותהיינה צררות עד־יום מתן אלמנות חיות׃ ס
4:20 ויאמר המלך אל־עמשא הזעק־לי את־איש־יהודה שלשת ימים ואתה פה עמד׃
5:20 וילך עמשא להזעיק את־יהודה [וייחר כ] (ויוחר ק) מן־המועד אשר יעדו׃ ס
6:20 ויאמר דוד אל־אבישי עתה ירע לנו שבע בן־בכרי מן־אבשלום אתה קח את־עבדי אדניך ורדף אחריו פן־מצא לו ערים בצרות והציל עיננו׃
7:20 ויצאו אחריו אנשי יואב והכרתי והפלתי וכל־הגברים ויצאו מירושלם לרדף אחרי שבע בן־בכרי׃
8:20 הם עם־האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם ויואב חגור ׀ מדו לבשו [ועלו כ] (ועליו ק) חגור חרב מצמדת על־מתניו בתערה והוא יצא ותפל׃ ס
9:20 ויאמר יואב לעמשא השלום אתה אחי ותחז יד־ימין יואב בזקן עמשא לנשק־לו׃
10:20 ועמשא לא־נשמר בחרב ׀ אשר ביד־יואב ויכהו בה אל־החמש וישפך מעיו ארצה ולא־שנה לו וימת ס ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן־בכרי׃
11:20 ואיש עמד עליו מנערי יואב ויאמר מי אשר חפץ ביואב ומי אשר־לדוד אחרי יואב׃
12:20 ועמשא מתגלל בדם בתוך המסלה וירא האיש כי־עמד כל־העם ויסב את־עמשא מן־המסלה השדה וישלך עליו בגד כאשר ראה כל־הבא עליו ועמד׃
13:20 כאשר הגה מן־המסלה עבר כל־איש אחרי יואב לרדף אחרי שבע בן־בכרי׃
14:20 ויעבר בכל־שבטי ישראל אבלה ובית מעכה וכל־הברים ס [ויקלהו כ] (ויקהלו ק) ויבאו אף־אחריו׃
15:20 ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל־העיר ותעמד בחל וכל־העם אשר את־יואב משחיתם להפיל החומה׃
16:20 ותקרא אשה חכמה מן־העיר שמעו שמעו אמרו־נא אל־יואב קרב עד־הנה ואדברה אליך׃
17:20 ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני ותאמר לו שמע דברי אמתך ויאמר שמע אנכי׃
18:20 ותאמר לאמר דבר ידברו בראשנה לאמר שאל ישאלו באבל וכן התמו׃
19:20 אנכי שלמי אמוני ישראל אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל למה תבלע נחלת יהוה׃ פ
20:20 ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אם־אבלע ואם־אשחית׃
21:20 לא־כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן־בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו־אתו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל־יואב הנה ראשו משלך אליך בעד החומה׃
22:20 ותבוא האשה אל־כל־העם בחכמתה ויכרתו את־ראש שבע בן־בכרי וישלכו אל־יואב ויתקע בשופר ויפצו מעל־העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל־המלך׃ ס
23:20 ויואב אל כל־הצבא ישראל ובניה בן־יהוידע על־ [הכרי כ] (הכרתי ק) ועל־הפלתי׃
24:20 ואדרם על־המס ויהושפט בן־אחילוד המזכיר׃
25:20 [ושיא כ] (ושוא ק) ספר וצדוק ואביתר כהנים׃
26:20 וגם עירא היארי היה כהן לדוד׃ ס
1:21 ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את־פני יהוה ס ויאמר יהוה אל־שאול ואל־בית הדמים על־אשר־המית את־הגבענים׃
2:21 ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם־מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני־ישראל ויהודה׃
3:21 ויאמר דוד אל־הגבענים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את־נחלת יהוה׃
4:21 ויאמרו לו הגבענים אין־ [לי כ] (לנו ק) כסף וזהב עם־שאול ועם־ביתו ואין־לנו איש להמית בישראל ויאמר מה־אתם אמרים אעשה לכם׃
5:21 ויאמרו אל־המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה־לנו נשמדנו מהתיצב בכל־גבל ישראל׃
6:21 [ינתן־ כ] (יתן־לנו ק) שבעה אנשים מבניו והוקענום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה ס ויאמר המלך אני אתן׃
7:21 ויחמל המלך על־מפי־בשת בן־יהונתן בן־שאול על־שבעת יהוה אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן־שאול׃
8:21 ויקח המלך אתש־ני בני רצפה בת־איה אשר ילדה לשאול את־ארמני ואת־מפבשת ואת־חמשת בני מיכל בת־שאול אשר ילדה לעדריאל בן־ברזלי המחלתי׃
9:21 ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני יהוה ויפלו [שבעתים כ] (שבעתם ק) יחד [והם כ] (והמה ק) המתו בימי קציר בראשנים [תחלת כ] (בתחלת ק) קציר שערים׃
10:21 ותקח רצפה בת־איה את־השק ותטהו לה אל־הצור מתחלת קציר עד נתך־מים עליהם מן־השמים ולא־נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת־חית השדה לילה׃
11:21 ויגד לדוד את אשר־עשתה רצפה בת־איה פלגש שאול׃
12:21 וילך דוד ויקח את־עצמות שאול ואת־עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד אשר גנבו אתם מרחב בית־שן אשר [תלום כ] (תלאום ק) [שם כ] [הפלשתים כ] (שמה ק) (פלשתים ק) ביום הכות פלשתים את־שאול בגלבע׃
13:21 ויעל משם את־עצמות שאול ואת־עצמות יהונתן בנו ויאספו את־עצמות המוקעים׃
14:21 ויקברו את־עצמות־שאול ויהונתן־בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר־צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי־כן׃ פ
15:21 ותהי־עוד מלחמה לפלשתים את־ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את־פלשתים ויעף דוד׃
16:21 [וישבו כ] (וישבי ק) בנב אשר ׀ בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את־דוד׃
17:21 ויעזר־לו אבישי בן־צרויה ויך את־הפלשתי וימיתהו אז נשבעו אנשי־דוד לו לאמר לא־תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את־נר ישראל׃ פ
18:21 ויהי אחרי־כן ותהי־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים אז הכה סבכי החשתי את־סף אשר בילדי הרפה׃ פ
19:21 ותהי־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים ויך אלחנן בן־יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים׃ ס
20:21 ותהי־עוד מלחמה בגת ויהי ׀ איש [מדין כ] (מדון ק) ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר וגם־הוא ילד להרפה׃
21:21 ויחרף את־ישראל ויכהו יהונתן בן־ [שמעי כ] (שמעה ק) אחי דוד׃
22:21 את־ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד־דוד וביד עבדיו׃ פ
1:22 וידבר דוד ליהוה את־דברי השירה הזאת ביום הציל יהוה אתו מכף כל־איביו ומכף שאול׃
2:22 ויאמר יהוה סלעי ומצדתי ומפלטי־לי׃
3:22 אלהי צורי אחסה־בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי משעי מחמס תשעני׃
4:22 מהלל אקרא יהוה ומאיבי אושע׃
5:22 כי אפפני משברי־מות נחלי בליעל יבעתני׃
6:22 חבלי שאול סבני קדמני מקשי־מות׃
7:22 בצר־לי אקרא יהוה ואל־אלהי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו׃
8:22 [ותגעש כ] (ויתגעש ק) ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי־חרה לו׃
9:22 עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו׃
10:22 ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו׃
11:22 וירכב על־כרוב ויעף וירא על־כנפי־רוח׃
12:22 וישת חשך סביבתיו סכות חשרת־מים עבי שחקים׃
13:22 מנגה נגדו בערו גחלי־אש׃
14:22 ירעם מן־שמים יהוה ועליון יתן קולו׃
15:22 וישלח חצים ויפיצם ברק [ויהמם כ] (ויהם׃ ק)
16:22 ויראו אפקי ים יגלו מסדות תבל בגערת יהוה מנשמת רוח אפו׃
17:22 ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים׃
18:22 יצילני מאיבי עז משנאי כי אמצו ממני׃
19:22 יקדמני ביום אידי ויהי יהוה משען לי׃
20:22 ויצא למרחב אתי יחלצני כי־חפץ בי׃
21:22 יגמלני יהוה כצדקתי כבר ידי ישיב לי׃
22:22 כי שמרתי דרכי יהוה ולא רשעתי מאלהי׃
23:22 כי כל־ [משפטו כ] (משפטיו ק) לנגדי וחקתיו לא־אסור ממנה׃
24:22 ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני׃
25:22 וישב יהוה לי כצדקתי כברי לנגד עיניו׃
26:22 עם־חסיד תתחסד עם־גבור תמים תתמם׃
27:22 עם־נבר תתבר ועם־עקש תתפל׃
28:22 ואת־עם עני תושיע ועיניך על־רמים תשפיל׃
29:22 כי־אתה נירי יהוה ויהוה יגיה חשכי׃
30:22 כי בכה ארוץ גדוד באלהי אדלג־שור׃
31:22 האל תמים דרכו אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכל החסים בו׃
32:22 כי מי־אל מבלעדי יהוה ומי צור מבלעדי אלהינו׃
33:22 האל מעוזי חיל ויתר תמים [דרכו כ] (דרכי׃ ק)
34:22 משוה [רגליו כ] (רגלי ק) כאילות ועל במותי יעמדני׃
35:22 מלמד ידי למלחמה ונחת קשת־נחושה זרעתי׃
36:22 ותתן־לי מגן ישעך וענתך תרבני׃
37:22 תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסלי׃
38:22 ארדפה איבי ואשמידם ולא אשוב עד־כלותם׃
39:22 ואכלם ואמחצם ולא יקומון ויפלו תחת רגלי׃
40:22 ותזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתני׃
41:22 ואיבי תתה לי ערף משנאי ואצמיתם׃
42:22 ישעו ואין משיע אל־יהוה ולא ענם׃
43:22 ואשחקם כעפר־ארץ כטיט־חוצות אדקם ארקעם׃
44:22 ותפלטני מריבי עמי תשמרני לראש גוים עם לא־ידעתי יעבדני׃
45:22 בני נכר יתכחשו־לי לשמוע אזן ישמעו לי׃
46:22 בני נכר יבלו ויחגרו ממסגרותם׃
47:22 חי־יהוה וברוך צורי וירם אלהי צור ישעי׃
48:22 האל הנתן נקמת לי ומוריד עמים תחתני׃
49:22 ומוציאי מאיבי ומקמי תרוממני מאיש חמסים תצילני׃
50:22 על־כן אודך יהוה בגוים ולשמך אזמר׃
51:22 [מגדיל כ] (מגדול ק) ישועות מלכו ועשה־חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד־עולם׃ ף
1:23 ואלה דברי דוד האחרנים נאם דוד בן־ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלהי יעקב ונעים זמרות ישראל׃
2:23 רוח יהוה דבר־בי ומלתו על־לשוני׃
3:23 אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים׃
4:23 וכאור בקר יזרח־שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ׃
5:23 כי־לא־כן ביתי עם־אל כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמרה כי־כל־ישעי וכל־חפץ כי־לא יצמיח׃
6:23 ובליעל כקוץ מנד כלהם כי־לא ביד יקחו׃
7:23 ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת׃ פ
8:23 אלה שמות הגברים אשר לדוד ישב בשבת תחכמני ׀ ראש השלשי הוא עדינו [העצנו כ] (העצני ק) על־שמנה מאות חלל בפעם [אחד כ] (אחת׃ ק) ס
9:23 [ואחרו כ] (ואחריו ק) אלעזר בן־ [דדי כ] (דדו ק) בן־אחחי בשלשה [גברים כ] (הגברים ק) עם־דוד בחרפם בפלשתים נאספו־שם למלחמה ויעלו איש ישראל׃
10:23 הוא קם ויך בפלשתים עד ׀ כי־יגעה ידו ותדבק ידו אל־החרב ויעש יהוה תשועה גדולה ביום ההוא והעם ישבו אחריו אך־לפשט׃ ס
11:23 ואחריו שמא בן־אגא הררי ויאספו פלשתים לחיה ותהי־שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים׃
12:23 ויתיצב בתוך־החלקה ויצילה ויך את־פלשתים ויעש יהוה תשועה גדולה׃ ס
13:23 וירדו [שלשים כ] (שלשה ק) מהשלשים ראש ויבאו אל־קציר אל־דוד אל־מערת עדלם וחית פלשתים חנה בעמק רפאים׃
14:23 ודוד אז במצודה ומצב פלשתים אז בית לחם׃
15:23 ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית־לחם אשר בשער׃
16:23 ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו־מים מבאר בית־לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל־דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם ליהוה׃
17:23 ויאמר חלילה לי יהוה מעשתי זאת הדם האנשים ההלכים בנפשותם ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגברים׃ ס
18:23 ואבישי אחי ׀ יואב בן־צרויה הוא ראש [השלשי כ] (השלשה ק) והוא עורר את־חניתו על־שלש מאות חלל ולו־שם בשלשה׃
19:23 מן־השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד־השלשה לא־בא׃ ס
20:23 ובניהו בן־יהוידע בן־איש־ [חי כ] (חיל ק) רב־פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את־ [האריה כ] (הארי ק) בתוך הבאר ביום השלג׃
21:23 והוא־הכה את־איש מצרי [אשר כ] (איש ק) מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזל את־החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃
22:23 אלה עשה בניהו בן־יהוידע ולו־שם בשלשה הגברים׃
23:23 מן־השלשים נכבד ואל־השלשה לא־בא וישמהו דוד אל־משמעתו׃ ס
24:23 עשה־אל אחי־יואב בשלשים אלחנן בן־דדו בית לחם׃
25:23 שמה החרדי אליקא החרדי׃ ס
26:23 חלץ הפלטי עירא בן־עקש התקועי׃ ס
27:23 אביעזר הענתתי מבני החשתי׃ ס
28:23 צלמון האחחי מהרי הנטפתי׃ ס
29:23 חלב בן־בענה הנטפתי ס אתי בן־ריבי מגבעת בני בנימן׃ ס
30:23 בניהו פרעתני הדי מנחלי געש׃ ס
31:23 אבי־עלבון הערבתי עזמות הברחמי׃ ס
32:23 אליחבא השעלבני בני ישן יהונתן׃ ס
33:23 שמה ההררי אחיאם בן־שרר האררי׃ ס
34:23 אליפלט בן־אחסבי בן־המעכתי ס אליעם בן־אחיתפל הגלני׃ ס
35:23 [חצרו כ] (חצרי ק) הכרמלי פערי הארבי׃ ס
36:23 יגאל בן־נתן מצבה ס בני הגדי׃ ס
37:23 צלק העמני ס נחרי הבארתי [נשאי כ] (נשא ק) כלי יואב בן־צריה׃ ס
38:23 עירא היתרי גרב היתרי׃ ס
39:23 אוריה החתי כל שלשים ושבעה׃ פ
1:24 ויסף אף־יהוה לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה׃
2:24 ויאמר המלך אל־יואב ׀ שר־החיל אשר־אתו שוט־נא בכל־שבטי ישראל מדן ועד־באר שבע ופקדו את־העם וידעתי את מספר העם׃ ס
3:24 ויאמר יואב אל־המלך ויוסף יהוה אלהיך אל־העם כהם ׀ וכהם מאה פעמים ועיני אדני־המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה׃
4:24 ויחזק דבר־המלך אל־יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את־העם את־ישראל׃
5:24 ויעברו את־הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך־הנחל הגד ואל־יעזר׃
6:24 ויבאו הגלעדה ואל־ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל־צידון׃
7:24 ויבאו מבצר־צר וכל־ערי החוי והכנעני ויצאו אל־נגב יהודה באר שבע׃
8:24 וישטו בכל־הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם׃
9:24 ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש־חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש־מאות אלף איש׃
10:24 ויך לב־דוד אתו אחרי־כן ספר את־העם ס ויאמר דוד אל־יהוה חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יהוה העבר־נא את־עון עבדך כי נסכלתי מאד׃
11:24 ויקם דוד בבקר פ ודבר־יהוה היה אל־גד הנביא חזה דוד לאמר׃
12:24 הלוך ודברת אל־דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר־לך אחת־מהם ואעשה־לך׃
13:24 ויבא־גד אל־דוד ויגד־לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים ׀ רעב ׀ בארצך אם־שלשה חדשים נסך לפני־צריך והוא רדפך ואם־היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה־אשיב שלחי דבר׃ ס
14:24 ויאמר דוד אל־גד צר־לי מאד נפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים [רחמו כ] (רחמיו ק) וביד־אדם אל־אפלה׃
15:24 ויתן יהוה דבר בישראל מהבקר ועד־עת מועד וימת מן־העם מדן ועד־באר שבע שבעים אלף איש׃
16:24 וישלח ידו המלאך ׀ ירושלם לשחתה וינחם יהוה אל־הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה היה עם־גרן [האורנה כ] (הארונה ק) היבסי׃ ס
17:24 ויאמר דוד אל־יהוה בראתו ׀ את־המלאך ׀ המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי׃ פ
18:24 ויבא־גד אל־דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן [ארניה כ] (ארונה ק) היבסי׃
19:24 ויעל דוד כדבר־גד כאשר צוה יהוה׃
20:24 וישקף ארונה וירא את־המלך ואת־עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה׃
21:24 ויאמר ארונה מדוע בא אדני־המלך אל־עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את־הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם׃
22:24 ויאמר ארונה אל־דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב [בעינו כ] (בעיניו ק) ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים׃
23:24 הכל נתן ארונה המלך למלך ס ויאמר ארונה אל־המלך יהוה אלהיך ירצך׃
24:24 ויאמר המלך אל־ארונה לא כי־קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את־הגרן ואת־הבקר בכסף שקלים חמשים׃
25:24 ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל׃