WLC (Consonants Only)
1:1 דברי קהלת בן־דוד מלך בירושלם׃
2:1 הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃
3:1 מה־יתרון לאדם בכל־עמלו שיעמל תחת השמש׃
4:1 דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃
5:1 וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם׃
6:1 הולך אל־דרום וסובב אל־צפון סובב ׀ סבב הולך הרוח ועל־סביבתיו שב הרוח׃
7:1 כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃
8:1 כל־הדברים יגעים לא־יוכל איש לדבר לא־תשבע עין לראות ולא־תמלא אזן משמע׃
9:1 מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש׃
10:1 יש דבר שיאמר ראה־זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃
11:1 אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא־יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ פ
12:1 אני קהלת הייתי מלך על־ישראל בירושלם׃
13:1 ונתתי את־לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל־אשר נעשה תחת השמים הוא ׀ ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃
14:1 ראיתי את־כל־המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃
15:1 מעות לא־יוכל לתקן וחסרון לא־יוכל להמנות׃
16:1 דברתי אני עם־לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל־אשר־היה לפני על־ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃
17:1 ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח׃
18:1 כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃
1:2 אמרתי אני בלבי לכה־נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם־הוא הבל׃
2:2 לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה־זה עשה׃
3:2 תרתי בלבי למשוך ביין את־בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר־אראה אי־זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם׃
4:2 הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃
5:2 עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל־פרי׃
6:2 עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים׃
7:2 קניתי עבדים ושפחות ובני־בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם׃
8:2 כנסתי לי גם־כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות׃
9:2 וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי׃
10:2 וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא־מנעתי את־לבי מכל־שמחה כי־לבי שמח מכל־עמלי וזה־היה חלקי מכל־עמלי׃
11:2 ופניתי אני בכל־מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃
12:2 ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי ׀ מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר־כבר עשוהו׃
13:2 וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן־הסכלות כיתרון האור מן־החשך׃
14:2 החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם־אני שמקרה אחד יקרה את־כלם׃
15:2 ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם־אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם־זה הבל׃
16:2 כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל׃
17:2 ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח׃
18:2 ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי׃
19:2 ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל־עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם־זה הבל׃
20:2 וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש׃
21:2 כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה׃
22:2 כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש׃
23:2 כי כל־ימיו מכאבים וכעס ענינו גם־בלילה לא־שכב לבו גם־זה הבל הוא׃
24:2 אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃
25:2 כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני׃
26:2 כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח׃
1:3 לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים׃ ס
2:3 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃
3:3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃
4:3 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃
5:3 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃
6:3 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃
7:3 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃
8:3 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ ס
9:3 מה־יתרון העושה באשר הוא עמל׃
10:3 ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃
11:3 את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף׃
12:3 ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו׃
13:3 וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃
14:3 ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃
15:3 מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף׃
16:3 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃
17:3 אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם׃
18:3 אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם׃
19:3 כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃
20:3 הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר׃
21:3 מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃
22:3 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃
1:4 ושבתי אני ואראה את־כל־העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה ׀ דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם׃
2:4 ושבח אני את־המתים שכבר מתו מן־החיים אשר המה חיים עדנה׃
3:4 וטוב משניהם את אשר־עדן לא היה אשר לא־ראה את־המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש׃
4:4 וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח׃
5:4 הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו׃
6:4 טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח׃
7:4 ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש׃
8:4 יש אחד ואין שני גם בן ואח אין־לו ואין קץ לכל־עמלו גם־ [עיניו כ] (עינו ק) לא־תשבע עשר ולמי ׀ אני עמל ומחסר את־נפשי מטובה גם־זה הבל וענין רע הוא׃
9:4 טובים השנים מן־האחד אשר יש־להם שכר טוב בעמלם׃
10:4 כי אם־יפלו האחד יקים את־חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו׃
11:4 גם אם־ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם׃
12:4 ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק׃
13:4 טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא־ידע להזהר עוד׃
14:4 כי־מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש׃
15:4 ראיתי את־כל־החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו׃
16:4 אין־קץ לכל־העם לכל אשר־היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו־בו כי־גם־זה הבל ורעיון רוח׃
17:4 שמר [רגליך כ] (רגלך ק) כאשר תלך אל־בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי־אינם יודעים לעשות רע׃
1:5 אל־תבהל על־פיך ולבך אל־ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על־הארץ על־כן יהיו דבריך מעטים׃
2:5 כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים׃
3:5 כאשר תדר נדר לאלהים אל־תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר־תדר שלם׃
4:5 טוב אשר לא־תדר משתדור ולא תשלם׃
5:5 אל־תתן את־פיך לחטיא את־בשרך ואל־תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על־קולך וחבל את־מעשה ידיך׃
6:5 כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את־האלהים ירא׃
7:5 אם־עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל־תתמה על־החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם׃
8:5 ויתרון ארץ בכל [היא כ] (הוא ק) מלך לשדה נעבד׃
9:5 אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל׃
10:5 ברבות הטובה רבו אוכליה ומה־כשרון לבעליה כי אם־ [ראית כ] (ראות ק) עיניו׃
11:5 מתוקה שנת העבד אם־מעט ואם־הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃
12:5 יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו׃
13:5 ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃
14:5 כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא־ישא בעמלו שילך בידו׃
15:5 וגם־זה רעה חולה כל־עמת שבא כן ילך ומה־יתרון לו שיעמל לרוח׃
16:5 גם כל־ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃
17:5 הנה אשר־ראיתי אני טוב אשר־יפה לאכול־ולשתות ולראות טובה בכל־עמלו ׀ שיעמל תחת־השמש מספר ימי־ [חיו כ] (חייו ק) אשר־נתן־לו האלהים כי־הוא חלקו׃
18:5 גם כל־האדם אשר נתן־לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את־חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃
19:5 כי לא הרבה יזכר את־ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃
1:6 יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על־האדם׃
2:6 איש אשר יתן־לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו ׀ מכל אשר־יתאוה ולא־ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא׃
3:6 אם־יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב ׀ שיהיו ימי־שניו ונפשו לא־תשבע מן־הטובה וגם־קבורה לא־היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל׃
4:6 כי־בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה׃
5:6 גם־שמש לא־ראה ולא ידע נחת לזה מזה׃
6:6 ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל־מקום אחד הכל הולך׃
7:6 כל־עמל האדם לפיהו וגם־הנפש לא תמלא׃
8:6 כי מה־יותר לחכם מן־הכסיל מה־לעני יודע להלך נגד החיים׃
9:6 טוב מראה עינים מהלך־נפש גם־זה הבל ורעות רוח׃
10:6 מה־שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם [שהתקיף כ] (שתקיף ק) ממנו׃
11:6 כי יש־דברים הרבה מרבים הבל מה־יתר לאדם׃
12:6 כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי־יגיד לאדם מה־יהיה אחריו תחת השמש׃
1:7 טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו׃
2:7 טוב ללכת אל־בית־אבל מלכת אל־בית משתה באשר הוא סוף כל־האדם והחי יתן אל־לבו׃
3:7 טוב כעס משחק כי־ברע פנים ייטב לב׃
4:7 לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה׃
5:7 טוב לשמע גערת חכם מאיש שמע שיר כסילים׃
6:7 כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל וגם־זה הבל׃
7:7 כי העשק יהולל חכם ויאבד את־לב מתנה׃
8:7 טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך־רוח מגבה־רוח׃
9:7 אל־תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח׃
10:7 אל־תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על־זה׃
11:7 טובה חכמה עם־נחלה ויתר לראי השמש׃
12:7 כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה׃
13:7 ראה את־מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו׃
14:7 ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את־זה לעמת־זה עשה האלהים על־דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה׃
15:7 את־הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו׃
16:7 אל־תהי צדיק הרבה ואל־תתחכם יותר למה תשומם׃
17:7 אל־תרשע הרבה ואל־תהי סכל למה תמות בלא עתך׃
18:7 טוב אשר תאחז בזה וגם־מזה אל־תנח את־ידך כי־ירא אלהים יצא את־כלם׃
19:7 החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר׃
20:7 כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה־טוב ולא יחטא׃
21:7 גם לכל־הדברים אשר ידברו אל־תתן לבך אשר לא־תשמע את־עבדך מקללך׃
22:7 כי גם־פעמים רבות ידע לבך אשר גם־ [את כ] (אתה ק) קללת אחרים׃
23:7 כל־זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני׃
24:7 רחוק מה־שהיה ועמק ׀ עמק מי ימצאנו׃
25:7 סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות׃
26:7 ומוצא אני מר ממות את־האשה אשר־היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה׃
27:7 ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון׃
28:7 אשר עוד־בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל־אלה לא מצאתי׃
29:7 לבד ראה־זה מצאתי אשר עשה האלהים את־האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים׃
1:8 מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא׃
2:8 אני פי־מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים׃
3:8 אל־תבהל מפניו תלך אל־תעמד בדבר רע כי כל־אשר יחפץ יעשה׃
4:8 באשר דבר־מלך שלטון ומי יאמר־לו מה־תעשה׃
5:8 שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם׃
6:8 כי לכל־חפץ יש עת ומשפט כי־רעת האדם רבה עליו׃
7:8 כי־איננו ידע מה־שיהיה כי כאשר יהיה מי יגיד לו׃
8:8 אין אדם שליט ברוח לכלוא את־הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא־ימלט רשע את־בעליו׃
9:8 את־כל־זה ראיתי ונתון את־לבי לכל־מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׃
10:8 ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן־עשו גם־זה הבל׃
11:8 אשר אין־נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על־כן מלא לב בני־האדם בהם לעשות רע׃
12:8 אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו כי גם־יודע אני אשר יהיה־טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו׃
13:8 וטוב לא־יהיה לרשע ולא־יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים׃
14:8 יש־הבל אשר נעשה על־הארץ אשר ׀ יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם־זה הבל׃
15:8 ושבחתי אני את־השמחה אשר אין־טוב לאדם תחת השמש כי אם־לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר־נתן־לו האלהים תחת השמש׃
16:8 כאשר נתתי את־לבי לדעת חכמה ולראות את־הענין אשר נעשה על־הארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה׃
17:8 וראיתי את־כל־מעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את־המעשה אשר נעשה תחת־השמש בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם־יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא׃
1:9 כי את־כל־זה נתתי אל־לבי ולבור את־כל־זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם־אהבה גם־שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם׃
2:9 הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא׃
3:9 זה ׀ רע בכל אשר־נעשה תחת השמש כי־מקרה אחד לכל וגם לב בני־האדם מלא־רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל־המתים׃
4:9 כי־מי אשר [יבחר כ] (יחבר ק) אל כל־החיים יש בטחון כי־לכלב חי הוא טוב מן־האריה המת׃
5:9 כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם׃
6:9 גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש׃
7:9 לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב־טוב יינך כי כבר רצה האלהים את־מעשיך׃
8:9 בכל־עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על־ראשך אל־יחסר׃
9:9 ראה חיים עם־אשה אשר־אהבת כל־ימי חיי הבלך אשר נתן־לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר־אתה עמל תחת השמש׃
10:9 כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה׃ ס
11:9 שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם׃
12:9 כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃
13:9 גם־זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי׃
14:9 עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא־אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים׃
15:9 ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא׃
16:9 ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים׃
17:9 דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים׃
18:9 טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה׃
1:10 זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט׃
2:10 לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׃
3:10 וגם־בדרך [כשהסכל כ] (כשסכל ק) הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא׃
4:10 אם־רוח המושל תעלה עליך מקומך אל־תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים׃
5:10 יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיצא מלפני השליט׃
6:10 נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו׃
7:10 ראיתי עבדים על־סוסים ושרים הלכים כעבדים על־הארץ׃
8:10 חפר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש׃
9:10 מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם׃
10:10 אם־קהה הברזל והוא לא־פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה׃
11:10 אם־ישך הנחש בלוא־לחש ואין יתרון לבעל הלשון׃
12:10 דברי פי־חכם חן ושפתות כסיל תבלענו׃
13:10 תחלת דברי־פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה׃
14:10 והסכל ירבה דברים לא־ידע האדם מה־שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו׃
15:10 עמל הכסילים תיגענו אשר לא־ידע ללכת אל־עיר׃
16:10 אי־לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו׃
17:10 אשריך ארץ שמלכך בן־חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי׃
18:10 בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית׃
19:10 לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את־הכל׃
20:10 גם במדעך מלך אל־תקלל ובחדרי משכבך אל־תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את־הקול ובעל [הכנפים כ] (כנפים ק) יגיד דבר׃
1:11 שלח לחמך על־פני המים כי־ברב הימים תמצאנו׃
2:11 תן־חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה־יהיה רעה על־הארץ׃
3:11 אם־ימלאו העבים גשם על־הארץ יריקו ואם־יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא׃
4:11 שמר רוח לא יזרע וראה בעבים לא יקצור׃
5:11 כאשר אינך יודע מה־דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את־מעשה האלהים אשר יעשה את־הכל׃
6:11 בבקר זרע את־זרעך ולערב אל־תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או־זה ואם־שניהם כאחד טובים׃
7:11 ומתוק האור וטוב לעינים לראות את־השמש׃
8:11 כי אם־שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את־ימי החשך כי־הרבה יהיו כל־שבא הבל׃
9:11 שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על־כל־אלה יביאך האלהים במשפט׃
10:11 והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי־הילדות והשחרות הבל׃
1:12 וזכר את־בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא־יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין־לי בהם חפץ׃
2:12 עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃
3:12 ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃
4:12 וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל־בנות השיר׃
5:12 גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃
6:12 עד אשר לא־ [ירחק כ] (ירתק ק) חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור׃
7:12 וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה׃
8:12 הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃
9:12 ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה׃
10:12 בקש קהלת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת׃
11:12 דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד׃
12:12 ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר׃
13:12 סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם׃
14:12 כי את־כל־מעשה האלהים יבא במשפט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע׃