1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13  14  15  16  17  18  19  20  21  22  23  24  25  26  27  28  29  30  31  32  33  34  35  36  37  38  39  40  41  42  43  44  45  46  47  48  

 Ezekiel יחזקאל

1:1 ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך־הגולה על־נהר־כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׃

2:1 בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין׃

3:1 היה היה דבר־יהוה אל־יחזקאל בן־בוזי הכהן בארץ כשדים על־נהר־כבר ותהי עליו שם יד־יהוה׃

4:1 וארא והנה רוח סערה באה מן־הצפון עןן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש׃

5:1 ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה׃

6:1 וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם׃

7:1 ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל׃

8:1 [כ= וידו] [ק= וידי] אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם׃

9:1 חברת אשה אל־אחותה כנפיהם לא־יסבו בלכתן איש אל־עבר פניו ילכו׃

10:1 ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל־הימין לארבעתם ופני־שור מהשמאול לארבעתן ופני־נשר לארבעתן׃

11:1 ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש שתים חברות איש ושתים מכסות את גויתיהנה׃

12:1 ואיש אל־עבר פניו ילכו אל אשר יהיה־שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן׃

13:1 ודמות החיות מראיהם כגחלי־אש בערות כמראה הלפדים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן־האש יוצא ברק׃

14:1 והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק׃

15:1 וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו׃

16:1 מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן׃

17:1 על־ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן׃

18:1 וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבתם מלאת עינים סביב לארבעתן׃

19:1 ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים׃

20:1 על אשר יהיה־שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים׃

21:1 בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים׃

22:1 ודמות על־ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על־ראשיהם מלמעלה׃

23:1 ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל־אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויתיהם׃

24:1 ואשמע את־קול כנפיהם כקול מים רבים כקול־שדי בלכתם קול המלה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהן׃

25:1 ויהי־קול מעל לרקיע אשר על־ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן׃

26:1 וממעל לרקיע אשר על־ראשם כמראה אבן־ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׃

27:1 וארא כעין חשמל כמראה־אש בית־לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה־אש ונגה לו סביב׃

28:1 כמראה הקשת אשר יהיה בעןן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד־יהוה ואראה ואפל על־פני ואשמע קול מדבר׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:2 ויאמר אלי בן־אדם עמד על־רגליך ואדבר אתך׃

2:2 ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על־רגלי ואשמע את מדבר אלי׃ ף

3:2 ויאמר אלי בן־אדם שולח אני אותך אל־בני ישראל אל־גוים המורדים אשר מרדו־בי המה ואבותם פשעו בי עד־עצם היום הזה׃

4:2 והבנים קשי פנים וחזקי־לב אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה׃

5:2 והמה אם־ישמעו ואם־יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם׃ ף

6:2 ואתה בן־אדם אל־תירא מהם ומדבריהם אל־תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל־עקרבים אתה יושב מדבריהם אל־תירא ומפניהם אל־תחת כי בית מרי המה׃

7:2 ודברת את־דברי אליהם אם־ישמעו ואם־יחדלו כי מרי המה׃ ף

8:2 ואתה בן־אדם שמע את אשר־אני מדבר אליך אל־תהי־מרי כבית המרי פצה פיך ואכל את אשר־אני נתן אליך׃

9:2 ואראה והנה־יד שלוחה אלי והנה־בו מגלת־ספר׃

10:2 ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קנים והגה והי׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:3 ויאמר אלי בן־אדם את אשר־תמצא אכול אכול את־המגלה הזאת ולך דבר אל־בית ישראל׃

2:3 ואפתח את־פי ויאכלני את המגלה הזאת׃

3:3 ויאמר אלי בן־אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק׃ ף

4:3 ויאמר אלי בן־אדם לך־בא אל־בית ישראל ודברת בדברי אליהם׃

5:3 כי לא אל־עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל־בית ישראל׃

6:3 לא אל־עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא־תשמע דבריהם אם־לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך׃

7:3 ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי־אינם אבים לשמע אלי כי כל־בית ישראל חזקי־מצח וקשי־לב המה׃

8:3 הנה נתתי את־פניך חזקים לעמת פניהם ואת־מצחך חזק לעמת מצחם׃

9:3 כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא־תירא אותם ולא־תחת מפניהם כי בית־מרי המה׃ ף

10:3 ויאמר אלי בן־אדם את־כל־דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע׃

11:3 ולך בא אל־הגולה אל־בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם־ישמעו ואם־יחדלו׃

12:3 ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד־יהוה ממקומו׃

13:3 וקול כנפי החיות משיקות אשה אל־אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול׃

14:3 ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד־יהוה עלי חזקה׃

15:3 ואבוא אל־הגולה תל אביב הישבים אל־נהר־כבר [כ= ואשר] [ק= ואשב] המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם׃

16:3 ויהי מקצה שבעת ימים ף ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

17:3 בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני׃

18:3 באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃

19:3 ואתה כי־הזהרת רשע ולא־שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את־נפשך הצלת׃ ס

20:3 ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתוק אשר עשה ודמו מידך אבקש׃

21:3 ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא־חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את־נפשך הצלת׃ ס

22:3 ותהי עלי שם יד־יהוה ויאמר אלי קום צא אל־הבקעה ושם אדבר אותך׃

23:3 ואקום ואצא אל־הבקעה והנה־שם כבוד־יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על־נהר־כבר ואפל על־פני׃

24:3 ותבא־בי רוח ותעמדני על־רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך׃

25:3 ואתה בן־אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוכ* בהם ולא תצא בתוכם׃

26:3 ולשונך אדביק אל־חךך ונאלמת ולא־תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה׃

27:3 ובדברי אותך אפתח את־פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:4 ואתה בן־אדם קח־לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את־ירושלם׃

2:4 ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים־עליה כרים סביב׃

3:4 ואתה קח־לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את־פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל׃ ס

4:4 ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון בית־ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם׃

5:4 ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עון בית־ישראל׃

6:4 וכלית את־אלה ושכבת על־צדך [כ= הימוני] [ק= הימני] שנית ונשאת את־עון בית־יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך׃

7:4 ואל־מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃

8:4 והנה נתתי עליך עבותים ולא־תהפך מצדך אל־צדך עד־כלותך ימי מצורך׃

9:4 ואתה קח־לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר־אתה שוכב על־צדך שלש־מאות ותשעים יום תאכלנו׃

10:4 ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד־עת תאכלנו׃

11:4 ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד־עת תשתה׃

12:4 ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם׃ ס

13:4 ויאמר יהוה ככה יאכלו בני־ישראל את־לחםם טמא בגוים אשר אדיחם שם׃

14:4 ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא־אכלתי מנעורי ועד־עתה ולא־בא בפי בשר פגול׃ ס

15:4 ויאמר אלי ראה נתתי לך את־[כ= צפועי] [ק= צפיעי] הבקר תחת גללי האדם ועשית את־לחמך עליהם׃ ס

16:4 ויאמר אלי בן־אדם הנני שבר מטה־לחם בירושלם ואכלו־לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו׃

17:4 למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:5 ואתה בן־אדם קח־לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על־ראשך ועל־זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם׃

2:5 שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור ולקחת את־השלשית תכה בחרב סביבותיה והשלשית תזרה לרוח וחרב אריק אחריהם׃

3:5 ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך׃

4:5 ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל־תוך האש ושרפת אתם באש ממנו תצא־אש אל־כל־בית ישראל׃ ף

5:5 כה אמר אדני יהוה זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות׃

6:5 ותמר את־משפטי לרשעה מן־הגוים ואת־חקותי מן־הארצות אשר סביבותיה כי במשפטי מאסו וחקותי לא־הלכו בהם׃ ס

7:5 לכן כה־אמר אדני יהוה יען המנכם מן־הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת־משפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם׃ ס

8:5 לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם־אני ועשיתי בתוךך משפטים לעיני הגוים׃

9:5 ועשיתי בך את אשר לא־עשיתי ואת אשר־לא־אעשה כמהו עוד יען כל־תועבתיך׃ ס

10:5 לכן אבות יאכלו בנים בתוךך ובנים יאכלו אבותם ועשיתי בך שפטים וזריתי את־כל־שאריתך לכל־רוח׃ ף

11:5 לכן חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען את־מקדשי טמאת בכל־שקוציך ובכל־תועבתיך וגם־אני אגרע ולא־תחוס עיני וגם־אני לא אחמול׃

12:5 שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוךך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל־רוח אזרה וחרב אריק אחריהם׃

13:5 וכלה אפי והנחותי חמתי בם והנחמתי וידעו כי־אני יהוה דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם׃

14:5 ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל־עובר׃

15:5 והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתכחות חמה אני יהוה דברתי׃

16:5 בשלחי את־חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית אשר־אשלח אותם לשחתכם ורעב אסף עליכם ושברתי לכם מטה־לחם׃

17:5 ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ושכלך ודבר ודם יעבר־בך וחרב אביא עליך אני יהוה דברתי׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:6 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:6 בן־אדם שים פניך אל־הרי ישראל והנבא אליהם׃

3:6 ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים [כ= ולגאית] [ק= ולגאיות] הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם׃

4:6 ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם׃

5:6 ונתתי את־פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את־עצמותיכם סביבות מזבחותיכם׃

6:6 בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם׃

7:6 ונפל חלל בתוככם וידעתם כי־אני יהוה׃

8:6 והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות׃

9:6 וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו־שם אשר נשברתי את־לבם הזונה אשר־סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם׃

10:6 וידעו כי־אני יהוה לא אל־חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת׃ ף

11:6 כה־אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר־אח אל כל־תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו׃

12:6 הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם׃

13:6 וידעתם כי־אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל־גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל־עץ רעןן ותחת כל־אלה עבתה מקום אשר נתנו־שם ריח ניחח לכל גלוליהם׃

14:6 ונטיתי את־ידי עליהם ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי־אני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:7 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:7 ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־[כ= ארבעת] [ק= ארבע] כנפות הארץ׃

3:7 עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃

4:7 ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ ף

5:7 כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃

6:7 קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃

7:7 באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃

8:7 עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃

9:7 ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃

10:7 הנה היום הנה באה יצאה הצפרה ץץ המטה פרח הזדון׃

11:7 החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃

12:7 בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃

13:7 כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃

14:7 תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃

15:7 החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃

16:7 ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃

17:7 כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃

18:7 וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃

19:7 כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃

20:7 וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃

21:7 ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [כ= וחללה] [ק= וחללוהו]׃

22:7 והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ ף

23:7 עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃

24:7 והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃

25:7 קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃

26:7 הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃

27:7 המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:8 ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד אדני יהוה׃

2:8 ואראה והנה דמות כמראה־אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה־זהר כעין החשמלה׃

3:8 וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח בין־הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל־פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר־שם מושב סמל הקנאה המקנה׃

4:8 והנה־שם כבוד אלהי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה׃

5:8 ויאמר אלי בן־אדם שא־נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה׃

6:8 ויאמר אלי בן־אדם הראה אתה [כ= מהם] [ק= מה] [ק= הם] עשים תועבות גדלות אשר בית־ישראל עשים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדלות׃ ס

7:8 ויבא אתי אל־פתח החצר ואראה והנה חר־אחד בקיר׃

8:8 ויאמר אלי בן־אדם חתר־נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אחד׃

9:8 ויאמר אלי בא וראה את־התועבות הרעות אשר הם עשים פה׃

10:8 ואבוא ואראה והנה כל־תבנית רמש ובהמה שקץ וכל־גלולי* בית ישראל מחקה על־הקיר סביב סביב׃

11:8 ושבעים איש מזקני בית־ישראל ויאזניהו בן־שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר עןן־הקטרת עלה׃

12:8 ויאמר אלי הראית בן־אדם אשר זקני בית־ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אמרים אין יהוה ראה אתנו עזב יהוה את־הארץ׃

13:8 ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר־המה עשים׃

14:8 ויבא אתי אל־פתח שער בית־יהוה אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז׃ ס

15:8 ויאמר אלי הראית בן־אדם עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה׃

16:8 ויבא אתי אל־חצר בית־יהוה הפנימית והנה־פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל־היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש׃

17:8 ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם׃

18:8 וגם־אני אעשה בחמה לא־תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם׃

 Ezekiel יחזקאל

1:9 ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו׃

2:9 והנה ששה אנשים באים מדרך־שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש־אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת׃

3:9 וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל־האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במתניו׃ ס

4:9 ויאמר יהוה [כ= אלו] [ק= אליו] עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על־מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל־התועבות הנעשות בתוכה׃

5:9 ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו [כ= על] [ק= אל]־תחס [כ= עיניכם] [ק= עינכם] ואל־תחמלו׃

6:9 זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל־כל־איש אשר־עליו התו אל־תגשו וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית׃

7:9 ויאמר אליהם טמאו את־הבית ומלאו את־החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר׃

8:9 ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על־פני ואזעק ואמר אהה אדני יהוה המשחית אתה את כל־שארית ישראל בשפךך את־חמתך על־ירושלם׃

9:9 ויאמר אלי עון בית־ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה כי אמרו עזב יהוה את־הארץ ואין יהוה ראה׃

10:9 וגם־אני לא־תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי׃

11:9 והנה האיש לבש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי [כ= כאשר] [ק= ככל*] [ק= אשר] צויתני׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:10 ואראה והנה אל־הרקיע אשר על־ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם׃

2:10 ויאמר אל־האיש לבש הבדים ויאמר בא אל־בינות לגלגל אל־תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי־אש מבינות לכרבים וזרק על־העיר ויבא לעיני׃

3:10 והכרבים עמדים מימין לבית בבאו האיש והעןן מלא את־החצר הפנימית׃

4:10 וירם כבוד־יהוה מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את־העןן והחצר מלאה את־נגה כבוד יהוה׃

5:10 וקול כנפי הכרובים נשמע עד־החצר החיצנה כקול אל־שדי בדברו׃

6:10 ויהי בצותו את־האיש לבש־הבדים לאמר קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבא ויעמד אצל האופן׃

7:10 וישלח הכרוב את־ידו מבינות לכרובים אל־האש אשר בינות הכרבים וישא ויתן אל־חפני לבש הבדים ויקח ויצא׃

8:10 וירא לכרבים תבנית יד־אדם תחת כנפיהם׃

9:10 ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעין אבן תרשיש׃

10:10 ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן׃

11:10 בלכתם אל־ארבעת רבעיהם ילכו לא יסבו בלכתם כי המקום אשר־יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם׃

12:10 וכל־בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם׃

13:10 לאופנים להם קורא הגלגל באזני׃

14:10 וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני־נשר׃

15:10 וירמו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר־כבר׃

16:10 ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את־כנפיהם לרום מעל הארץ לא־יסבו האופנים גם־הם מאצלם׃

17:10 בעמדם יעמדו וברוםם ירומו אותם כי רוח החיה בהם׃

18:10 ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית ויעמד על־הכרובים׃

19:10 וישאו הכרובים את־כנפיהם וירומו מן־הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם ויעמד פתח שער בית־יהוה הקדמוני וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה׃

20:10 היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי־ישראל בנהר־כבר ואדע כי כרובים המה׃

21:10 ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם׃

22:10 ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על־נהר־כבר מראיהם ואותם איש אל־עבר פניו ילכו׃

 Ezekiel יחזקאל

1:11 ותשא אתי רוח ותבא אתי אל־שער בית־יהוה הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את־יאזניה בן־עזר ואת־פלטיהו בן־בניהו שרי העם׃ ף

2:11 ויאמר אלי בן־אדם אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת־רע בעיר הזאת׃

3:11 האמרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר׃

4:11 לכן הנבא עליהם הנבא בן־אדם׃

5:11 ותפל עלי רוח יהוה ויאמר אלי אמר כה־אמר יהוה כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה׃

6:11 הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצתיה חלל׃ ף

7:11 לכן כה־אמר אדני יהוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה׃

8:11 חרב יראתם וחרב אביא עליכם נאם אדני יהוה׃

9:11 והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד־זרים ועשיתי בכם שפטים׃

10:11 בחרב תפלו על־גבול ישראל אשפוט אתכם וידעתם כי־אני יהוה׃

11:11 היא לא־תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל־גבול ישראל אשפט אתכם׃

12:11 וידעתם כי־אני יהוה אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם׃

13:11 ויהי כהנבאי ופלטיהו בן־בניה מת ואפל על־פני ואזעק קול־גדול ואמר אהה אדני יהוה כלה אתה עשה את שארית ישראל׃ ף

14:11 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

15:11 בן־אדם אחיך אחיך אנשי גאלתך וכל־בית ישראל כלה אשר אמרו להם ישבי ירושלם רחקו מעל יהוה לנו היא נתנה הארץ למורשה׃ ס

16:11 לכן אמר כה־אמר אדני יהוה כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר־באו שם׃ ס

17:11 לכן אמר כה־אמר אדני יהוה וקבצתי אתכם מן־העמים ואספתי אתכם מן־הארצות אשר נפצותם בהם ונתתי לכם את־אדמת ישראל׃

18:11 ובאו־שמה והסירו את־כל־שקוציה ואת־כל־תועבותיה ממנה׃

19:11 ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר׃

20:11 למען בחקתי ילכו ואת־משפטי ישמרו ועשו אתם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

21:11 ואל־לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה׃

22:11 וישאו הכרובים את־כנפיהם והאופנים לעמתם וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה׃

23:11 ויעל כבוד יהוה מעל תוך העיר ויעמד על־ההר אשר מקדם לעיר׃

24:11 ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל־הגולה במראה ברוח אלהים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי׃

25:11 ואדבר אל־הגולה את כל־דברי יהוה אשר הראני׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:12 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:12 בן־אדם בתוך בית־המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם׃

3:12 ואתה בן־אדם עשה לך כלי גולה וגלה יוםם לעיניהם וגלית ממקומך אל־מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה׃

4:12 והוצאת כליך ככלי גולה יוםם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה׃

5:12 לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו׃

6:12 לעיניהם על־כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את־הארץ כי־מופת נתתיך לבית ישראל׃

7:12 ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יוםם ובערב חתרתי־לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי לעיניהם׃ ף

8:12 ויהי דבר־יהוה אלי בבקר לאמר׃

9:12 בן־אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה׃

10:12 אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל־בית ישראל אשר־המה בתוכם׃

11:12 אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו׃

12:12 והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא־יראה לעין הוא את־הארץ׃

13:12 ופרשתי את־רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא־יראה ושם ימות׃

14:12 וכל אשר סביבתיו [כ= עזרה] [ק= עזרו] וכל־אגפיו אזרה לכל־רוח וחרב אריק אחריהם׃

15:12 וידעו כי־אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות׃

16:12 והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את־כל־תועבותיהם בגוים אשר־באו שם וידעו כי־אני יהוה׃ ף

17:12 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

18:12 בן־אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה׃

19:12 ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל־אדמת ישראל לחםם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל־הישבים בה׃

20:12 והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי־אני יהוה׃ ף

21:12 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

22:12 בן־אדם מה־המשל הזה לכם על־אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל־חזון׃

23:12 לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה השבתי את־המשל הזה ולא־ימשלו אתו* עוד בישראל כי אם־דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל־חזון׃

24:12 כי לא יהיה עוד כל־חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל׃

25:12 כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה׃ ף

26:12 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

27:12 בן־אדם הנה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא׃

28:12 לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא־תמשך עוד כל־דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:13 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:13 בן־אדם הנבא אל־נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר־יהוה׃

3:13 כה אמר אדני יהוה הוי על־הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו׃

4:13 כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו׃

5:13 לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על־בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה׃

6:13 חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם־יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר׃

7:13 הלוא מחזה־שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם־יהוה ואני לא דברתי׃ ס

8:13 לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה׃

9:13 והיתה ידי אל־הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא־יהיו ובכתב בית־ישראל לא יכתבו ואל־אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה׃

10:13 יען וביען הטעו את־עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל׃

11:13 אמר אל־טחי תפל ויפל היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע׃

12:13 והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם׃ ס

13:13 לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח־סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה׃

14:13 והרסתי את־הקיר אשר־טחתם תפל והגעתיהו אל־הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי־אני יהוה׃

15:13 וכליתי את־חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו׃

16:13 נביאי ישראל הנבאים אל־ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה׃ ף

17:13 ואתה בן־אדם שים פניך אל־בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן׃

18:13 ואמרת כה־אמר אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על כל־אצילי ידי ועשות המספחות על־ראש כל־קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה׃

19:13 ותחללנה אתי אל־עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא־תמותנה ולחיות נפשות אשר לא־תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב׃ ס

20:13 לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את־הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את־הנפשות אשר אתם מצדדות את־נפשים לפרחת׃

21:13 וקרעתי את־מספחתיכם והצלתי את־עמי מידכן ולא־יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי־אני יהוה׃

22:13 יען הכאות לב־צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי־שוב מדרכו הרע להחיתו׃

23:13 לכן שוא לא תחזינה וקסם לא־תקסמנה עוד והצלתי את־עמי מידכן וידעתן כי־אני יהוה׃

 Ezekiel יחזקאל

1:14 ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני׃ ף

2:14 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

3:14 בן־אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על־לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם׃ ס

4:14 לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני יהוה נעניתי לו [כ= בה] [ק= בא] ברב גלוליו׃

5:14 למען תפש את־בית־ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם׃ ס

6:14 לכן אמר אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל־תועבתיכם השיבו פניכם׃

7:14 כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר־יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא לדרש־לו בי אני יהוה נענה־לו בי׃

8:14 ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי־אני יהוה׃* ס

9:14 והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל׃

10:14 ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה׃

11:14 למען לא־יתעו עוד בית־ישראל מאחרי ולא־יטמאו עוד בכל־פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים נאם אדני יהוה׃ ף

12:14 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

13:14 בן־אדם ארץ כי תחטא־לי למעל־מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה־לחם והשלחתי־בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה׃

14:14 והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח [כ= דנאל] [ק= דניאל] ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה׃

15:14 לו־חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה׃

16:14 שלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בנים ואם־בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה׃

17:14 או חרב אביא על־הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה׃

18:14 ושלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו׃

19:14 או דבר אשלח אל־הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה׃

20:14 ונח [כ= דנאל] [ק= דניאל] ואיוב בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בן אם־בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם׃ ף

21:14 כי כה אמר אדני יהוה אף כי־ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל־ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה׃

22:14 והנה נותרה־בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את־דרכם ואת־עלילותם ונחמתם על־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם את כל־אשר הבאתי עליה׃

23:14 ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:15 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:15 בן־אדם מה־יהיה עץ־הגפן מכל־עץ הזמורה אשר היה בעצי היער׃

3:15 היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם־יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל־כלי׃

4:15 הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה׃

5:15 הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי־אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה׃ ס

6:15 לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ־הגפן בעץ היער אשר־נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את־ישבי ירושלם׃

7:15 ונתתי את־פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי־אני יהוה בשומי את־פני בהם׃

8:15 ונתתי את־הארץ שממה יען מעלו מעל נאם אדני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:16 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:16 בן־אדם הודע את־ירושלם את־תועבתיה׃

3:16 ואמרת כה־אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית׃

4:16 ומולדותיך ביום הולדת אתך לא־כרת שרך ובמים לא־רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת׃

5:16 לא־חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל־פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך׃

6:16 ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי׃

7:16 רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה׃

8:16 ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי׃

9:16 וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסךך בשמן׃

10:16 ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי׃

11:16 ואעדך עדי ואתנה צמידים על־ידיך ורביד על־גרונך׃

12:16 ואתן נזם על־אפך ועגילים על־אזניך ועטרת תפארת בראשך׃

13:16 ותעדי זהב וכסף ומלבושך [כ= ששי] [ק= שש] ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן [כ= אכלתי] [ק= אכלת] ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה׃

14:16 ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר־שמתי עליך נאם אדני יהוה׃

15:16 ותבטחי ביפיך ותזני על־שמך ותשפכי את־תזנותיך על־כל־עובר לו־יהי׃

16:16 ותקחי מבגדיך ותעשי־לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה׃

17:16 ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי־לך צלמי זכר ותזני־בם׃

18:16 ותקחי את־בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי [כ= נתתי] [ק= נתת] לפניהם׃

19:16 ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה׃

20:16 ותקחי את־בניך ואת־בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט [כ= מתזנתך] [ק= מתזנותיך]׃

21:16 ותשחטי את־בני ותתנים בהעביר אותם להם׃

22:16 ואת כל־תועבתיך ותזנתיך לא [כ= זכרתי] [ק= זכרת] את־ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבוססת בדמך היית׃

23:16 ויהי אחרי כל־רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה׃

24:16 ותבני־לך גב ותעשי־לך רמה בכל־רחוב׃

25:16 אל־כל־ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את־יפיך ותפשקי את־רגליך לכל־עובר ותרבי את־[כ= תזנתך] [ק= תזנותיך]׃

26:16 ותזני אל־בני־מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את־תזנתך להכעיסני׃

27:16 והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרךך זמה׃

28:16 ותזני אל־בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת׃

29:16 ותרבי את־תזנותך אל־ארץ כנען כשדימה וגם־בזאת לא שבעת׃

30:16 מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את־כל־אלה מעשה אשה־זונה שלטת׃

31:16 בבנותיך גבך בראש כל־דרך ורמתך [כ= עשיתי] [ק= עשית] בכל־רחוב ולא־[כ= הייתי] [ק= היית] כזונה לקלס אתןן׃

32:16 האשה המנאפת תחת אישה תקח את־זרים׃

33:16 לכל־זנות יתנו־נדה ואת נתת את־נדניך לכל־מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך׃

34:16 ויהי־בך הפך מן־הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתןן ואתןן לא נתן־לך ותהי להפך׃

35:16 לכן זונה שמעי דבר־יהוה׃ ף

36:16 כה־אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על־מאהביך ועל כל־גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם׃

37:16 לכן הנני מקבץ את־כל־מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל־אשר אהבת על כל־אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את־כל־ערותך׃

38:16 ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה׃

39:16 ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה׃

40:16 והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם׃

41:16 ושרפו בתיך באש ועשו־בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם־אתןן לא תתני־עוד׃

42:16 והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד׃

43:16 יען אשר לא־[כ= זכרתי] [ק= זכרת] את־ימי נעוריך ותרגזי־לי בכל־אלה וגם־אני הא דרךך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא [כ= עשיתי] [ק= עשית] את־הזמה על כל־תועבתיך׃

44:16 הנה כל־המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה׃

45:16 בת־אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי׃

46:16 ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על־שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה׃

47:16 ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן [כ= עשיתי] [ק= עשית] כמעט קט ותשחתי מהן בכל־דרכיך׃

48:16 חי־אני נאם אדני יהוה אם־עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך׃

49:16 הנה־זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת־לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד־עני ואביון לא החזיקה׃

50:16 ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי׃ ס

51:16 ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את־תועבותיך מהנה ותצדקי את־[כ= אחותך] [ק= אחותיך] בכל־תועבותיך אשר [כ= עשיתי] [ק= עשית]׃

52:16 גם־את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר־התעבת מהן תצדקנה ממך וגם־את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך׃

53:16 ושבתי את־שביתהן את־[כ= שבית] [ק= שבות] סדם ובנותיה ואת־[כ= שבית] [ק= שבות] שמרון ובנותיה [כ= ושבית] [ק= ושבות] שביתיך בתוכהנה׃

54:16 למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן׃

55:16 ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן׃

56:16 ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך׃

57:16 בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות־ארם וכל־סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב׃

58:16 את־זמתך ואת־תועבותיך את נשאתים נאם יהוה׃ ס

59:16 כי כה אמר אדני יהוה [כ= ועשית] [ק= ועשיתי] אותך כאשר עשית אשר־בזית אלה להפר ברית׃

60:16 וזכרתי אני את־בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם׃

61:16 וזכרת את־דרכיך ונכלמת בקחתך את־אחותיך הגדלות ממך אל־הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך׃

62:16 והקימותי אני את־בריתי אתך וידעת כי־אני יהוה׃

63:16 למען תזכרי ובשת ולא יהיה־לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי־לך לכל־אשר עשית נאם אדני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:17 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:17 בן־אדם חוד חידה ומשל משל אל־בית ישראל׃

3:17 ואמרת כה־אמר אדני יהוה הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר־לו הרקמה בא אל־הלבנון ויקח את־צמרת הארז׃

4:17 את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל־ארץ כנען בעיר רכלים שמו׃

5:17 ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה־זרע קח על־מים רבים צפצפה שמו׃

6:17 ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פארות׃

7:17 ויהי נשר־אחד גדול גדול כנפים ורב־נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה־לו להשקות אותה מערגות מטעה׃

8:17 אל־שדה טוב אל־מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת׃ ס

9:17 אמר כה אמר אדני יהוה תצלח הלוא את־שרשיה ינתק ואת־פריה יקוסס ויבש כל־טרפי צמחה תיבש ולא־בזרע גדולה ובעם־רב למשאות אותה משרשיה׃

10:17 והנה שתולה התצלח הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על־ערגת צמחה תיבש׃ ף

11:17 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

12:17 אמר־נא לבית המרי הלא ידעתם מה־אלה אמר הנה־בא מלך־בבל ירושלם ויקח את־מלכה ואת־שריה ויבא אותם אליו בבלה׃

13:17 ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באלה ואת־אילי הארץ לקח׃

14:17 להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמר את־בריתו לעמדה׃

15:17 וימרד־בו לשלח מלאכיו מצרים לתת־לו סוסים ועם־רב היצלח הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט׃

16:17 חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את־אלתו ואשר הפר את־בריתו אתו בתוך־בבל ימות׃

17:17 ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות׃

18:17 ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל־אלה עשה לא ימלט׃ ס

19:17 לכן כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו׃

20:17 ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי והביאותיהו בבלה ונשפטתי אתו שם מעלו אשר מעל־בי׃

21:17 ואת כל־[כ= מברחו] [ק= מברחיו] בכל־אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל־רוח יפרשו וידעתם כי אני יהוה דברתי׃ ס

22:17 כה אמר אדני יהוה ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש ינקותיו רך אקטף ושתלתי אני על הר־גבה ותלול׃

23:17 בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל־כנף בצל דליותיו תשכנה׃

24:17 וידעו כל־עצי השדה כי אני יהוה השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני יהוה דברתי ועשיתי׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:18 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:18 מה־לכם אתם משלים את־המשל הזה על־אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה׃

3:18 חי־אני נאם אדני יהוה אם־יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל׃

4:18 הן כל־הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי־הנה הנפש החטאת היא תמות׃ ס

5:18 ואיש כי־יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה׃

6:18 אל־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל ואת־אשת רעהו לא טמא* ואל־אשה נדה לא יקרב׃

7:18 ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכסה־בגד׃

8:18 בנשך לא־יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו משפט אמת יעשה בין איש לאיש׃

9:18 בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם אדני יהוה׃

10:18 והוליד בן־פריץ שפך דם ועשה אח מאחד מאלה׃

11:18 והוא את־כל־אלה לא עשה כי גם אל־ההרים אכל ואת־אשת רעהו טמא׃

12:18 עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל־הגלולים נשא עיניו תועבה עשה׃

13:18 בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל־התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה׃

14:18 והנה הוליד בן וירא את־כל־חטאת אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן׃

15:18 על־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל את־אשת רעהו לא טמא׃

16:18 ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה־בגד׃

17:18 מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה׃

18:18 אביו כי־עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא־טוב עשה בתוך עמיו והנה־מת בעונו׃

19:18 ואמרתם מדע לא־נשא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה את כל־חקותי שמר ויעשה אתם חיה יחיה׃

20:18 הנפש החטאת היא תמות בן לא־ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת [כ= רשע] [ק= הרשע] עליו תהיה׃ ס

21:18 והרשע כי ישוב מכל־[כ= חטאתו] [ק= חטאתיו] אשר עשה ושמר את־כל־חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות׃

22:18 כל־פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר־עשה יחיה׃

23:18 החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני יהוה הלוא בשובו מדרכיו וחיה׃ ס

24:18 ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר־עשה הרשע יעשה וחי כל־[כ= צדקתו] [ק= צדקתיו] אשר־עשה לא תזכרנה במעלו אשר־מעל ובחטאתו אשר־חטא בם ימות׃

25:18 ואמרתם לא יתכן דרך אדני שמעו־נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו׃

26:18 בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר־עשה ימות׃ ס

27:18 ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את־נפשו יחיה׃

28:18 ויראה [כ= וישוב] [ק= וישב] מכל־פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות׃

29:18 ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן׃

30:18 לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם אדני יהוה שובו והשיבו מכל־פשעיכם ולא־יהיה לכם למכשול עון׃

31:18 השליכו מעליכם את־כל־פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל׃

32:18 כי לא אחפץ במות המת נאם אדני יהוה והשיבו וחיו׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:19 ואתה שא קינה אל־נשיאי ישראל׃

2:19 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה׃

3:19 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף־טרף אדם אכל׃

4:19 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל־ארץ מצרים׃

5:19 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו׃

6:19 ויתהלך בתוך־אריות כפיר היה וילמד לטרף־טרף אדם אכל׃

7:19 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו׃

8:19 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃

9:19 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל־מלך בבל יבאהו במצדות למען לא־ישמע קולו עוד אל־הרי ישראל׃ ף

10:19 אמך כגפן בדמך על־מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים׃

11:19 ויהיו־לה מטות עז אל־שבטי משלים ותגבה קומתו על־בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו׃

12:19 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו׃

13:19 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא׃

14:19 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא־היה בה מטה־עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:20 ויהי בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרש את־יהוה וישבו לפני׃ ס

2:20 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

3:20 בן־אדם דבר את־זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה הלדרש אתי אתם באים חי־אני אם־אדרש לכם נאם אדני יהוה׃

4:20 התשפט אתם התשפוט בן־אדם את־תועבת אבותם הודיעם׃

5:20 ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני יהוה אלהיכם׃

6:20 ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל־ארץ אשר־תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות׃

7:20 ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל־תטמאו אני יהוה אלהיכם׃

8:20 וימרו־בי ולא אבו לשמע אלי איש את־שקוצי עיניהם לא השליכו ואת־גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים׃

9:20 ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר־המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים׃

10:20 ואוציאם מארץ מצרים ואבאם אל־המדבר׃

11:20 ואתן להם את־חקותי ואת־משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם׃

12:20 וגם את־שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יהוה מקדשם׃

13:20 וימרו־בי בית־ישראל במדבר בחקותי לא־הלכו ואת־משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת־שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם׃

14:20 ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתים לעיניהם׃

15:20 וגם־אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל־הארץ אשר־נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות׃

16:20 יען במשפטי מאסו ואת־חקותי לא־הלכו בהם ואת־שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך׃

17:20 ותחס עיני עליהם משחתם ולא־עשיתי אותם כלה במדבר׃

18:20 ואמר אל־בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל־תלכו ואת־משפטיהם אל־תשמרו ובגלוליהם אל־תטמאו׃

19:20 אני יהוה אלהיכם בחקותי לכו ואת־משפטי שמרו ועשו אותם׃

20:20 ואת־שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני יהוה אלהיכם׃

21:20 וימרו־בי הבנים בחקותי לא־הלכו ואת־משפטי לא־שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את־שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר׃

22:20 והשבתי את־ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר־הוצאתי אותם לעיניהם׃

23:20 גם־אני נשאתי את־ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות׃

24:20 יען משפטי לא־עשו וחקותי מאסו ואת־שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם׃

25:20 וגם־אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם׃

26:20 ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל־פטר רחם למען אשםם למען אשר ידעו אשר אני יהוה׃ ס

27:20 לכן דבר אל־בית ישראל בן־אדם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה עוד זאת* גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל׃

28:20 ואביאם אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אותה להם ויראו כל־גבעה רמה וכל־עץ עבת ויזבחו־שם את־זבחיהם ויתנו־שם כעס קרבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את־נסכיהם׃

29:20 ואמר אלהם מה הבמה אשר־אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה׃

30:20 לכן אמר אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זנים׃

31:20 ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל־גלוליכם עד־היום ואני אדרש לכם בית ישראל חי־אני נאם אדני יהוה אם־אדרש לכם׃

32:20 והעלה על־רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן׃

33:20 חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם׃

34:20 והוצאתי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה׃

35:20 והבאתי אתכם אל־מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל־פנים׃

36:20 כאשר נשפטתי את־אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם אדני יהוה׃

37:20 והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית׃

38:20 וברותי םכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל־אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי־אני יהוה׃

39:20 ואתם בית־ישראל כה־אמר אדני יהוה איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם־אינכם שמעים אלי ואת־שם קדשי לא תחללו־עוד במתנותיכם ובגלוליכם׃

40:20 כי בהר־קדשי בהר מרום ישראל נאם אדני יהוה שם יעבדני כל־בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את־תרומתיכם ואת־ראשית משאותיכם בכל־קדשיכם׃

41:20 בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים׃

42:20 וידעתם כי־אני יהוה בהביאי אתכם אל־אדמת ישראל אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אותה לאבותיכם׃

43:20 וזכרתם־שם את־דרכיכם ואת כל־עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקטתם בפניכם בכל־רעותיכם אשר עשיתם׃

44:20 וידעתם כי־אני יהוה בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאם אדני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:21 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:21 בן־אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל־דרום והנבא אל־יער השדה נגב׃

3:21 ואמרת ליער הנגב שמע דבר־יהוה כה־אמר אדני יהוה הנני מצית־בך אש ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבש לא־תכבה להבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה׃

4:21 וראו כל־בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה׃

5:21 ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא׃ ף

6:21 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

7:21 בן־אדם שים פניך אל־ירושלם והטף אל־מקדשים והנבא אל־אדמת ישראל׃

8:21 ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע׃

9:21 יען אשר־הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל־כל־בשר מנגב צפון׃

10:21 וידעו כל־בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד׃ ס

11:21 ואתה בן־אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם׃

12:21 והיה כי־יאמרו אליך על־מה אתה נאנח ואמרת אל־שמועה כי־באה ונמס כל־לב ורפו כל־ידים וכהתה כל־רוח וכל־ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה׃ ף

13:21 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

14:21 בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם־מרוטה׃

15:21 למען טבח טבח הוחדה למען־היה־לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל־עץ׃

16:21 ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא־הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד־הורג׃

17:21 זעק והילל בן־אדם כי־היא היתה בעמי היא בכל־נשיאי ישראל מגורי אל־חרב היו את־עמי לכן ספק אל־ירך׃

18:21 כי בחן ומה אם־גם־שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה׃ ף

19:21 ואתה בן־אדם הנבא והך כף אל־כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם׃

20:21 למען למוג לב והרבה המכשלים על כל־שעריהם נתתי אבחת־חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח׃

21:21 התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות׃

22:21 וגם־אני אכה כפי אל־כפי והנחתי חמתי אני יהוה דברתי׃ ף

23:21 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

24:21 ואתה בן־אדם שים־לך שנים דרכים לבוא חרב מלך־בבל מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך־עיר ברא׃

25:21 דרך תשים לבוא חרב את רבת בני־עמון ואת־יהודה בירושלם בצורה׃

26:21 כי־עמד מלך־בבל אל־אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם־קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד׃

27:21 בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על־שערים לשפך סללה לבנות דיק׃

28:21 והיה להם [כ= כקסום] [ק= כקסם]־שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא־מזכיר עון להתפש׃ ף

29:21 לכן כה־אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו׃ ף

30:21 ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר־בא יומו בעת עון קץ׃ ס

31:21 כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא־זאת השפלה הגבה והגבה השפיל׃

32:21 עוה עוה עוה אשימנה גם־זאת לא היה עד־בא אשר־לו המשפט ונתתיו׃ ף

33:21 ואתה בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל־בני עמון ואל־חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק׃

34:21 בחזות לך שוא בקסם־לך כזב לתת אותך אל־צוארי חללי רשעים אשר־בא יוםם בעת עון קץ׃

35:21 השב אל־תערה במקום אשר־נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך׃

36:21 ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית׃

37:21 לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:22 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:22 ואתה בן־אדם התשפט התשפט את־עיר הדמים והודעתה את כל־תועבותיה׃

3:22 ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה׃

4:22 בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות׃

5:22 הקרבות והרחקות ממך יתקלסו־בך טמאת השם רבת המהומה׃

6:22 הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך־דם׃

7:22 אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוךך יתום ואלמנה הונו בך׃

8:22 קדשי בזית ואת־שבתתי חללת׃

9:22 אנשי רכיל היו בך למען שפך־דם ואל־ההרים אכלו בך זמה עשו בתוךך׃

10:22 ערות־אב גלה־בך טמאת הנדה ענו־בך׃

11:22 ואיש את־אשת רעהו עשה תועבה ואיש את־כלתו טמא בזמה ואיש את־אחתו בת־אביו ענה־בך׃

12:22 שחד לקחו־בך למען שפך־דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה׃

13:22 והנה הכיתי כפי אל־בצעך אשר עשית ועל־דמך אשר היו בתוךך׃

14:22 היעמד לבך אם־תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני יהוה דברתי ועשיתי׃

15:22 והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך׃

16:22 ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי־אני יהוה׃ ף

17:22 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

18:22 בן־אדם היו־לי בית־ישראל [כ= לסוג] [ק= לסיג] כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו׃ ס

19:22 לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל־תוך ירושלם׃

20:22 קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל־תוך כור לפחת־עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם׃

21:22 וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה׃

22:22 כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי־אני יהוה שפכתי חמתי עליכם׃ ף

23:22 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

24:22 בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם׃

25:22 קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה׃

26:22 כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין־קדש לחל לא הבדילו ובין־הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם׃

27:22 שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך־דם לאבד נפשות למען בצע בצע׃

28:22 ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר אדני יהוה ויהוה לא דבר׃

29:22 עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת־הגר עשקו בלא משפט׃

30:22 ואבקש מהם איש גדר־גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי׃

31:22 ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:23 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:23 בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו׃

3:23 ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃

4:23 ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃

5:23 ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃

6:23 לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃

7:23 ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃

8:23 ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃

9:23 לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃

10:23 המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃ ס

11:23 ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃

12:23 אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃

13:23 וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃

14:23 ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי [כ= כשדיים] [ק= כשדים] חקקים בששר׃

15:23 חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃

16:23 [כ= ותעגב] [ק= ותעגבה] עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃

17:23 ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃

18:23 ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃

19:23 ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃

20:23 ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃

21:23 ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃ ס

22:23 לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃

23:23 בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃

24:23 ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃

25:23 ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃

26:23 והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃

27:23 והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ ס

28:23 כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃

29:23 ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃

30:23 עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃

31:23 בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ ס

32:23 כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃

33:23 שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃

34:23 ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

35:23 לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ס

36:23 ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃

37:23 כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃

38:23 עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃

39:23 ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי׃

40:23 ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃

41:23 וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃

42:23 וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים [כ= סובאים] [ק= סבאים] ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃

43:23 ואמר לבלה נאופים [כ= עת] [ק= עתה] [כ= יזנה] [ק= יזנו] תזנותה והיא׃

44:23 ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃

45:23 ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ ס

46:23 כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃

47:23 ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃

48:23 והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃

49:23 ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:24 ויהי דבר־יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃

2:24 בן־אדם [כ= כתוב] [ק= כתב]־לך את־שם היום את־עצם היום הזה סמך מלך־בבל אל־ירושלם בעצם היום הזה׃

3:24 ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים׃

4:24 אסף נתחיה אליה כל־נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃

5:24 מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה׃ ס

6:24 לכן כה־אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל׃

7:24 כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר׃

8:24 להעלות חמה לנקם נקם נתתי את־דמה על־צחיח סלע לבלתי הכסות׃ ף

9:24 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם־אני אגדיל המדורה׃

10:24 הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃

11:24 והעמידה על־גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃

12:24 תאנים הלאת ולא־תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃

13:24 בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי־עוד עד־הניחי את־חמתי בך׃

14:24 אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא־אפרע ולא־אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃ ף

15:24 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

16:24 בן־אדם הנני לקח ממך את־מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃

17:24 האנק דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל׃

18:24 ואדבר אל־העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃

19:24 ויאמרו אלי העם הלא־תגיד לנו מה־אלה לנו כי אתה עשה׃

20:24 ואמר אליהם דבר־יהוה היה אלי לאמר׃

21:24 אמר לבית ישראל כה־אמר אדני יהוה הנני מחלל את־מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃

22:24 ועשיתם כאשר עשיתי על־שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃

23:24 ופארכם על־ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל־אחיו׃

24:24 והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר־עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ס

25:24 ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם׃

26:24 ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃

27:24 ביום ההוא יפתח פיך את־הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי־אני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:25 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:25 בן־אדם שים פניך אל־בני עמון והנבא עליהם׃

3:25 ואמרת לבני עמון שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל־מקדשי כי־נחל ואל־אדמת ישראל כי נשמה ואל־בית יהודה כי הלכו בגולה׃

4:25 לכן הנני נתנך לבני־קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך׃

5:25 ונתתי את־רבה לנוה גמלים ואת־בני עמון למרבץ־צאן וידעתם כי־אני יהוה׃ ס

6:25 כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל־שאטך בנפש אל־אדמת ישראל׃

7:25 לכן הנני נטיתי את־ידי עליך ונתתיך־[כ= לבג] [ק= לבז] לגוים והכרתיך מן־העמים והאבדתיך מן־הארצות אשמידך וידעת כי־אני יהוה׃ ס

8:25 כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל־הגוים בית יהודה׃

9:25 לכן הנני פתח את־כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון [כ= וקריתמה] [ק= וקריתימה]׃

10:25 לבני־קדם על־בני עמון ונתתיה למורשה למען לא־תזכר בני־עמון בגוים׃

11:25 ובמואב אעשה שפטים וידעו כי־אני יהוה׃ ס

12:25 כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם׃

13:25 לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על־אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו׃

14:25 ונתתי את־נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את־נקמתי נאם אדני יהוה׃ ף

15:25 כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם׃

16:25 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על־פלשתים והכרתי את־כרתים והאבדתי את־שארית חוף הים׃

17:25 ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי־אני יהוה בתתי את־נקמתי בם׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:26 ויהי בעשתי־עשרה שנה באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:26 בן־אדם יען אשר־אמרה צר על־ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה׃

3:26 לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו׃

4:26 ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע׃

5:26 משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים׃

6:26 ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי־אני יהוה׃ ף

7:26 כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל־צר נבוכדראצר מלך־בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם־רב׃

8:26 בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה׃

9:26 ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו׃

10:26 משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה׃

11:26 בפרסות סוסיו ירמס את־כל־חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד׃

12:26 ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו׃

13:26 והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד׃

14:26 ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

15:26 כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוךך ירעשו האיים׃

16:26 וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את־מעיליהם ואת־בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על־הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃

17:26 ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר־נתנו חתיתם לכל־יושביה׃

18:26 עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר־בים מצאתך׃ ס

19:26 כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא־נושבו בהעלות עליך את־תהום וכסוך המים הרבים׃

20:26 והורדתיך את־יורדי בור אל־עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את־יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים׃

21:26 בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא־תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:27 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:27 ואתה בן־אדם שא על־צר קינה׃

3:27 ואמרת לצור [כ= הישבתי] [ק= הישבת] על־מבואת ים רכלת העמים אל־איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי׃

4:27 בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך׃

5:27 ברושים משניר בנו לך את כל־לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך׃

6:27 אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו־שן בת־אשרים מאיי [כ= כתים] [ק= כתיים]׃

7:27 שש־ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך׃

8:27 ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך׃

9:27 זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל־אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך׃

10:27 פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו־בך המה נתנו הדרך׃

11:27 בני ארוד וחילך על־חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על־חומותיך סביב המה כללו יפיך׃

12:27 תרשיש סחרתך מרב כל־הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך׃

13:27 יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך׃

14:27 מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך׃

15:27 בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן [כ= והובנים] [ק= והבנים] השיבו אשכרך׃

16:27 ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך׃

17:27 יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך׃

18:27 דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל־הון ביין חלבון וצמר צחר׃

19:27 ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה׃

20:27 דדן רכלתך בבגדי־חפש לרכבה׃

21:27 ערב וכל־נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך׃

22:27 רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל־בשם ובכל־אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך׃

23:27 חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך׃

24:27 המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך׃

25:27 אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב* ימים׃

26:27 במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים׃

27:27 הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקכם וערבי מערבך וכל־אנשי מלחמתך אשר־בך ובכל־קהלך אשר בתוךך יפלו בלב ימים ביום מפלתך׃

28:27 לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות׃

29:27 וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו׃

30:27 והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על־ראשיהם באפר יתפלשו׃

31:27 והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר־נפש מספד מר׃

32:27 ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים׃

33:27 בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי־ארץ׃

34:27 עת נשברת מימים במעמקי־מים מערבך וכל־קהלך בתוךך נפלו׃

35:27 כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים׃

36:27 סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:28 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:28 בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים׃

3:28 הנה חכם אתה [כ= מדנאל] [ק= מדניאל] כל־סתום לא עממוך׃

4:28 בחכמתך ובתבונתכ* עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃

5:28 ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ ס

6:28 לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים׃

7:28 לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך׃

8:28 לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃

9:28 האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך׃

10:28 מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

11:28 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

12:28 בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃

13:28 בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃

14:28 את־כרוב ממשח הסוךך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת׃

15:28 תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך׃

16:28 ברב רכלתך מלו תוךך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסךך מתוך אבני־אש׃

17:28 גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃

18:28 מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוךך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך׃

19:28 כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ ף

20:28 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

21:28 בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה׃

22:28 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוךך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃

23:28 ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה׃

24:28 ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃ ס

25:28 כה־אמר אדני יהוה בקבצי את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃

26:28 וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:29 בשנה העשירית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:29 בן־אדם שים פניך על־פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל־מצרים כלה׃

3:29 דבר ואמרת כה־אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך־מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני׃

4:29 ונתתי [כ= חחיים] [ק= חחים] בלחייך והדבקתי דגת־יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל־דגת יאריך בקשקשתיך תדבק׃

5:29 ונטשתיך המדברה אותך ואת כל־דגת יאריך על־פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה׃

6:29 וידעו כל־ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל׃

7:29 בתפשם בך [כ= בכפך] [ק= בכף] תרוץ ובקעת להם כל־כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל־מתנים׃ ס

8:29 לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה׃

9:29 והיתה ארץ־מצרים לשממה וחרבה וידעו כי־אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי׃

10:29 לכן הנני אליך ואל־יאריך ונתתי את־ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד־גבול כוש׃

11:29 לא תעבר־בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר־בה ולא תשב ארבעים שנה׃

12:29 ונתתי את־ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את־מצרים בגוים וזריתים בארצות׃ ף

13:29 כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את־מצרים מן־העמים אשר־נפצו שמה׃

14:29 ושבתי את־שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על־ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה׃

15:29 מן־הממלכות תהיה שפלה ולא־תתנשא עוד על־הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים׃

16:29 ולא יהיה־עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה׃ ף

17:29 ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

18:29 בן־אדם נבוכדראצר מלך־בבל העביד את־חילו עבדה גדלה אל־צר כל־ראש מקרח וכל־כתף מרוטה ושכר לא־היה לו ולחילו מצר על־העבדה אשר־עבד עליה׃ ס

19:29 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך־בבל את־ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו׃

20:29 פעלתו אשר־עבד בה נתתי לו את־ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה׃ ס

21:29 ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון־פה בתוכם וידעו כי־אני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:30 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:30 בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום׃

3:30 כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום עןן עת גוים יהיה׃

4:30 ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה׃

5:30 כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו׃ ף

6:30 כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה׃

7:30 ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה׃

8:30 וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה׃

9:30 ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה׃ ס

10:30 כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל׃

11:30 הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל׃

12:30 ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי׃ ס

13:30 כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים׃

14:30 והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא׃

15:30 ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא׃

16:30 ונתתי אש במצרים חול [כ= תחיל] [ק= תחול] סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יוםם׃

17:30 בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה׃

18:30 ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא עןן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה׃

19:30 ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה׃ ף

20:30 ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

21:30 בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב׃ ס

22:30 לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו׃

23:30 והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות׃

24:30 וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו׃

25:30 והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים׃

26:30 והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:31 ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:31 בן־אדם אמר אל־פרעה מלך־מצרים ואל־המונו אל־מי דמית בגדלך׃

3:31 הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו׃

4:31 מים גדלוהו תהום רממתהו את־נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת־תעלתיה שלחה אל כל־עצי השדה׃

5:31 על־כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה [כ= פארתו] [ק= פארתיו] ממים רבים בשלחו׃

6:31 בסעפתיו קננו כל־עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים׃

7:31 וייף בגדלו בארך דליותיו כי־היה שרשו אל־מים רבים׃

8:31 ארזים לא־עממהו בגן־אלהים ברושים לא דמו אל־סעפתיו וערמנים לא־היו כפארתיו כל־עץ בגן־אלהים לא־דמה אליו ביפיו׃

9:31 יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל־עצי־עדן אשר בגן האלהים׃ ס

10:31 לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל־בין עבותים ורם לבבו בגבהו׃

11:31 ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו׃

12:31 ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל־ההרים ובכל־גאיות* נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל־עמי הארץ ויטשהו׃

13:31 על־מפלתו ישכנו כל־עוף השמים ואל־פארתיו היו כל חית השדה׃

14:31 למען אשר לא־יגבהו בקומתם כל־עצי־מים ולא־יתנו את־צמרתם אל־בין עבתים ולא־יעמדו אליהם בגבהם כל־שתי מים כי־כלם נתנו למות אל־ארץ תחתית בתוך בני אדם אל־יורדי בור׃ ס

15:31 כה־אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את־תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל־עצי השדה עליו עלפה׃

16:31 מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאולה את־יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל־עצי־עדן מבחר וטוב־לבנון כל־שתי מים׃

17:31 גם־הם אתו ירדו שאולה אל־חללי־חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים׃

18:31 אל־מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי־עדן והורדת את־עצי־עדן אל־ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את־חללי־חרב הוא פרעה וכל־המונה* נאם אדני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:32 ויהי בשתי עשרה שנה בשני־עשר חדש באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:32 בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם׃

3:32 כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את־רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי׃

4:32 ונטשתיך בארץ על־פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל־עוף השמים והשבעתי ממך חית כל־הארץ׃

5:32 ונתתי את־בשרך על־ההרים ומלאתי הגאיות רמותך׃

6:32 והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל־ההרים ואפקים ימלאון ממך׃

7:32 וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם שמש בעןן אכסנו וירח לא־יאיר אורו׃

8:32 כל־מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על־ארצך נאם אדני יהוה׃

9:32 והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על־ארצות אשר לא־ידעתם׃

10:32 והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על־פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך׃ ס

11:32 כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך־בבל תבואך׃

12:32 בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את־גאון מצרים ונשמד כל־המונה׃

13:32 והאבדתי את־כל־בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל־אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם׃

14:32 אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה׃

15:32 בתתי את־ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את־כל־יושבי בה וידעו כי־אני יהוה׃

16:32 קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על־מצרים ועל־כל־המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה׃ ף

17:32 ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

18:32 בן־אדם נהה על־המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל־ארץ תחתיות את־יורדי בור׃

19:32 ממי נעמת רדה והשכבה את־ערלים׃

20:32 בתוך חללי־חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל־המוניה׃

21:32 ידברו־לו אלי גבורים מתוך שאול את־עזריו ירדו שכבו הערלים חללי־חרב׃

22:32 שם אשור וכל־קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב׃

23:32 אשר נתנו קברתיה בירכתי־בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר־נתנו חתית בארץ חיים׃

24:32 שם עילם וכל־המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב אשר־ירדו ערלים אל־ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור׃

25:32 בתוך חללים נתנו משכב לה בכל־המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי־חרב כי־נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור בתוך חללים נתן׃

26:32 שם משך תבל וכל־המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי־נתנו חתיתם בארץ חיים׃

27:32 ולא ישכבו את־גבורים נפלים מערלים אשר ירדו־שאול בכלי־מלחמתם ויתנו את־חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על־עצמותם כי־חתית גבורים בארץ חיים׃

28:32 ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את־חללי־חרב׃

29:32 שמה אדום מלכיה וכל־נשיאיה אשר־נתנו בגבורתם את־חללי־חרב המה את־ערלים ישכבו ואת־ירדי בור׃

30:32 שמה נסיכי צפון כלם וכל־צדני אשר־ירדו את־חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את־חללי־חרב וישאו כלמתם את־יורדי בור׃

31:32 אותם יראה פרעה ונחם על־כל־[כ= המונה] [ק= המונו] חללי־חרב פרעה וכל־חילו נאם אדני יהוה׃

32:32 כי־נתתי את־[כ= חתיתו] [ק= חתיתי] בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את־חללי־חרב פרעה וכל־המונה* נאם אדני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:33 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:33 בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה׃

3:33 וראה את־החרב באה על־הארץ ותקע בשופר והזהיר את־העם׃

4:33 ושמע השמע את־קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה׃

5:33 את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט׃

6:33 והצפה כי־יראה את־החרב באה ולא־תקע בשופר והעם לא־נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד־הצפה אדרש׃ ס

7:33 ואתה בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני׃

8:33 באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃

9:33 ואתה כי־הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא־שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת׃ ס

10:33 ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה׃

11:33 אמר אליהם חי־אני נאם אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל׃ ף

12:33 ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו׃

13:33 באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־[כ= צדקתו] [ק= צדקתיו] לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות׃

14:33 ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה׃

15:33 חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות׃

16:33 כל־[כ= חטאתו] [ק= חטאתיו] אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה׃

17:33 ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן׃

18:33 בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם׃

19:33 ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה׃

20:33 ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל׃ ף

21:33 ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא־אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר׃

22:33 ויד־יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את־פי עד־בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד׃ ף

23:33 ויהי דבר־יהוה* אלי לאמר׃

24:33 בן־אדם ישבי החרבות האלה על־אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה׃ ס

25:33 לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה על־הדם תאכלו ועינכם תשאו אל־גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו׃

26:33 עמדתם על־חרבכם עשיתן תועבה ואיש את־אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו׃ ס

27:33 כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו׃

28:33 ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר׃

29:33 וידעו כי־אני יהוה בתתי את־הארץ שממה ומשמה על כל־תועבתם אשר עשו׃ ס

30:33 ואתה בן־אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר־חד את־אחד איש את־אחיו לאמר באו־נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה׃

31:33 ויבואו אליך כמבוא־עם וישבו לפניך עמי ושמעו את־דבריך ואותם לא יעשו כי־עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך׃

32:33 והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את־דבריך ועשים אינם אותם׃

33:33 ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:34 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:34 בן־אדם הנבא על־רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה הוי רעי־ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים׃

3:34 את־החלב תאכלו ואת־הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו׃

4:34 את־הנחלות לא חזקתם ואת־החולה לא־רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת־הנדחת לא השבתם ואת־האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך׃

5:34 ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל־חית השדה ותפוצינה׃

6:34 ישגו צאני בכל־ההרים ועל כל־גבעה רמה ועל כל־פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש׃

7:34 לכן רעים שמעו את־דבר יהוה׃

8:34 חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען היות־צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל־חית השדה מאין רעה ולא־דרשו רעי את־צאני וירעו הרעים אותם ואת־צאני לא רעו׃ ס

9:34 לכן הרעים שמעו דבר־יהוה׃

10:34 כה־אמר אדני יהוה הנני אל־הרעים ודרשתי את־צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא־ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא־תהיין להם לאכלה׃ ס

11:34 כי כה אמר אדני יהוה הנני־אני ודרשתי את־צאני ובקרתים׃

12:34 כבקרת רעה עדרו ביום־היותו בתוך־צאנו נפרשות כן אבקר את־צאני והצלתי אתהם מכל־המקומת אשר נפצו שם ביום עןן וערפל׃

13:34 והוצאתים מן־העמים וקבצתים מן־הארצות והביאתים אל־אדמתם ורעיתים אל־הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ׃

14:34 במרעה־טוב ארעה אתם ובהרי מרום־ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל־הרי ישראל׃

15:34 אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני יהוה׃

16:34 את־האבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־החולה אחזק ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד ארענה במשפט׃

17:34 ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין־שה לשה לאילים ולעתודים׃

18:34 המעט םכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע־מים תשתו ואת הנותרים ברגליכם תרפשון׃

19:34 וצאני מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה׃ ס

20:34 לכן כה אמר אדני יהוה אליהם הנני־אני ושפטתי בין־שה בריה ובין שה רזה׃

21:34 יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל־הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל־החוצה׃

22:34 והושעתי לצאני ולא־תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה׃

23:34 והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא־יהיה להן לרעה׃

24:34 ואני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דברתי׃

25:34 וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה־רעה מן־הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים׃

26:34 ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו׃

27:34 ונתן עץ השדה את־פריו והארץ תתן יבולה והיו על־אדמתם לבטח וידעו כי־אני יהוה בשברי את־מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם׃

28:34 ולא־יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד׃

29:34 והקמתי להם מטע לשם ולא־יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא־ישאו עוד כלמת הגוים׃

30:34 וידעו כי אני יהוה אלהיהם אתם והמה עמי בית ישראל נאם אדני יהוה׃

31:34 ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם נאם אדני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:35 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:35 בן־אדם שים פניך על־הר שעיר והנבא עליו׃

3:35 ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃

4:35 עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי־אני יהוה׃

5:35 יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ׃

6:35 לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשך ודם ירדפך אם־לא דם שנאת ודם ירדפך׃

7:35 ונתתי את־הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃

8:35 ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם׃

9:35 שממות עולם אתנך ועריך לא [כ= תישבנה] [ק= תשבנה] וידעתם כי־אני יהוה׃

10:35 יען אמרך את־שני הגוים ואת־שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃

11:35 לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃

12:35 וידעת כי־אני יהוה שמעתי את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל לאמר [כ= שממה] [ק= שממו] לנו נתנו לאכלה׃

13:35 ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃ ס

14:35 כה אמר אדני יהוה כשמח כל־הארץ שממה אעשה־לך׃

15:35 כשמחתך לנחלת בית־ישראל על אשר־שממה כן אעשה־לך שממה תהיה הר־שעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:36 ואתה בן־אדם הנבא אל־הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־יהוה׃

2:36 כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו׃

3:36 לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על־שפת לשון ודבת־עם׃

4:36 לכן הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב׃ ס

5:36 לכן כה־אמר אדני יהוה אם־לא באש קנאתי דברתי על־שארית הגוים ועל־אדום כלא אשר נתנו־את־ארצי להם למורשה בשמחת כל־לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז׃

6:36 לכן הנבא על־אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה־אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם׃

7:36 לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את־ידי אם־לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו׃

8:36 ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא׃

9:36 כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם׃

10:36 והרביתי עליכם אדם כל־בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה׃

11:36 והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי־אני יהוה׃

12:36 והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא־תוסף עוד לשכלם׃ ס

13:36 כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם [כ= אתי] [ק= את] ומשכלת [כ= גויך] [ק= גוייך] היית׃

14:36 לכן אדם לא־תאכלי עוד [כ= וגויך] [ק= וגוייך] לא [כ= תכשלי] [ק= תשכלי]־עוד נאם אדני יהוה׃

15:36 ולא־אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי־עוד [כ= וגויך] [ק= וגוייך] לא־תכשלי עוד נאם אדני יהוה׃ ס

16:36 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

17:36 בן־אדם בית ישראל ישבים על־אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני׃

18:36 ואשפך חמתי עליהם על־הדם אשר־שפכו על־הארץ ובגלוליהם טמאוה׃

19:36 ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים׃

20:36 ויבוא אל־הגוים אשר־באו שם ויחללו את־שם קדשי באמר להם עם־יהוה אלה ומארצו יצאו׃

21:36 ואחמל על־שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר־באו שמה׃ ס

22:36 לכן אמר לבית־ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם־לשם־קדשי אשר חללתם בגוים אשר־באתם שם׃

23:36 וקדשתי את־שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי־אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם׃

24:36 ולקחתי אתכם מן־הגוים וקבצתי אתכם מכל־הארצות והבאתי אתכם אל־אדמתכם׃

25:36 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם׃

26:36 ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את־לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׃

27:36 ואת־רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר־בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם׃

28:36 וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃

29:36 והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל־הדגן והרביתי אתו ולא־אתן עליכם רעב׃

30:36 והרביתי את־פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים׃

31:36 וזכרתם את־דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא־טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם׃

32:36 לא למענכם אני־עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל׃ ס

33:36 כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את־הערים ונבנו החרבות׃

34:36 והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל־עובר׃

35:36 ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן־עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו׃

36:36 וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי׃ ס

37:36 כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית־ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם׃

38:36 כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי־אני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:37 היתה עלי יד־יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות׃

2:37 והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על־פני הבקעה והנה יבשות מאד׃

3:37 ויאמר אלי בן־אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃

4:37 ויאמר אלי הנבא על־העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר־יהוה׃

5:37 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃

6:37 ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי־אני יהוה׃

7:37 ונבאתי כאשר צויתי ויהי־קול כהנבאי והנה־רעש ותקרבו עצמות עצם אל־עצמו׃

8:37 וראיתי והנה־עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃

9:37 ויאמר אלי הנבא אל־הרוח הנבא בן־אדם ואמרת אל־הרוח כה־אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃

10:37 והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על־רגליהם חיל גדול מאד־מאד׃ ס

11:37 ויאמר אלי בן־אדם העצמות האלה כל־בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו׃

12:37 לכן הנבא ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני פתח את־קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל־אדמת ישראל׃ ס

13:37 וידעתם כי־אני יהוה בפתחי את־קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי׃

14:37 ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על־אדמתכם וידעתם כי־אני יהוה דברתי ועשיתי נאם־יהוה׃ ף

15:37 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

16:37 ואתה בן־אדם קח־לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל [כ= חברו] [ק= חבריו] ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל־בית ישראל [כ= חברו] [ק= חבריו]׃

17:37 וקרב אתם אחד אל־אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃

18:37 וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא־תגיד לנו מה־אלה לך׃*

19:37 דבר אלהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־עץ יוסף אשר ביד־אפרים ושבטי ישראל [כ= חברו] [ק= חבריו] ונתתי אותם עליו את־עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי׃

20:37 והיו העצים אשר־תכתב עליהם בידך לעיניהם׃

21:37 ודבר אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו־שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל־אדמתם׃

22:37 ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא [כ= יהיה] [ק= יהיו]־עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד׃

23:37 ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

24:37 ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם׃

25:37 וישבו על־הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו־בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד־עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם׃

26:37 וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את־מקדשי בתוכם לעולם׃

27:37 והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם׃

28:37 וידעו הגוים כי אני יהוה מקדש את־ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:38 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2:38 בן־אדם שים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו׃

3:38 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל׃

4:38 ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת־כל־חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם׃

5:38 פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע׃

6:38 גמר וכל־אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת־כל־אגפיו עמים רבים אתך׃

7:38 הכן והכן לך אתה וכל־קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר׃

8:38 מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל־ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם׃

9:38 ועלית כשאה תבוא כעןן לכסות הארץ תהיה אתה וכל־אגפיך ועמים רבים אותך׃ ס

10:38 כה אמר אדני יהוה והיה ביום ההוא יעלו דברים על־לבבך וחשבת מחשבת רעה׃

11:38 ואמרת אעלה על־ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם׃

12:38 לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על־חרבות נושבת ואל־עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על־טבור הארץ׃

13:38 שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל־כפריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול׃ ס

14:38 לכן הנבא בן־אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע׃

15:38 ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב׃

16:38 ועלית על־עמי ישראל כעןן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על־ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג׃ ס

17:38 כה־אמר אדני יהוה האתה־הוא אשר־דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם׃ ס

18:38 והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על־אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי׃

19:38 ובקנאתי באש־עברתי דברתי אם־לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל׃

20:38 ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל־הרמש הרמש על־האדמה וכל האדם אשר על־פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל־חומה לארץ תפול׃

21:38 וקראתי עליו לכל־הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה׃

22:38 ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל־אגפיו ועל־עמים רבים אשר אתו׃

23:38 והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי־אני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:39 ואתה בן־אדם הנבא על־גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל׃

2:39 ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על־הרי ישראל׃

3:39 והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל׃

4:39 על־הרי ישראל תפול אתה וכל־אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל־כנף וחית השדה נתתיך לאכלה׃

5:39 על־פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃

6:39 ושלחתי־אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי־אני יהוה׃

7:39 ואת־שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא־אחל את־שם־קדשי עוד וידעו הגוים כי־אני יהוה קדוש בישראל׃

8:39 הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשר דברתי׃

9:39 ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים׃

10:39 ולא־ישאו עצים מן־השדה ולא יחטבו מן־היערים כי בנשק יבערו־אש ושללו את־שלליהם ובזזו את־בזזיהם נאם אדני יהוה׃ ס

11:39 והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום־שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את־העברים וקברו שם את־גוג ואת־כל־המונה* וקראו גיא המון גוג׃

12:39 וקברום בית ישראל למען טהר את־הארץ שבעה חדשים׃

13:39 וקברו כל־עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם אדני יהוה׃

14:39 ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ מקברים את־העברים את־הנותרים על־פני הארץ לטהרה מקצה שבעה־חדשים יחקרו׃

15:39 ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עד קברו אתו המקברים אל־גיא המון גוג׃

16:39 וגם שם־עיר המונה וטהרו הארץ׃ ס

17:39 ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה אמר לצפור כל־כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על־זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם׃

18:39 בשר גבורים תאכלו ודם־נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם׃

19:39 ואכלתם־חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר־זבחתי לכם׃

20:39 ושבעתם על־שלחני סוס ורכב גבור וכל־איש מלחמה נאם אדני יהוה׃

21:39 ונתתי את־כבודי בגוים וראו כל־הגוים את־משפטי אשר עשיתי ואת־ידי אשר־שמתי בהם׃

22:39 וידעו בית ישראל כי אני יהוה אלהיהם מן־היום ההוא והלאה׃

23:39 וידעו הגוים כי בעונם גלו בית־ישראל על אשר מעלו־בי ואסתר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם׃

24:39 כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם׃ ס

25:39 לכן כה אמר אדני יהוה עתה אשיב את־[כ= שבית] [ק= שבות] יעקב ורחמתי כל־בית ישראל וקנאתי לשם קדשי׃

26:39 ונשו את־כלמתם ואת־כל־מעלם אשר מעלו־בי בשבתם על־אדמתם לבטח ואין מחריד׃

27:39 בשובבי אותם מן־העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים׃

28:39 וידעו כי אני יהוה אלהיהם בהגלותי אתם אל־הגוים וכנסתים על־אדמתם ולא־אותיר עוד מהם שם׃

29:39 ולא־אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את־רוחי על־בית ישראל נאם אדני יהוה׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:40 בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום הזה היתה עלי יד־יהוה ויבא אתי שמה׃

2:40 במראות אלהים הביאני אל־ארץ ישראל ויניחני אל־הר גבה מאד ועליו כמבנה־עיר מנגב׃

3:40 ויביא אותי שמה והנה־איש מראהו כמראה נחשת ופתיל־פשתים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער׃

4:40 וידבר אלי האיש בן־אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר־אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה הגד את־כל־אשר־אתה ראה לבית ישראל׃

5:40 והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב וביד האיש קנה המדה שש־אמות באמה וטפח וימד את־רחב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד׃

6:40 ויבוא אל־שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל [כ= במעלותו] [ק= במעלותיו] וימד את־סף השער קנה אחד רחב ואת סף אחד קנה אחד רחב׃

7:40 והתא קנה אחד ארך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד׃

8:40 וימד את־אלם השער מהבית קנה אחד׃

9:40 וימד את־אלם השער שמנה אמות [כ= ואילו] [ק= ואיליו] שתים אמות ואלם השער מהבית׃

10:40 ותאי השער דרך הקדים שלשה מפה ושלשה מפה מדה אחת לשלשתם ומדה אחת לאילם מפה ומפו׃

11:40 וימד את־רחב פתח־השער עשר אמות ארך השער שלוש עשרה אמות׃

12:40 וגבול לפני התאות אמה אחת ואמה־אחת גבול מפה והתא שש־אמות מפו ושש אמות מפו׃

13:40 וימד את־השער מגג התא לגגו רחב עשרים וחמש אמות פתח נגד פתח׃

14:40 ויעש את־אילים ששים אמה ואל־איל החצר השער סביב סביב׃

15:40 ועל פני השער [כ= היאתון] [ק= האיתון] על־לפני אלם השער הפנימי חמשים אמה׃

16:40 וחלנות אטמות אל־התאים ואל אליהמה לפנימה לשער סביב סביב וכן לאלמות וחלונות סביב סביב לפנימה ואל־איל תמרים׃

17:40 ויביאני אל־החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב שלשים לשכות אל־הרצפה׃

18:40 והרצפה אל־כתף השערים לעמת ארך השערים הרצפה התחתונה׃

19:40 וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה הקדים והצפון׃

20:40 והשער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו׃

21:40 [כ= ותאו] [ק= ותאיו] שלושה מפו ושלשה מפו [כ= ואילו] [ק= ואיליו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] היה כמדת השער הראשון חמשים אמה ארכו ורחב חמש ועשרים באמה׃

22:40 [כ= וחלונו] [ק= וחלוניו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] [כ= ותמרו] [ק= ותמריו] כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו־בו [כ= ואילמו] [ק= ואילמיו] לפניהם׃

23:40 ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וימד משער אל־שער מאה אמה׃

24:40 ויולכני דרך הדרום והנה־שער דרך הדרום ומדד [כ= אילו] [ק= איליו] [כ= ואילמו] [ק= ואילמיו] כמדות האלה׃

25:40 וחלונים לו [כ= ולאילמו] [ק= ולאילמיו] סביב סביב כהחלנות האלה חמשים אמה ארך ורחב חמש ועשרים אמה׃

26:40 ומעלות שבעה [כ= עלותו] [ק= עלותיו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] לפניהם ותמרים לו אחד מפו ואחד מפו אל־[כ= אילו] [ק= איליו]׃

27:40 ושער לחצר הפנימי דרך הדרום וימד משער אל־השער דרך הדרום מאה אמות׃

28:40 ויביאני אל־חצר הפנימי בשער הדרום וימד את־השער הדרום כמדות האלה׃

29:40 [כ= ותאו] [ק= ותאיו] [כ= ואילו] [ק= ואיליו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] כמדות האלה וחלונות לו [כ= ולאלמו] [ק= ולאלמיו] סביב סביב חמשים אמה ארך ורחב עשרים וחמש אמות׃

30:40 ואלמות סביב סביב ארך חמש ועשרים אמה ורחב חמש אמות׃

31:40 ואלמוק אל־חצר החצונה ותמרים אל־[כ= אילו] [ק= איליו] ומעלות שמונה [כ= מעלו] [ק= מעליו]׃

32:40 ויביאני אל־החצר הפנימי דרך הקדים וימד את־השער כמדות האלה׃

33:40 [כ= ותאו] [ק= ותאיו] [כ= ואלו] [ק= ואליו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] כמדות האלה וחלונות לו [כ= ולאלמו] [ק= ולאלמיו] סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה׃

34:40 [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] לחצר החיצונה ותמרים אל־[כ= אלו] [ק= אליו] מפו ומפו ושמנה מעלות [כ= מעלו] [ק= מעליו]׃

35:40 ויביאני אל־שער הצפון ומדד כמדות האלה׃

36:40 [כ= תאו] [ק= תאיו] [כ= אלו] [ק= אליו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] וחלונות לו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה׃

37:40 [כ= ואילו] [ק= ואיליו] לחצר החיצונה ותמרים אל־[כ= אילו] [ק= איליו] מפו ומפו ושמנה מעלות [כ= מעלו] [ק= מעליו]׃

38:40 ולשכה ופתחה באילים השערים שם ידיחו את־העלה׃

39:40 ובאלם השער שנים שלחנות מפו ושנים שלחנות מפה לשחוט אליהם העולה והחטאת והאשם׃

40:40 ואל־הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים שלחנות ואל־הכתף האחרת אשר לאלם השער שנים שלחנות׃

41:40 ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמונה שלחנות אליהם ישחטו׃

42:40 וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית ארך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי וגבה אמה אחת אליהם ויניחו את־הכלים אשר ישחטו את־העולה בם והזבח׃

43:40 והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב סביב ואל־השלחנות בשר הקרבן׃

44:40 ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל־כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום אחד אל־כתף שער הקדים פני דרך הצפן׃

45:40 וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכהנים שמרי משמרת הבית׃

46:40 והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכהנים שמרי משמרת המזבח המה בני־צדוק הקרבים מבני־לוי אל־יהוה לשרתו׃

47:40 וימד את־החצר ארך מאה אמה ורחב מאה אמה מרבעת והמזבח לפני הבית׃

48:40 ויבאני אל־אלם הבית וימד אל אלם חמש אמות מפה וחמש אמות מפה ורחב השער שלש אמות מפו ושלש אמות מפו׃

49:40 ארך האלם עשרים אמה ורחב עשתי עשרה אמה ובמעלות אשר יעלו אליו ועמדים אל־האילים אחד מפה ואחד מפה׃

 Ezekiel יחזקאל

1:41 ויביאני אל־ההיכל וימד את־האילים שש־אמות רחב־מפו ושש־אמות־רחב מפו רחב האהל׃

2:41 ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה׃

3:41 ובא לפנימה וימד איל־הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות׃

4:41 וימד את־ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אמה אל־פני ההיכל ויאמר אלי זה קדש הקדשים׃

5:41 וימד קיר־הבית שש אמות ורחב הצלע ארבע אמות סביב סביב לבית סביב׃

6:41 והצלעות צלע אל־צלע שלוש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר־לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא־יהיו אחוזים בקיר הבית׃

7:41 ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב־הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על־כן רחב־לבית למעלה וכן התחתונה יעלה על־העליונה לתיכונה׃

8:41 וראיתי לבית גבה סביב סביב [כ= מיסדות] [ק= מוסדות] הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה׃

9:41 רחב הקיר אשר־לצלע אל־החוץ חמש אמות ואשר מנח בית צלעות אשר לבית׃

10:41 ובין הלשכות רחב עשרים אמה סביב לבית סביב סביב׃

11:41 ופתח הצלע למנח פתח אחד דרך הצפון ופתח אחד לדרום ורחב מקום המנח חמש אמות סביב סביב׃

12:41 והבנין אשר אל־פני הגזרה פאת דרך־הים רחב שבעים אמה וקיר הבנין חמש־אמות רחב סביב סביב וארכו תשעים אמה׃

13:41 ומדד את־הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה וקירותיה ארך מאה אמה׃

14:41 ורחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה׃

15:41 ומדד ארך־הבנין אל־פני הגזרה אשר על־אחריה [כ= ואתוקיהא] [ק= ואתיקיהא] מפו ומפו מאה אמה וההיכל הפנימי ואלמי החצר׃

16:41 הספים והחלונים האטמות והאתיקים סביב לשלשתם נגד הסף שחיף עץ סביב סביב והארץ עד־החלנות והחלנות מכסות׃

17:41 על־מעל הפתח ועד־הבית הפנימי ולחוץ ואל־כל־הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מדות׃

18:41 ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין־כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב׃

19:41 ופני אדם אל־התמרה מפו ופני־כפיר אל־התמרה מפו עשוי אל־כל־הבית סביב סביב׃

20:41 מהארץ עד־מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל׃

21:41 ההיכל מזוזת רבעה ופני הקדש המראה כמראה׃

22:41 המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים־אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יהוה׃

23:41 ושתים דלתות להיכל ולקדש׃

24:41 ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת׃

25:41 ועשויה אליהן אל־דלתות ההיכל כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות ועב עץ אל־פני האולם מהחוץ׃

26:41 וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל־כתפות האולם וצלעות הבית והעבים׃

 Ezekiel יחזקאל

1:42 ויוצאני אל־החצר החיצונה הדרך דרך הצפון ויבאני אל־הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר־נגד הבנין אל־הצפון׃

2:42 אל־פני־ארך אמות המאה פתח הצפון והרחב חמשים אמות׃

3:42 נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה אתיק אל־פני־אתיק בשלשים׃

4:42 ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב אל־הפנימית דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון׃

5:42 והלשכות העליונת קצרות כי־יוכלו אתיקים מהנה מהתחתנות ומהתכנות בנין׃

6:42 כי משלשות הנה ואין להן עמודים כעמודי החצרות על־כן נאצל מהתחתונות ומהתיכנות מהארץ׃

7:42 וגדר אשר־לחוץ לעמת הלשכות דרך החצר החצונה אל־פני הלשכות ארכו חמשים אמה׃

8:42 כי־ארך הלשכות אשר לחצר החצונה חמשים אמה והנה על־פני ההיכל מאה אמה׃

9:42 [כ= ומתחתה] [כ= לשכות] [ק= ומתחת] [ק= הלשכות] האלה [כ= המבוא] [ק= המביא] מהקדים בבאו להנה מהחצר החצנה׃

10:42 ברחב גדר החצר דרך הקדים אל־פני הגזרה ואל־פני הבנין לשכות׃

11:42 ודרך לפניהם כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן׃

12:42 וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה דרך הקדים בבואן׃

13:42 ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל־פני הגזרה הנה לשכות הקדש אשר יאכלו־שם הכהנים אשר־קרובים ליהוה קדשי הקדשים שם יניחו קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש׃

14:42 בבאם הכהנים ולא־יצאו מהקדש אל־החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם אשר־ישרתו בהן כי־קדש הנה [כ= ילבשו] [ק= ולבשו] בגדים אחרים וקרבו אל־אשר לעם׃

15:42 וכלה את־מדות הבית הפנימי והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב סביב׃

16:42 מדד רוח הקדים בקנה המדה חמש־[כ= אמות] [ק= מאות] קנים בקנה המדה סביב׃

17:42 מדד רוח הצפון חמש־מאות קנים בקנה המדה סביב׃

18:42 את רוח הדרום מדד חמש־מאות קנים בקנה המדה׃

19:42 סבב אל־רוח הים מדד חמש־מאות קנים בקנה המדה׃

20:42 לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחל׃

 Ezekiel יחזקאל

1:43 ויולכני אל־השער שער אשר פנה דרך הקדים׃

2:43 והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו׃

3:43 וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר־ראיתי בבאי לשחת את־העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל־נהר־כבר ואפל אל־פני׃

4:43 וכבוד יהוה בא אל־הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים׃

5:43 ותשאני רוח ותביאני אל־החצר הפנימי והנה מלא כבוד־יהוה הבית׃

6:43 ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי׃

7:43 ויאמר אלי בן־אדם את־מקום כסאי ואת־מקום כפות רגלי אשר אשכן־שם בתוך בני־ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית־ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם׃

8:43 בתתם ספם את־ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו את־שם קדשי בתועבותם אשר עשו ואכל אתם באפי׃

9:43 עתה ירחקו את־זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם׃ ס

10:43 אתה בן־אדם הגד את־בית־ישראל את־הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את־תכנית׃

11:43 ואם־נכלמו מכל אשר־עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל־צורתוק ואת כל־חקתיו וכל־[כ= צורתי] [ק= צורתיו] וכל־[כ= תורתו] [ק= תורתיו] הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את־כל־צורתו ואת־כל־חקתיו ועשו אותם׃

12:43 זאת תורת הבית על־ראש ההר כל־גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה־זאת תורת הבית׃

13:43 ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה־רחב וגבולה אל־שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח׃

14:43 ומחיק הארץ עד־העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד־העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה׃

15:43 וההראל ארבע אמות [כ= ומהאראיל] [ק= ומהאריאל] ולמעלה הקרנות ארבע׃

16:43 [כ= והאראיל] [ק= והאריאל] שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו׃

17:43 והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק־לה אמה סביב ומעלתהו פנות קדים׃

18:43 ויאמר אלי בן־אדם כה אמר אדני יהוה אלה חקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם׃

19:43 ונתתה אל־הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי נאם אדני יהוה לשרתני פר בן־בקר לחטאת׃

20:43 ולקחת מדמו ונתתה על־ארבע קרנתיו ואל־ארבע פנות העזרה ואל־הגבול סביב וחטאת אותו וכפרתהו׃

21:43 ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש׃

22:43 וביום השני תקריב שעיר־עזים תמים לחטאת וחטאו את־המזבח כאשר חטאו בפר׃

23:43 בכלותך מחטא תקריב פר בן־בקר תמים ואיל מן־הצאן תמים׃

24:43 והקרבתם לפני יהוה והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה ליהוה׃

25:43 שבעת ימים תעשה שעיר־חטאת ליום ופר בן־בקר ואיל מן־הצאן תמימים יעשו׃

26:43 שבעת ימים יכפרו את־המזבח וטהרו אתו ומלאו [כ= ידו] [ק= ידיו]׃

27:43 ויכלו את־הימים ס והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על־המזבח את־עולותיכם ואת־שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:44 וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור׃

2:44 ויאמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא־יבא בו כי יהוה אלהי־ישראל בא בו והיה סגור׃

3:44 את־הנשיא נשיא הוא ישב־בו [כ= לאכול] [ק= לאכל]־לחם לפני יהוה מדרך אלם השער יבוא ומדרכו יצא׃

4:44 ויביאני דרך־שער הצפון אל־פני הבית וארא והנה מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה ואפל אל־פני׃

5:44 ויאמר אלי יהוה בן־אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל־אשר אני מדבר אתך לכל־חקות בית־יהוה ולכל־[כ= תורתו] [ק= תורתיו] ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש׃

6:44 ואמרת אל־מרי אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה רב־לכם מכל־תועבותיכם בית ישראל׃

7:44 בהביאכם בני־נכר ערלי־לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את־ביתי בהקריבכם את־לחמי חלב ודם ויפרו את־בריתי אל כל־תועבותיכם׃

8:44 ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם׃

9:44 כה־אמר אדני יהוה כל־בן־נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל־מקדשי לכל־בן־נכר אשר בתוך בני ישראל׃

10:44 כי אם־הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם׃

11:44 והיו במקדשי משרתים פקדות אל־שערי הבית ומשרתים את־הבית המה ישחטו את־העלה ואת־הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם׃

12:44 יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית־ישראל למכשול עון על־כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני יהוה ונשאו עונם׃

13:44 ולא־יגשו אלי לכהן לי ולגשת על־כל־קדשי אל־קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו׃

14:44 ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו׃ ף

15:44 והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את־משמרת מקדשי בתעות בני־ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני יהוה׃

16:44 המה יבאו אל־מקדשי והמה יקרבו אל־שלחני לשרתני ושמרו את־משמרתי׃

17:44 והיה בבואם אל־שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא־יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה׃

18:44 פארי פשתים יהיו על־ראשם ומכנסי פשתים יהיו על־מתניהם לא יחגרו ביזע׃

19:44 ובצאתם אל־החצר החיצונה אל־החצר החיצונה אל־העם יפשטו את־בגדיהם אשר־המה משרתם בם והניחו אותם בלשכת הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא־יקדשו את־העם בבגדיהם׃

20:44 וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את־ראשיהם׃

21:44 ויין לא־ישתו כל־כהן בבואם אל־החצר הפנימית׃

22:44 ואלמנה וגרושה לא־יקחו להם לנשים כי אם־בתולת מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו׃

23:44 ואת־עמי יורו בין קדש לחל ובין־טמא לטהור יודעם׃

24:44 ועל־ריב המה יעמדו [כ= לשפט] [ק= למשפט] במשפטי [כ= ושפטהו] [ק= ישפטוהו*] ואת־תורתי ואת־חקתי בכל־מועדי ישמרו ואת־שבתותי יקדשו׃

25:44 ואל־מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם־לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר־לא־היתה לאיש יטמאו׃

26:44 ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו־לו׃

27:44 וביום באו אל־הקדש אל־החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו נאם אדני יהוה׃

28:44 והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא־תתנו להם בישראל אני אחזתם׃

29:44 המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל־חרם בישראל להם יהיה׃

30:44 וראשית כל־בכורי כל וכל־תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל־ביתך׃

31:44 כל־נבלה וטרפה מן־העוף ומן־הבהמה לא יאכלו הכהנים׃ ף

 Ezekiel יחזקאל

1:45 ובהפילכם את־הארץ בנחלה תרימו תרומה ליהוה קדש מן־הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש־הוא בכל־גבולה סביב׃

2:45 יהיה מזה אל־הקדש חמש מאות בחמש מאות מרבע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב׃

3:45 ומן־המדה הזאת תמוד ארך [כ= חמש] [ק= חמשה] ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו־יהיה המקדש קדש קדשים׃

4:45 קדש מן־הארץ הוא לכהנים משרתי המקדש יהיה הקרבים לשרת את־יהוה והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש׃

5:45 וחמשה ועשרים אלף ארך ועשרת אלפים רחב [כ= יהיה] [ק= והיה] ללוים משרתי הבית להם לאחזה עשרים לשכת׃

6:45 ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים רחב וארך חמשה ועשרים אלף לעמת תרומת הקדש לכל־בית ישראל יהיה׃

7:45 ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל־פני תרומת־הקדש ואל־פני אחזת העיר מפאת־ים ימה ומפאת־קדמה קדימה וארך לעמות אחד החלקים מגבול ים אל־גבול קדימה׃

8:45 לארץ יהיה־לו לאחזה בישראל ולא־יונו עוד נשיאי את־עמי והארץ יתנו לבית־ישראל לשבטיהם׃ ס

9:45 כה־אמר אדני יהוה רב־לכם נשיאי ישראל חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרשתיכם מעל עמי נאם אדני יהוה׃

10:45 מאזני־צדק ואיפת־צדק ובת־צדק יהי לכם׃

11:45 האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החמר הבת ועשירת החמר האיפה אל־החמר יהיה מתכנתו׃

12:45 והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם׃

13:45 זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השערים׃

14:45 וחק השמן הבת השמן מעשר הבת מן־הכר עשרת הבתים חמר כי־עשרת הבתים חמר׃

15:45 ושה־אחת מן־הצאן מן־המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאם אדני יהוה׃

16:45 כל העם הארץ יהיו אל־התרומה הזאת לנשיא בישראל׃

17:45 ועל־הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל־מועדי בית ישראל הוא־יעשה את־החטאת ואת־המנחה ואת־העולה ואת־השלמים לכפר בעד בית־ישראל׃ ס

18:45 כה־אמר אדני יהוה בראשון באחד לחדש תקח פר־בן־בקר תמים וחטאת את־המקדש׃

19:45 ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל־מזוזת הבית ואל־ארבע פנות העזרה למזבח ועל־מזוזת שער החצר הפנימית׃

20:45 וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את־הבית׃

21:45 בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבעות ימים מצות יאכל׃

22:45 ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל־עם הארץ פר חטאת׃

23:45 ושבעת ימי־החג יעשה עולה ליהוה שבעת פרים ושבעת אילים תמיםם ליום שבעת הימים וחטאת שעיר עזים ליום׃

24:45 ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה׃

25:45 בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה שבעת הימים כחטאת כעלה וכמנחה וכשמן׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:46 כה־אמר אדני יהוה שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח׃

2:46 ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על־מזוזת השער ועשו הכהנים את־עולתו ואת־שלמיו והשתחוה על־מפתן השער ויצא והשער לא־יסגר עד־הערב׃

3:46 והשתחוו עם־הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני יהוה׃

4:46 והעלה אשר־יקרב הנשיא ליהוה ביום השבת ששה כבשים תמיםם ואיל תמים׃

5:46 ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ושמן הין לאיפה׃

6:46 וביום החדש פר בן־בקר תמיםם וששת כבשם ואיל תמיםם יהיו׃

7:46 ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה׃

8:46 ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא׃

9:46 ובבוא עם־הארץ לפני יהוה במועדים הבא דרך־שער צפון להשתחות יצא דרך־שער נגב והבא דרך־שער נגב יצא דרך־שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר־בא בו כי נכחו [כ= יצאו] [ק= יצא]׃

10:46 והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו׃

11:46 ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה׃ ס

12:46 וכי־יעשה הנשיא נדבה עולה או־שלמים נדבה ליהוה ופתח לו את־השער הפנה קדים ועשה את־עלתו ואת־שלמיו כאשר יעשה ביום השבת ויצא וסגר את־השער אחרי צאתו׃

13:46 וכבש בן־שנתו תמים תעשה עולה ליום ליהוה בבקר בבקר תעשה אתו׃

14:46 ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין לרס את־הסלת מנחה ליהוה חקות עולם תמיד׃

15:46 [כ= ועשו] [ק= יעשו] את־הכבש ואת־המנחה ואת־השמן בבקר בבקר עולת תמיד׃ ף

16:46 כה־אמר אדני יהוה כי־יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה׃

17:46 וכי־יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד־שנת הדרור ושבת לנשיא אך נחלתו בניו להם תהיה׃

18:46 ולא־יקח הנשיא מנחלת העם להונתם מאחזתם מאחזתו ינחל את־בניו למען אשר לא־יפצו עמי איש מאחזתו׃

19:46 ויביאני במבוא אשר על־כתף השער אל־הלשכות הקדש אל־הכהנים הפנות צפונה והנה־שם מקום [כ= בירכתם] [ק= בירכתים] ימה׃ ס

20:46 ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו־שם הכהנים את־האשם ואת־החטאת אשר יאפו את־המנחה לבלתי הוציא אל־החצר החיצונה לקדש את־העם׃

21:46 ויוציאני אל־החצר החיצנה ויעבירני אל־ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר חצר במקצע החצר׃

22:46 בארבעת מקצעות החצר חצרות קטרות ארבעים ארך ושלשים רחב מדה אחת לארבעתם מהקצעות׃

23:46 וטור סביב בהם סביב לארבעתם ומבשלות עשוי מתחת הטירות סביב׃

24:46 ויאמר אלי אלה בית המבשלים אשר יבשלו־שם משרתי הבית את־זבח העם׃

 Ezekiel יחזקאל

1:47 וישבני אל־פתח הבית והנה־מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי־פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח׃

2:47 ויוצאני דרך־שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל־שער החוץ דרך הפונה קדים והנה־מים מפכים מן־הכתף הימנית׃

3:47 בצאת־האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים׃

4:47 וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים׃

5:47 וימד אלף נחל אשר לא־אוכל לעבר כי־גאו המים מי שחו נחל אשר לא־יעבר׃

6:47 ויאמר אלי הראית בן־אדם ויולכני וישבני שפת הנחל׃

7:47 בשובני והנה אל־שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה׃

8:47 ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל־הגלילה הקדמונה וירדו על־הערבה ובאו הימה אל־הימה המוצאים [כ= ונרפאו] [ק= ונרפו] המים׃

9:47 והיה כל־נפש חיה אשר־ישרץ אל כל־אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר־יבוא שמה הנחל׃

10:47 והיה [כ= יעמדו] [ק= עמדו] עליו דוגים מעין גדי ועד־עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד׃

11:47 [כ= בצאתו] [ק= בצאתיו] וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו׃

12:47 ועל־הנחל יעלה על־שפתו מזה ומזה כל־עץ־מאכל לא־יבול עלהו ולא־יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן־המקדש המה יוצאים [כ= והיו] [ק= והיה] פריו למאכל ועלהו לתרופה׃ ס

13:47 כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את־הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים׃

14:47 ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את־ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה׃

15:47 וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן־הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה׃

16:47 חמת ברותה סברים אשר בין־גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל־גבול חורן׃

17:47 והיה גבול מן־הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון׃

18:47 ופאת קדים מבין חורן ומבין־דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על־הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה׃

19:47 ופאת נגב תימנה מתמר עד־מי מריבות קדש נחלה אל־הים הגדול ואת פאת־תימנה נגבה׃

20:47 ופאת־ים הים הגדול מגבול עד־נכח לבוא חמת זאת פאת־ים׃

21:47 וחלקתם את־הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל׃

22:47 והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר־הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל׃

23:47 והיה בשבט אשר־גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה׃ ס

 Ezekiel יחזקאל

1:48 ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל־יד דרך־חתלן לבוא־חמת חצר עיןן גבול דמשק צפונה אל־יד חמת והיו־לו פאת־קדים הים דן אחד׃

2:48 ועל גבול דן מפאת קדים עד־פאת־ימה אשר אחד׃

3:48 ועל גבול אשר מפאת קדימה ועד־פאת־ימה נפתלי אחד׃

4:48 ועל גבול נפתלי מפאת קדמה עד־פאת־ימה מנשה אחד׃

5:48 ועל גבול מנשה מפאת קדמה עד־פאת־ימה אפרים אחד׃

6:48 ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד־פאת־ימה ראובן אחד׃

7:48 ועל גבול ראובן מפאת קדים עד־פאת־ימה יהודה אחד׃

8:48 ועל גבול יהודה מפאת קדים עד־פאת־ימה תהיה התרומה אשר־תרימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך כאחד החלקים מפאת קדימה עד־פאת־ימה והיה המקדש בתוכו׃

9:48 התרומה אשר תרימו ליהוה ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים׃

10:48 ולאלה תהיה תרומת־הקדש לכהנים צפונה חמשה ועשרים אלף וימה רחב עשרת אלפים וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף והיה מקדש־יהוה בתוכו׃

11:48 לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא־תעו בתעות בני ישראל כאשר תעו הלוים׃ ס

12:48 והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים אל־גבול הלוים׃

13:48 והלוים לעמת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרת אלפים כל־ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים׃

14:48 ולא־ימכרו ממנו ולא ימר ולא [כ= יעבור] [ק= יעביר] ראשית הארץ כי־קדש ליהוה׃

15:48 וחמשת אלפים הנותר ברחב על־פני חמשה ועשרים אלף חל־הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר [כ= בתוכה] [ק= בתוכו]׃

16:48 ואלה מדותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־נגב חמש [כ= חמש] [ק= זז] מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים׃

17:48 והיה מגרש לעיר צפונה חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקדימה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים׃

18:48 והנותר בארך לעמת תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעמת תרומת הקדש והיתה [כ= תבואתה] [ק= תבואתו] ללחם לעבדי העיר׃

19:48 והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל׃

20:48 כל־התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את־תרומת הקדש אל־אחזת העיר׃

21:48 והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת־הקדש ולאחזת העיר אל־פני חמשה ועשרים אלף תרומה עד־גבול קדימה וימה על־פני חמשה ועשרים אלף על־גבול ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית [כ= בתוכה] [ק= בתוכו]׃

22:48 ומאחזת הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה׃

23:48 ויתר השבטים מפאת קדימה עד־פאת־ימה בנימן אחד׃

24:48 ועל גבול בנימן מפאת קדימה עד־פאת־ימה שמעון אחד׃

25:48 ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד־פאת־ימה יששכר אחד׃

26:48 ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד־פאת־ימה זבולן אחד׃

27:48 ועל גבול זבולן מפאת קדמה עד־פאת־ימה גד אחד׃

28:48 ועל גבול גד אל־פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על־הים הגדול׃

29:48 זאת הארץ אשר־תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאם אדני יהוה׃ ף

30:48 ואלה תוצאת העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה׃

31:48 ושערי העיר על־שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד׃

32:48 ואל־פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלשה ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד׃

33:48 ופאת־נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן אחד׃

34:48 פאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד׃

35:48 סביב שמנה עשר אלף ושם־העיר מיום יהוה שמה׃