WLC (Consonants Only)
1:1 איכה ׀ ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס׃ ס
2:1 בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין־לה מנחם מכל־אהביה כל־רעיה בגדו בה היו לה לאיבים׃ ס
3:1 גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל־רדפיה השיגוה בין המצרים׃ ס
4:1 דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל־שעריה שוממין כהניה נאנחים בתולתיה נוגות והיא מר־לה׃ ס
5:1 היו צריה לראש איביה שלו כי־יהוה הוגה על רב־פשעיה עולליה הלכו שבי לפני־צר׃ ס
6:1 ויצא [מן־בת־ כ] (מבת־ציון ק) כל־הדרה היו שריה כאילים לא־מצאו מרעה וילכו בלא־כח לפני רודף׃ ס
7:1 זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד־צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על משבתה׃ ס
8:1 חטא חטאה ירושלם על־כן לנידה היתה כל־מכבדיה הזילוה כי־ראו ערותה גם־היא נאנחה ותשב אחור׃ ס
9:1 טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את־עניי כי הגדיל אויב׃ ס
10:1 ידו פרש צר על כל־מחמדיה כי־ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא־יבאו בקהל לך׃ ס
11:1 כל־עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו [מחמודיהם כ] (מחמדיהם ק) באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה׃ ס
12:1 לוא אליכם כל־עברי דרך הביטו וראו אם־יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו׃ ס
13:1 ממרום שלח־אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל־היום דוה׃ ס
14:1 נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על־צוארי הכשיל כחי נתנני אדני בידי לא־אוכל קום׃ ס
15:1 סלה כל־אבירי ׀ אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת־יהודה׃ ס
16:1 על־אלה ׀ אני בוכיה עיני ׀ עיני ירדה מים כי־רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב׃ ס
17:1 פרשה ציון בידיה אין מנחם לה צוה יהוה ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לנדה ביניהם׃ ס
18:1 צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי שמעו־נא כל־ [עמים כ] (העמים ק) וראו מכאבי בתולתי ובחורי הלכו בשבי׃ ס
19:1 קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי־בקשו אכל למו וישיבו את־נפשם׃ ס
20:1 ראה יהוה כי־צר־לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה־חרב בבית כמות׃ ס
21:1 שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי כל־איבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום־קראת ויהיו כמוני׃ ס
22:1 תבא כל־רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל־פשעי כי־רבות אנחתי ולבי דוי׃ פ
1:2 איכה יעיב באפו ׀ אדני את־בת־ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא־זכר הדם־רגליו ביום אפו׃ ס
2:2 בלע אדני [לא כ] (ולא ק) חמל את כל־נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת־יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה׃ ס
3:2 גדע בחרי־אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב׃ ס
4:2 דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי־עין באהל בת־ציון שפך כאש חמתו׃ ס
5:2 היה אדני ׀ כאויב בלע ישראל בלע כל־ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת־יהודה תאניה ואניה׃ ס
6:2 ויחמס כגן שכו שחת מועדו שכח יהוה ׀ בציון מועד ושבת וינאץ בזעם־אפו מלך וכהן׃ ס
7:2 זנח אדני ׀ מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד־אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית־יהוה כיום מועד׃ ס
8:2 חשב יהוה ׀ להשחית חומת בת־ציון נטה קו לא־השיב ידו מבלע ויאבל־חל וחומה יחדו אמללו׃ ס
9:2 טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם־נביאיה לא־מצאו חזון מיהוה׃ ס
10:2 ישבו לארץ ידמו זקני בת־ציון העלו עפר על־ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם׃ ס
11:2 כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על־שבר בת־עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה׃ ס
12:2 לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל־חיק אמתם׃ ס
13:2 מה־אעידך מה אדמה־לך הבת ירושלם מה אשוה־לך ואנחמך בתולת בת־ציון כי־גדול כים שברך מי ירפא־לך׃ ס
14:2 נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא־גלו על־עונך להשיב [שביתך כ] (שבותך ק) ויחזו לך משאות שוא ומדוחים׃ ס
15:2 ספקו עליך כפים כל־עברי דרך שרקו וינעו ראשם על־בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל־הארץ׃ ס
16:2 פצו עליך פיהם כל־אויביך שרקו ויחרקו־שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו׃ ס
17:2 עשה יהוה אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי־קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך׃ ס
18:2 צעק לבם אל־אדני חומת בת־ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל־תתני פוגת לך אל־תדם בת־עינך׃ ס
19:2 קומי ׀ רני [בליל כ] (בלילה ק) לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על־נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל־חוצות׃ ס
20:2 ראה יהוה והביטה למי עוללת כה אם־תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם־יהרג במקדש אדני כהן ונביא׃ ס
21:2 שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת׃ ס
22:2 תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף־יהוה פליט ושריד אשר־טפחתי ורביתי איבי כלם׃ פ
1:3 אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃
2:3 אותי נהג וילך חשך ולא־אור׃
3:3 אך בי ישב יהפך ידו כל־היום׃ ס
4:3 בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃
5:3 בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃
6:3 במחשכים הושיבני כמתי עולם׃ ס
7:3 גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃
8:3 גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃
9:3 גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃ ס
10:3 דב ארב הוא לי [אריה כ] (ארי ק) במסתרים׃
11:3 דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃
12:3 דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃ ס
13:3 הביא בכליותי בני אשפתו׃
14:3 הייתי שחק לכל־עמי נגינתם כל־היום׃
15:3 השביעני במרורים הרוני לענה׃ ס
16:3 ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר׃
17:3 ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃
18:3 ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃ ס
19:3 זכר־עניי ומרודי לענה וראש׃
20:3 זכור תזכור [ותשיח כ] (ותשוח ק) עלי נפשי׃
21:3 זאת אשיב אל־לבי על־כן אוחיל׃ ס
22:3 חסדי יהוה כי לא־תמנו כי לא־כלו רחמיו׃
23:3 חדשים לבקרים רבה אמונתך׃
24:3 חלקי יהוה אמרה נפשי על־כן אוחיל לו׃ ס
25:3 טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו׃
26:3 טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה׃
27:3 טוב לגבר כי־ישא על בנעוריו׃ ס
28:3 ישב בדד וידם כי נטל עליו׃
29:3 יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃
30:3 יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃ ס
31:3 כי לא יזנח לעולם אדני׃
32:3 כי אם־הוגה ורחם כרב [חסדו כ] (חסדיו׃ ק)
33:3 כי לא ענה מלבו ויגה בני־איש׃ ס
34:3 לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃
35:3 להטות משפט־גבר נגד פני עליון׃
36:3 לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃ ס
37:3 מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃
38:3 מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃
39:3 מה־יתאונן אדם חי גבר על־ [חטאו כ] (חטאיו׃ ק) ס
40:3 נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד־יהוה׃
41:3 נשא לבבנו אל־כפים אל־אל בשמים׃
42:3 נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃ ס
43:3 סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃
44:3 סכותה בענן לך מעבור תפלה׃
45:3 סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃ ס
46:3 פצו עלינו פיהם כל־איבינו׃
47:3 פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃
48:3 פלגי־מים תרד עיני על־שבר בת־עמי׃ ס
49:3 עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃
50:3 עד־ישקיף וירא יהוה משמים׃
51:3 עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃ ס
52:3 צוד צדוני כצפור איבי חנם׃
53:3 צמתו בבור חיי וידו־אבן בי׃
54:3 צפו־מים על־ראשי אמרתי נגזרתי׃ ס
55:3 קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃
56:3 קולי שמעת אל־תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃
57:3 קרבת ביום אקראך אמרת אל־תירא׃ ס
58:3 רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃
59:3 ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃
60:3 ראיתה כל־נקמתם כל־מחשבתם לי׃ ס
61:3 שמעת חרפתם יהוה כל־מחשבתם עלי׃
62:3 שפתי קמי והגיונם עלי כל־היום׃
63:3 שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃ ס
64:3 תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃
65:3 תתן להם מגנת־לב תאלתך להם׃
66:3 תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃ פ
1:4 איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני־קדש בראש כל־חוצות׃ ס
2:4 בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי־חרש מעשה ידי יוצר׃ ס
3:4 גם־ [תנין כ] (תנים ק) חלצו שד היניקו גוריהן בת־עמי לאכזר [כי כ] [ענים כ] (כיענים ק) במדבר׃ ס
4:4 דבק לשון יונק אל־חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם׃ ס
5:4 האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות׃ ס
6:4 ויגדל עון בת־עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו־רגע ולא־חלו בה ידים׃ ס
7:4 זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם׃ ס
8:4 חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על־עצמם יבש היה כעץ׃ ס
9:4 טובים היו חללי־חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃ ס
10:4 ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת־עמי׃ ס
11:4 כלה יהוה את־חמתו שפך חרון אפו ויצת־אש בציון ותאכל יסודתיה׃ ס
12:4 לא האמינו מלכי־ארץ [וכל כ] (כל ק) ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם׃ ס
13:4 מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים׃ ס
14:4 נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם׃ ס
15:4 סורו טמא קראו למו סורו סורו אל־תגעו כי נצו גם־נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור׃ ס
16:4 פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו [זקנים כ] (וזקנים ק) לא חננו׃ ס
17:4 [עודינה כ] (עודינו ק) תכלינה עינינו אל־עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל־גוי לא יושע׃ ס
18:4 צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי־בא קצינו׃ ס
19:4 קלים היו רדפינו מנשרי שמים על־ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו׃ ס
20:4 רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃ ס
21:4 שישי ושמחי בת־אדום [יושבתי כ] (יושבת ק) בארץ עוץ גם־עליך תעבר־כוס תשכרי ותתערי׃ ס
22:4 תם־עונך בת־ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת־אדום גלה על־חטאתיך׃ פ
1:5 זכר יהוה מה־היה לנו [הביט כ] (הביטה ק) וראה את־חרפתנו׃
2:5 נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים׃
3:5 יתומים היינו [אין כ] (ואין ק) אב אמתינו כאלמנות׃
4:5 מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו׃
5:5 על צוארנו נרדפנו יגענו [לא כ] (ולא ק) הונח־לנו׃
6:5 מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם׃
7:5 אבתינו חטאו [אינם כ] (ואינם ק) [אנחנו כ] (ואנחנו ק) עונתיהם סבלנו׃
8:5 עבדים משלו בנו פרק אין מידם׃
9:5 בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר׃
10:5 עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב׃
11:5 נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה׃
12:5 שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו׃
13:5 בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו׃
14:5 זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם׃
15:5 שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו׃
16:5 נפלה עטרת ראשנו אוי־נא לנו כי חטאנו׃
17:5 על־זה היה דוה לבנו על־אלה חשכו עינינו׃
18:5 על הר־ציון ששמם שועלים הלכו־בו׃ פ
19:5 אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור׃
20:5 למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים׃
21:5 השיבנו יהוה ׀ אליך [ונשוב כ] (ונשובה ק) חדש ימינו כקדם׃
22:5 כי אם־מאס מאסתנו קצפת עלינו עד־מאד׃